יום שני   14-10-2019
תמלול הכתבה: סדר חברתי 18-6-2013

מגישה: מציגה את כותרות המהדורה

מגישה: "סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

נשק גרעיני בכנסת
מגישה: תוצאות הבחירות באיראן זורות אופטימיות ברחבי איראן ובעולם כולו, חוץ ממדינה אחת קטנה, שאצלה העסקים כרגיל. ראש ממשלת ישראל, נתניהו, דאג להזכיר לעולם, כי רוחאני כינה בעבר את ישראל "שטן" ושאין להתפתות למשאלות לב בנושא הגרעין האיראני. אבל יש קולות אחרים בכנסת, שבחרו ביום שלישי השבוע לקיים דיון על ההשלכות הגלובליות שבנשק גרעיני באזור. התנועה הישראלית נגד גרעין, הזמינה לדיון את דר' איירה הלפנד, מומחה עולמי ומי שהיה יושב ראש של ארגון הרופאים הבינלאומי למניעת מלחמה גרעינית, ארגון שזכה בפרס נובל לשלום.

ד"ר איירה הלפנד: הם חושבים שנוכל להחזיק את כלי הנשק האלה לנצח ושום דבר לא ישתבש, אנחנו יודעים שזה לא נכון. אנחנו יודעים כמה פעמים בזמן המלחמה הקרה, ארה"ב וברה"מ היו כל כך קרובות לפוצץ את הכוכב הזה. זה לא עתיד מתקבל על הדעת בשביל ילדינו, וכל עוד יש לנו את המצבורים האלה, זה הסיכון שאתו נחיה. ובמוקדם או במאוחר, משהו ישתבש וכולנו נמות ולא יהיה דבר שנוכל לעשות בנדון. זאת הבעיה. זה מה שמייחד את הנשק הגרעיני משאר כלי הנשק.

ח"כ משה פייגלין:  האיום אינו מגיע מהחבר'ה הטובים שמנסים להגן על עצמם. האיום מגיע מהחבר'ה הרעים שמאיימים על השלום העולמי. אז מה אתה עושה פה? אלה שכבר מחזיקים בזה (בפצצה), ואני מבר על הצד הרשע, יודעים שזה יהיה אסון בשבילם להשתמש בזה. זו הפילוסופיה שלי לכיצד להמנע ממלחמה מסוג שכזה. 

ד"ר איירה הלפנד: אני חושב שההגיון שתיארת, מאוד מתקבל על הדעת כשמדברים על כמעט כל שאר סוגי הנשק. אבל עם הנשק שמסוגל להשמיד את כל כדור הארץ, אפילו אם יש תאונה, ההגיון הזה כבר לא רלוונטי. לזה איינשטיין התכוון כשאמר - 'חלוקת האטום משנה הכל למעט הדרך בה אנו חושבים'. אנחנו חייבים לשנות גם את הדרך בה אנו חושבים. כלי הנשק האלה אינם מכורח הטבע, הם לא נבראו בידי האל, הם נבראו על ידינו ואנחנו יודעים איך לפרק אותם ואנחנו צריכים לפענח את התהליך הפוליטי שיוביל אותנו לעשות את זה. 

מייצג מיליטריזם
מגישה: ביום שישי, צוין "היום הבין לאומי נגד מיליטריזם בחינוך", ביוזמת הארגון הבינלאומי War Resisters International. פעילות ופעילים ברחבי העולם, מגרמניה
ועד הודו, קראו לנתק את הקשר בין חינוך ובין צבאיות. בארץ, קבוצה של פעילות ופעילים קיימו מיצג ביקורתי, על המיליטריזם במערכת החינוך בישראל. המיצג כלל שיעורים בכיתה מאולתרת, ושיחות עם העוברים והשבים על מיליטריזם ועל המחיר שאנו משלמות על כך כחברה אזרחית.

סהר ורדי: הפעולה היום היא שאנחנו עושים כיתה כמו שאנחנו למדנו בה, אבל קצת יותר מביאים את זה לאבסורד.

קולות מהמיצג: מה אתם תעשו כשתהיו גדולים?

-צבא!

-נהיה חיילים!

מי פה רוצה להיות חייל כשיהיה גדול?

