כתבה |
רושדי מספר על קשיי חקלאי פלסטיני בבקעת הירדן. הוא לא מאחל לילדיו לעסוק בחקלאות, אך גם לא מסוגל לממן עבורם לימודים באוניברסיטה שיאפשרו להם עתיד אחר. קולות מהבקעה - סדרת ראיונות עם פלסטינים ופלסטיניות על החיים בבקעת הירדן. שפה: ערביתכתוביות: עברית(לתמלול הכתבה »)
רושדי חביב: הילדים שלי נמצאים איתי בבית. בגלל הבעיות וההפסדים בחקלאות הם עובדים איתי בשדה, כי אני לא מסוגל לשלוח אותם לאוניברסיטה. יש לי ילד שקוראים לו מוחמד, הוא היה רוצה ללמוד לימודי אנגלית. אין לי שקט נפשי, כי מגיע לו ללמוד, להתקדם בחיים ובלימודים, ואני לא מסוגל לאפשר לו את זה.
שמי רושדי חביב, אני גר בג'יפטליק וחבר מועצה. יש לי אדמה בגודל של כמאתיים דונם. בגלל המחסור במים אני מגדל רק על ארבעים דונם ממנה. המצב הזה פוגע בחיים וביכולת להתפרנס. כבר ארבע שנים שאני מבקש אישור לנקות או לשפץ את באר-המים שלי, ועד עכשיו לא קיבלתי אותו. אם ייתנו לי אישור לנקות או לתקן את הבאר, אני אוכל כמובן לגדל ירקות ולהרחיב את השדה שלי. המדיניות הזו מטרתה גירוש עקיף, שאני אתייאש, לא אוכל להמשיך לעבוד ואעזוב את האדמה. מולי יש התנחלות, ומתנחל שם מקבל את כל התנאים. שביל מפריד ביני לבין שדה המתנחל, אבל בשדה שלו יש לו כמות לא טבעית של מים, בעוד שהירקות שלי צמאים וקמלים. אני לא מאחל לילדים שלי שיהיו חקלאים. אני מאחל להם שיצאו ללמוד ויתקדמו בחיים ובכל תחום.
הוספת תגובה לכתבה