קולות מהבקעה – סיפורו של סח'ר

תמלול הכתבה: קולות מהבקעה – סיפורו של סח'ר

סח'ר עבד אלרחים בשאראת: אני ואחים שלי נוהגים לשבת יחד, לצחוק ולצפות בסדרת טלוויזיה. אנחנו עוקבים אחריה, פרק אחר פרק. בכל יום אנחנו מתרגשים לקראת הפרק הבא. אנחנו צופים בסדרה וכך אנחנו מתגבשים וצוחקים.
כתב: מי הגיבורים בסדרה? מה העבודה שלהם?
סח'ר עבד אלרחים בשאראת: הם מגנים על המולדת שלהם. לדוגמא, הם עוצרים אנשים שמנסים להבריח דברים מחוץ לארץ או לייבא משהו לא חוקי.
כתב: הם שוטרים?
סח'ר עבד אלרחים בשאראת: הם בצד של המשטרה, אבל עובדים עצמאית. והכל אקשן, וזה.
כתב: כן, כאילו יריות וכאלה?
סח'ר עבד אלרחים בשאראת: כן יריות וזה, כל האקשן.
כתב: יפה, גם אני אוהב את זה.
סח'ר עבד אלרחים בשאראת: אין כאן חיבור לחשמל. אנחנו צופים בטלוויזיה מעט, רק ביום. בלילה אנחנו לא צופים. הזרם נפסק, כי החשמל פועל על אנרגיה סולרית, מהשמש, וכשהיא נגמרת אז הכל נכבה. אני אוהב לשנות אווירה, לצפות בסדרה, זה מביא נחת לנפש. אתה רואה את העבודה כאן, אני רועה את הכבשים ביום, בערב הולך לישון, ובבוקר שוב רועה.
כתב: אתה צעיר ועובד בעבודה מאד קשה. למה אתה לא בבית הספר?
סח'ר עבד אלרחים בשאראת: אדם שחי בתנאים שלנו, בגלל דרכי הגישה שיש לכאן, לא יכול להגיע לבית הספר. אם אני רוצה ללכת לבית הספר, אני לובש בגדי עבודה לחורף, כשבחוץ יש שטפונות וגשם. ספרי הלימוד נרטבים, אתה הולך למורה והוא אומר לך למה הספרים רטובים? למה אתה ספוג מים? סללנו כביש כדי שהמכוניות והטרקטורים יוכלו להיכנס לכאן בקלות. הגיעו והרסו לנו אותו פעמיים.
כתב: מי הרס אותו?
סח'ר עבד אלרחים בשאראת: היהודים, הכיבוש. ולכן עזבתי את בית הספר.
כתב: באיזו כיתה עזבת?
סח'ר עבד אלרחים בשאראת: סיימתי את כיתה י'. בכיתה יא' כבר הפסקתי להגיע. אין אדם שלא מתחרט שהוא עזב את בית הספר, כי בית הספר זה השכלה. כולנו, ככל שאנחנו גדלים, אנחנו מגבשים את המחשבות שלנו. יש דרגות של חשיבה, והשכל גדל איתן. ובבית הספר לומדים. בכל שנה הידע שלך גדל, ודרגת החשיבה שלך עולה ועולה. אני הגעתי לרמה שאליה הגעתי והיא השכלה של כיתה י'. לא התאפשר לי להמשיך וללמוד יותר.

סוף תמלול הכתבה: קולות מהבקעה – סיפורו של סח'ר