-אני! אני! גם אני!

עוברת אורח: אז הם מפחידים אותנו כל הזמן, כדי להעלות לנו את המסים, כי אנחנו מפחדים... כאילו יש איום צבאי עלינו כל הזמן אז אנחנו צריכים לשלם מסים, זה הכל! זה כל מה שעושים לדעתי. ומי שלא מבין, והם חושבים שהעם, סליחה על הביטוי, מטומטם, ולא מבין את זה.

עובר אורח: מבלי להיות כלכלן – 30% מהצבא אפשר לקצץ היום.

סהר ורדי: בסופו של דבר, מיליטריזם בחינוך הוא חלק ממיליטריזם בחברה באופן כללי. וזה אומר שאנחנו כחברה מגויסים, זה אומר שאנחנו לא יכולים לבקר את המדיניות הצבאית כי אנחנו כל כך חלק ממנה, זה אומר שהתקציבים שמופנים כלפי... אנחנו לא מבקרים אותם, וגם כשיש מחאות חברתיות אז בקושי מדברים על קיצוץ בתקציב, תקציב הבטחון שעולה כל הזמן, וזה הכל חלק מחברה מיליטריסטית. וזה גם אומר שאנחנו יכולים להמשיך דיכוי של עם אחר כי אין על זה ביקורת, וזה הכל דברים שהם חלק מאותה מערכת.

עובר אורח: צריך לחנך למיליטריזציה כבר בגיל צעיר, כי אחרת מגיעים לצבא ולא יודעים מה לעשות שם. החינוך למלחמה מוביל לשלום, זה לא ברור לך?

סהר ורדי: זה הפחד שמנחילים להם, כלומר, הרעיון הזה של להכניס חיילים ולהכניס את כל ההסטוריה המפחידה הזאת של "מנסים להרוג אתכם כל הזמן" לילדים בכיתה א', זה דבר נורא נורא מפחיד. זה יוצר אצלם איזו שהיא תחושה שממשיכה אחר כך, וכולנו נורא מפחדים כל הזמן. אנחנו חיים במדינה עם אחד הצבאות הכי חזקים בעולם ואנחנו מתים מפחד, כי מגיל 3 לימדו אותנו לפחד.

מגישה: אין ספק כי אידאולוגיה המדגישה את חשיבותו של הכוח הצבאי מחלחלת לא רק לבתי הספר אלא לחלקים נוספים בחיינו. הנה משחק כדורגל של הנבחרת הצעירה של ישראל בשבוע שעבר במסגרת יורו 2013.

קולות מהמשחק: "ישראל - מלחמה! ישראל - מלחמה!"

מגישה: "ישראל מלחמה" - בהחלט מעודד, הנה גם הכרטיס האדום.

חיילות שוברות שתיקה
מגישה: הכתבה המרכזית השבוע, עוסקת בתהליך התפקחות של החברה הישראלית. הקיפאון המדיני והאווירה הכללית בקרב הציבור הישראלי - כאילו הכיבוש אינו קיים ואינו צריך להעסיק אותנו קיבלו זעזוע קל, שוב מבפנים, מתוך המערכת, הפעם מחיילות קרביות שבחרו להציב לנו מראה.

קריינות: בשנים האחרונות נאספו מעל 900 עדויות של חיילים על שירותם בשטחים. העדויות חושפות שגרת התעללות באוכלוסייה הפלסטינית. אל החיילים הצטרפו עתה קבוצה של חיילות שמעידות על מעשיהן במסגרת שירות בשטחים.

גיל הילל: זה לקחת עצורים ולכבות עליהם סיגריה, זה לקחת עצורים ולא לתת להם מים ואוכל ימים שלמים. אי אפשר לעשות את זה אחרת. כיבוש זה כיבוש. ככה הוא נעשה. שליטה צבאית, המטרה שלה... זה הטלת פחד ותחושת נרדפות ושיבוש חיי שגרה, וכשזה הפקודות אז אי אפשר לעשות את זה אחרת, אי אפשר לעשות "כיבוש מוסרי". מעבר לזה, תחשבי על יחסי הכח – אני עם נשק והאדם מולי בלי כלום. כאילו, איך מוסר נכנס לשם?

