זיכרון קולקטיבי

תמלול הכתבה: זיכרון קולקטיבי

מגישה: אחד האירועים האלטרנטיביים הבולטים הוא טקס יום הזכרון המשותף לישראלים ולפלסטינים, שמארגנת תנועת לוחמים לשלום. אם בשנים הראשונות לטקס הגיעו מאות, בטקס הנוכחי, השמיני במספר, 2,500 אישה ואיש גדשו את האולם, דבר שמעורר תקווה אצל לא מעט מפעילי השלום.

איתמר: אני חושב שזו ההצעה שלנו כארגון ישראלי פלסטיני, להסתכל על המקום הקשה הזה של השכול, של הסכסוך שלנו שעדיין גובה את הקורבנות, להסתכל על זה ביחד ולראות שיש צד שני שרוצה שלום.

מוחמד עווידה: זה שאנחנו באים ומזדהים אחד עם השני ומכירים בשכול משני הצדדים, זה לא אומר שאנחנו מוותרים, שני הצדדים, על האינטרס שלנו ועל מה שאנחנו מאמינים.

פרופ' אווה אילוז: ואנחנו פה ביחד, היום בערב, בגלל שחלק מאתנו כואבים. והם כואבים בגלל שהם מתגעגעים לנוכחות של מישהו שהם אהבו, אהבו מאוד, מישהו שכבר לא פה, ומישהו שכבר לא פה בגלל אלימות מאורגנת. אלימות מאורגנת היא אלימות שנראית לגיטימית, שנראית צודקת, שנראית הכרחית, שנראית בלתי נמנעת לקבוצה שמבצעת אותה.

בן כפיר: אני כעסתי על הפלסטינים שרצחו לי את הילדה, אני כעסתי על צה"ל ועל כוחות הבטחון, שלא השכילו לסכל את הפיגוע הזה. אני כעסתי ואני עדיין כועס על המדינאים בשני הצדדים שבמשך כל כך הרבה עשרות שנים לא מצאו דרך לסיים את הסכסוך. אני כעסתי על אלוהים – "מה כבר אני עשיתי שמגיע לי כזה גורל?" אני כעסתי על עצמי, איך פספסתי את התפקיד הכי חשוב של הורה בחייו – להגן על ילדיו.

מגישה: גם השנה, נמנעה מפלסטינים שהוזמנו להשתתף בטקס, הזכות להגיע אליו ורק ברגע האחרון ולאחר מאמצים רבים, אישרה הפרקליטות ל-45 פלסטינים בלבד להכנס לישראל.

מוחמד עווידה: לא הסתכלו על הרשימה ואמרו "זה מנוע, זה שב"כ, זה מהמשטרה, זה זה... לא. תפסו את הרשימה, אמרו "הטקס לא מתאים לנו מבחינת ערכים, ובגלל זה אנחנו מבטלים את הטבלה טוטאלית".

איתמר: הייתה ישיבה ברמה של הפרקליטות, לבדוק את הנושא, ואז יצאה ההחלטה שהם יאשרו רק 45 שמות, שוב, לא מתוך בחינה של שמות - בתור החלטה מספרית.

מוחמד עווידה: אני באתי ליד ושם כדי להכיר את הכאב היהודי. אני באתי מהדרום לצפון, זוחל באוטובוסים, או בנסיעות או מחסומים, כדי להגיע לפה להגיד "אני משתתף בצערכם והכאב הוא אותו כאב והשכול הוא אותו שכול". לא סתם בן אדם שמתיימר. אנשים כמו בסאם ארמין שאיבד את הבת שלו. ג'מיל קסאס איבד שלוש, ועוד, ועוד, ועוד. למה אתם מונעים מאתנו? זה הדבר שהכי מקרב אליהם. אם אני לא מתקרב אליך בשעת הצער, אז מתי אתה רוצה שאני אתקרב אליך?

מקהלת שיראנא: "רודף ונרדף, מכה ומוכה, מתי יגמר הטירוף הזה?"

"ומה השתנה לך, מה השתנה?"

- "אני השתניתי לי עם השנה."

סוף תמלול הכתבה: זיכרון קולקטיבי