תמלול הכתבה: עושות כבוד: ראיון אישי עם עליה שטראוס
עליה שטראוס: שמי עליה שטראוס, נולדתי בארה"ב אבי נתן לי את השם כשנולדתי נולדתי בבית מאוד ציוני יש לי שתי אחיות יותר מבוגרות ממני ואנחנו היינו פעילות בתנועת הבונים של פועלי ציון. למדתי הרבה מאוד על ישראל בתנועה. אבל לא לימדו אותנו שום דבר על ההיסטוריה של הפלסטינים על מה שקרה ב-48-49. לא, שום כלום.
הגעתי לישראל ב-58', יחד עם בעלי, והיינו בקיבוץ גשר הזיו. אחרי שנתיים בקיבוץ עברנו למושב "בני ציון", למשק שלנו. בזמן שהייתי מורה,
אימא אחת הזמינה אותי לבוא למפגש של יהודים וערבים בארגון שנקרא "גשר לשלום ודו קיום" וזה היה פעם ראשונה שהייתי במפגש בטירה. ואני אמרתי לבעל הבית, שאני שכנה שלו, אמרתי אני גרה בבני ציון, והוא אמר: "אהה... על האדמה של הדוד שלי."
בום. פעם ראשונה שבכלל עלה על דעתי שהיה איזה קשר, אנחנו קנינו את המשק אבל פעם זאת אדמה שהייתה שייכת לטירה, לאנשים בירה.
באינתיפאדה הראשונה קמה נשים בשחור בירושלים. נשים בשחור זה להזכיר שיש כיבוש, שכבשנו את השטחים הפלסטינים. והסיסמא של נשים בשחור היא די לכיבוש.
משמרת שלנו היא במרכז ת"א, המון אנשים עוברים שם, ויש אלה שמקללים אותנו, יש אלה שנותנים לנו סימן "אהבתי", ויש אלה שעוצרים ושואלים שאלות ואני חושבת שזה מהות המחאה שלנו להיפגש עם הבני אדם לענות על שאלות, לענות על הערות שהם נותנים לנו, לפעמים להתווכח. אפילו אם אנשים רק עוברים ומסתכלים ועוברים הלאה. אני חושבת שחשוב להזכיר לישראלים שיש כיבוש. והגיע הזמן לסיים אותו.
לא סיפרתי על הסבתות הזועמות. הוזמנתי לארה"ב, לבוא ולספר על מה שקורה בישראל, זה היה ב-95'. די בהתחלה של הסיור הזה, פגשתי את "הסבתות הזועמות". זה התחיל בקנדה נשים שהיו נגד החימוש הגרעיני. כדי שאנשים ישימו לב אליהן הן הלכו והתלבשו בחצאיות וכובעים גדולים, ושמו פרחים על הכובעים, והן לקחו שירים באנגלית, ושינו את המילים, הפכו את המילים לשירי מחאה.
הסבתות הזועמות: "חייבת להתפנות, אין טעם לומר לי לחכות, כאשר אני יודעת שבקרוב זה יהיה מאוחר מדי, חייבת למצוא את השירותים הקרובים..."
עליה שטראוס: הגעתי חזרה לארץ ניפגתי עם הנשים בשחור וסיפרתי להם על הסבתות הזועמות. ואז אני וחווה קלר, נפגשנו, ושנינו כתבנו כמה שירים, למשל: "האם יש חומה ביריחו? יריחו, יריחו האם יש חומה ביריחו? ביריחו? לא, אין. אבל יש חומה במסחה, בבידו, בבילעין יש חומה בבית לחם, ירושלים, טול כרם יש חומה באבו דיס, ג'יוס, קלקיליה מתי החומה הזו תופל? אז, אין חומה ביריחו, יריחו, יריחו. אין חומה ביריחו, עדיין!"
האם יש הישגים בפעילות שלנו? עצם העובדה שבישראל עדיין מדברים על הכיבוש, מתווכחים איתנו, זאת אומרת שזה נושא חי וקיים, ועוד הישג זה שהצעירים והצעירות נכנסים לארגונים אלה, מגיעים, יש דור המשך. אני חושבת את עצמי כבן אדם שרוצה לעשות את הנכון והצודק, בכל תחום בחיים.
"לא, לא, לא רוצות להיות כובשות, לא, לא רוצות להיות כובשות"
מדינת ישראל, שוויון לכל אזרחיה, זכויות אדם וזכויות אזרח לכל אזרחיה, ליד מדינה פלסטינית, גם דמוקרטית, וגם עם שוויון לכל האזרחים שם, ופתרון כל שהוא לגושי התנחלויות, זה החלום שלי.
סוף תמלול הכתבה: עושות כבוד: ראיון אישי עם עליה שטראוס
הוספת תגובה לכתבה