עודנא פרק 3 – איקרית

תמלול הכתבה: עודנא פרק 3 – איקרית

אני זוכר את הבתים איך היו את המסלולים הקטנים.
רצינו לחזור אז הרסו את הכפר.
זה חלק ממני זה משהו שאני גדלתי איתו.
אני מכיר כמעט כל שביל פה כל אבן.
פה זה אחד מהמדרגות שזה ברור שזה המדרגות.
זה אני אוהב את המקום הזה, אני לא נפרד ממנו גם בעוד 100 שנה.
קריינות: הם נפגשים כבר שלוש שנים, מדמיינים ומתכננים את השיבה לכפריהם שנמחקו. הם צעירות וצעירים פלסטינים אזרחי המדינה. השיבה מזכות למימוש.

ניג'מי יעקוב: אני אחת הבחורות והבחורים שחזרו לפה שאני מגיעה לפה אני לוקחת נשימה ארוכה ומרגישה ש"Home sweat home".
קריינות: ניג'מי היא נכדה למשפחת עקורים מאיקרית - כפר ערבי נוצרי בגליל, שתושביו פונו ממנו ב-48' ולא הורשו לחזור אליו אחרי המלחמה. ניג'מי יחד עם צעירות וצעירים נוספים, התחנכו על סיפורי החיים של איקרית. משם צמח הקשר העז לאדמה, ואתו היזמה לחזור ולהתגורר בכנסייה - המבנה היחיד שהצבא הותיר על כנו.
נידאל חורי: הצלחנו לחבר צינור משמה מלמטה עד לפה. הצלחנו יש לנו ברז של מים עכשיו זה יותר קל וגם נותן לנו אפשרות יותר קלה לחיות פה. עוד משהו שחיברנו זה הבוילר- כשיש שמש יש לנו מים חמים, כשאין שמש אז אולי מחממים מים על האח או על הגז. אנחנו משתדלים לחיות בכל מצב, גשם, שלג קיץ.
קריינות: החזרה אל הכפר משולבת עם למידה של ההיסטוריה מפי זקני הכפר שגורשו ממנו.
מערוף אשקר: מהצד הזה איפה הדפיות זה הגבול. יורדים חצי הגבעה ההיא עד למטה עד למטה למטה למטה ישר ישר עד גרנות. ככה מתחיל עד עד עד חצי אבן מנחםף 25 אלף דונם.
קריינות: ב-1951 החלו העקורים במאבק משפטי למימוש ההבטחה להתיר להם לשוב לכפרם. בג"צ פסק לטובתם ודרש מהממשלה לקיים את הבטחתה. התשובה לא אחרה לבוא - בסוף אותה שנה הרס צה"ל את מבני הכפר.
עמר אע'באריה: המדינה מאז הקמתה ועד היום חוששת מליצור תקדים בשיבה של אחד הכפרים. אפילו הכפרים שהבטיחו להם שישובו כמו אקרית וכפר בירעם . זה היה טיהור אתני עדין ומנומס ועדין ביקשו מהם לזוז ולפנו את הכפר כדי להסדיר את העניין של הגבולות עם לבנון. והבטיחו שהם ישובו אחרי שבועיים, שלושה שבועות, ומאז השבועיים האלה עוד לא נגמרו.
קריינות: נידל וניג'מי מנסים לממש את השיבה לאקרית והם חלק מפרויקט העודנא, "שבנו" בעברית. הפרויקט מנסה להגביר את השיח על זכות השיבה והשלכותיה, כמו גם על מימושה בפועל.
מוחמד זידאן: הרעיון הוא להציג את הפרקטיקה של זכות השיבה בצורה הכי טבעית. בצורה של בני אדם וקשר עם הבית וקשר עם האדמה וקשר עם המקום. בלי כל הפחדים והסיטואציה הפוליטית שמסביב.
קריינות: צעירי אקרית התיישבו על אדמות הכנסייה הקתולית, על אפו וחמתו של מנהל מקרקעי ישראל. הם מקיימים שם פעילויות כמו קייטנת קיץ לנוער.
ניג'מי יעקוב: קודם כל, כי זכות כל אדם לגור במקום שהוא רוצה. ואין סיבה למנוע מאיתנו מלגור פה, זה זכות יסוד.
קריינות: לאחר האכזבה מהמהלך המשפטי שצלח, אך לא הביא לשיבה אל כפרם, החלו צעירי הכפר לפנות גם לצעירי הקהילה הבינלאומית, שמתארחים אצלם מידי פעם והופכים לשגרירי "זכות השיבה" בארצותיהם.
פעיל בארגון CCFD: אני לא מבין מה האינטרס של ישראל לשמור את המקום הזה כאדמות מדינה. כי בכל מקרה אתם כבר פה, אז אתם יכולים להיות בכפר אחר אז אני לא יודע למה זה כל כך חשוב להם לא לתת לכם לחזור??
-בגלל שזה יחזיר את הנושא של זכות השיבה של הפלסטינים.
קריינות: זכות השיבה, שמאיימת לכאורה על הציבור הישראלי, עבור הפלסטינים, היא בהרבה יותר מעוד זכות. קבוצת איקרית, חלוצי הדרך לשיבה בפועל, מדגימה איך ניתן לממש את השיבה - "עאודה", למרות המכשולים הפוליטיים. החזון, הנחישות והמימוש בפועל של הקבוצה מהווים השראה לעומר מאל-לג'ון , וליוסף מאל-ע'אבסיה. קבלה וחיים משותפים של צעירים אלו בחברה הישראלית תתחיל בתיקון העוול שנעשה לאבותיהם.
אמיר אשקר: הנכד שלך עדיין גר כאן , אחרי כל השנים האלו. איך אתה מרגיש?
מערוף אשקר: אני מרגיש... שאני מרוצה מהנכדים שלי. זה הדור הרביעי אנחנו לא נשכח את המולדת שלנו גם לא בעוד מאות שנים. היהודים 2000 שנה... וחזרו! אז למה רוצים שאנחנו נשכח תוך 65-60 שנה?!

סוף תמלול הכתבה: עודנא פרק 3 – איקרית