עדי מזור: כל הזמן מכניסים לך לראש ומדברים על זה שזה חשוב, צריך לעשות שירות משמעותי וזה נורא חשוב מה שאנחנו עושים, אנחנו מסכלים טרור וכו' וכו', אז להגיע למצב כל כך עדין שבו את ילדה בת 18 ואת אומרת, שוברת את כל הכלים, זה משהו שהוא כמעט בלתי אפשרי. לכן אני לא נכנסת לזה בכלל, אני לא... רגשות האשם האלה עולים כשאני לוקחת אחריות באופן כללי על כל מה שקורה במדינה, לאו דווקא ספציפית אלי עצמי. ודרך 'שוברים שתיקה' אני בעצם מרגישה שאני לוקחת אחריות ובעצם מנסה לשנות את הדברים דרך 'שוברים שתיקה'.

קריינות: העדויות הן חלק מקמפיין 'שוברים שתיקה'. הפעם התמקדו בעדויות של חיילות קרביות שמעידות בפנים גלויות בוידאו ומול קהל. העדויות מציבות מראה מול החברה הישראלית ומציגות את המציאות האפלה והמוסתרת של הכיבוש.

יולי נובאק: אנחנו תופסים את מה שאנחנו עושים ואת שבירת השתיקה הזאת שאופפת את מה שקורה שם בשטחים כדבר אולי הכי ישראלי שאפשר לעשות. אנחנו התגייסנו לצבא כי אנחנו אוהבים את המדינה הזאת, האמנו שמה שאנחנו הולכים לעשות זה הדבר הנכון, וגילינו ששיקרו לנו והסתירו לנו כמו שמסתירים מכולם. יש פה קושי חברתי, בתוך הסיטואציה הזאת, ואני חושבת שלחברה מאוד מאוד קשה לשמוע ולהתמודד עם המראה המאוד לא נעימה שאנחנו מציבים מולה.

ענבר: אחר כך הבנתי, שכאילו, בשביל להיות שם אז צריך לשבור, לשבור להם את הרוח, לשבור, לשבור אותם. לשבור אותם זה אומר שיחכו, ושיהיה להם בד על העיניים, ושיתייחסו אליהם לא יפה ושיכתבו 'מוות לערבים' על השכפ"צ, ולהגיד בצעקות מה שאפשר להגיד בטון רגוע, וכל זה זה ברור שזה חובה לעשות, זה חלק מהסיפור.

גיל הילל: אני הגעתי לשטח מתוך מקום מאוד מאוד הומאני, ואני הפכתי למפלצת ואני לא יכולה להסתכל לעצמי בעיניים. זו המציאות, היא לא רק שלי, היא של כל מי שנשלח לשטח וכל מי שמקבל ביד שלו כח כזה ללא גבולות. זה היצורים שאנחנו הופכים להיות וזו החברה שלנו.

מגישה: אז האם יש דרך הגונה לבצע את עבודת הדיכוי? כנראה שלא משנה באיזה תפקיד במערכת תבחרו, צחנת הכיבוש תדבק גם בכן.

יום הפליט
מגישה: ולפני סיום. ביום חמישי 20 ביוני יצוין ברחבי העולם יום הפליט הבינלאומי. אצלנו, יתקיים הפנינג אפריקאי-ישראלי בגן החשמל בדרום תל אביב, שיכלול מוסיקה אפריקאית, אמנות פרינג' והזדמנות להכיר מקרוב את עולמם התרבותי והחברתי של הפליטים שחיים לצדנו. ביום שבת, תתקיים בגינת לוינסקי בתל אביב הצגת הבכורה שיצרה קבוצה של מבקשי מקלט סודאנים - "אחד שחור חזק" המבוססת על הקריאה המושמעת על ידי קבלנים בצמתים בהם אוספים את מבקשי המקלט ליום של עבודת דחק וניצול. ההצגה עוסקת במציאות חייהם של השחקנים ומקנה פרספקטיבה ייחודית, מפתיעה ושנונה על חיי קהילת מבקשי המקלט בישראל. יום שבת, 22 ביוני בשבע בערב, ספריית גן לוינסקי.

עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 18-6-2013

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית