תמלול הכתבה: לא בדמוקרטיה: כנס בכנסת על 50 שנים לכיבוש
קסניה סבטלובה: אנחנו נשמיע את קולנו כאן, כי אנחנו גרים במזרח התיכון, ולא דונלד טראמפ. דונלד טראמפ הולך ובא, אנחנו נשארים כאן.
תמר זנדברג: הסיבה שמשקיעים כל כך הרבה מאמץ בלהשתיק אותנו, בלבטל אותנו, בלהגיד שמה שאנחנו עושים זה לא חשוב מצד אחד, אבל מסוכן ומפחיד וחייבים לעצור אותו מצד שני, היא שההתנגדות לכיבוש זה הדבר הפטריוטי ביותר, החשוב ביותר והצודק ביותר שאפשר לעשות כל שנה וכל יום. ובגלל שזה צודק – זה המאבק שגם ינצח.
אחיה שץ: עצם העובדה שאנחנו החיילים שהיו שם, שראו את הדברים, שעשו את הדברים בעצמם, זו הזכות והמחויבות שלנו לשבור שתיקה ולספר מה קורה שם במטרה חד משמעית וברורה להוביל לסיום הכיבוש.
חגי אלעד: אנחנו באים מגישה של זכויות אדם, ומתוך הזווית הזאת אנחנו אומרים שיש כל מיני פתרונות פוליטיים למציאות הנוכחית: מדינה אחת, שתי מדינות, חלופות אחרות. זאת לא השאלה, זכויות אדם, הבחירה בין החלופות הללו. מה שברור זה שמציאות של המשך הכיבוש היא מציאות שלא מתיישבת עם זכויות אדם.
חגית עופרן: החדשות הרעות הן שלרוב הציבור לא אכפת ממה שקורה בשטחים. החדשות הטובות הן שלרוב הציבור לא אכפת ממה שקורה בשטחים. גם לא אכפת מהמתנחלים, הם פחות מחמישה אחוזים מתושבי ישראל בכלל גרים בהתנחלויות. וביום שבעזרת השם נחתום ונגיע להסכם, הציבור יתמוך בזה, ונתגבר גם על הקושי גם אם יהיו שם עוד 100 אלף איש.
אחמד טיבי: אני חושב שבג"צ הוא המכשיר היעיל ביותר שמחזק את הכיבוש, מאריך את ימיו, עושה לו החייאה. הוא הכשיר גירוש, הפקעה, הרג, חיסול ממוקד, סיכול ממוקד, אין עוולה מעוולות הכיבוש שלא היתה עוברת אם לא הכשר כיבוש, לרבות עינויים. ואז אני מביט על החלטות של שופטים בארצות הברית בימים האחרונים ואני אומר איפה הם ואיפה שופטי בג"צ. תודה רבה.
מיכל רוזין: נסיגה חד צדדית שכבר נוסתה, לצערי הרב היא נכשלת, היא לא נכונה, היא בסופו של דבר סוג של כיבוש אחר. נסוגנו מרצועת עזה ועדיין אנחנו יודעים שיש שם כיבוש מכיוון שאנחנו סוגרים את רצועת עזה ואת עזה ולא מאפשרים להם יציאה, לא לים, לא לאוויר, וגם לא ליבשה. ולכן יציאה חד צדדית היא לא פתרון.
סוף תמלול הכתבה: לא בדמוקרטיה: כנס בכנסת על 50 שנים לכיבוש
הוספת תגובה לכתבה