דעה על סדר היום |

שביזות של אחרי מלחמה

מדינה נכתב על ידי

היעדרותה של 'תמונת ניצחון' מסט האירועים הנועל את מלחמות ישראל האחרונות, מפרקת את הקתרזיס המזכך לאחר המלחמה המלוכלכת. רק שמחתם המרגשת של החיילים על היציאה משטח הלחימה מעבר לגבול נותרה- "איך המצב בארץ?" הם שואלים את תושבי עוטף/ חוטף עזה ובכך, בלי דעת, מסמנים לראשונה את גבולות המדינה. אין ילדי ישראל מפזרים פרחים לצידי הצירים המרכזיים ועל גלי ההריסות בסוג'עייה אין מחלקים סוכריות. הלאות והשביזות של איסוף הרסיסים של אחרי המלחמה, אינו נעשה בשמחה ועזוז. כעת נותרו רק הויכוחים עם פקידי רשות המסים וחוטר עצוב נוסף צמח למשפחת השכול הישראלית הענפה. הפערים החברתיים, הקיטוב בין ימין ושמאל, וליתר דיוק בין אלו המאמינים אמונה שלמה בצדקת דרכם של מנהיגינו ללא רבב, ומן הקיצון השני- של אלה המייחלים בליבם לקריסתה של המדינה כפי שהיא, אנטי- פטריוטיות המופנית עד לאחרון הפלוני- עממי. כשישקע אבק הקרב ויתמוסס טעמה הסכריני של האחדות המדומיינת יהדהדו תמונות האימה והזוועה מהרצועה יחד עם הידיעה כי המערכה לא 'חיסלה' את איומי המנהור והשיגור, מה שיותיר אותנו לערוך חשבון לאומי נוקב, אין צורך בדו"ח גולדסטון- היהודים יערכו הפעם את הדין וחשבון לעצמם עם הקמתה של ועדת החקירה, תוך הצצה חרדתית לסבב הבא. אז הכל יקצין עוד יותר- מנהרה תהיה מנהרה ורקטה- רקטה. אז הימין יתבע לפטר כל מי שלא ברך על מזונו- 'תנו לצה"ל לנצח', השמאל יתרים דם וישלח את המנות במשט שיסוכל, ומול חוף עזה תתפשט שלולית של כתם דם אדום של סולידריות. מצוקת התפוסה בחדרי הקירור בשיפא תחייב פינוי מקררי הגלידות והסבתם למקררי גופות. אה, זה כבר קרה. אצלנו השביזות, אצלם האימה. לראשונה, ט' באב, יום סיום המלחמה- יטען גם במשמעות פלסטינית.

המינהור והשיגור- מה אנחנו עדיין לא יודעים על איום המנהרות

המינהור והשיגור- מה אנחנו עדיין לא יודעים על איום המנהרות ׁ(חציבת המנהרות לרפיח, 2013 מתוך: shanashel)

זו המלחמה שתביא את השלום, או ההסדרה- מה שיצלצל טוב יותר לשותפים, ריד מיי ליפס גלוס! [אינשאללה]. ממש כפי שניהל את המלחמה ביד רמה כגנרל שההיסטוריה יושבת על כנף מעילו, רה"מ נתניהו גם יפנה להביא את השלום, ואת פרס הנובל לשרה, שכבר הכינה את המקום מעל הניאגרה בשירותים- עלות שנתית של ניקוי המדפון הייחודי בתקציב הוצ' בית רה"מ- 17,000 ₪. האלטרנטיבה, עוד לפני הסבב הבא, היא התקוממותה של האינתיפאדה השלישית בארגונם של פעילי דעא"ש שכירים/ שיכורים מפונדמנטליזם אכזר, שרק אתמול קבעו מבצרם בעיירה בלבנון. השלכות אבנים והפרות סדר יראו אז זיכרון מתוק, נוסטלגיה תמימה.

ומנגד- אחד המוצלחים יותר שלו- מתווה ליברמן לפירוז הרצועה והעברת השליטה לאו"ם- כן, בהחלט, האו"ם שמפקח על מוסדות אונרא בם הוסתרו מצבורי טילים, האו"ם שמשנע טרוריסטים ברכביו ובסמוך למתקניו יוכלו לחסות בצר להם- האו"ם שמבקש להתקין את כיפת ברזל גם ברצועה-הוא יפקח וינהל בעזה.  בימים הקרובים צפויה להתקבל החלטת מועצת הביטחון של האו"ם בנוגע למלחמה, ומי אם לא ביבי יודע- הנשק הטוב ביותר נגדה הוא- צלילים של הסדרה. אפילו שכל שיוותר מהמהלך המדיני הוא שחיתותם הצפויה של פקידי מנגנוני הרשות שיוצבו במעברים.

בין עבאס לחמאס. מבחר מהציטוטים הנבחרים: אור הלר, חדשות 10, כגננת בפעוטון החולקת סמיילי לטרוריסט בפינה: "חמאס מוכיח שהוא יכול כשהוא רוצה, משעות הבוקר לא נורה ולו קפצון אחד"; ברק רביד, "הארץ" מזניק את המנדט לועדת החקירה: "לנתניהו נפל האסימון במהלך המבצע והוא הבין את ההבדל בין עבאס לחמאס"; המשורר, הפובליציסט וחה"כ לשעבר יוסי שריד ב"הארץ" הוא הברכט המוחמץ הישראלי:  "אולי האספסוף עצמו אינו יודע מה זה "פשיזם" — מה קורה כשדומן אנושי מטייב את "השורשים הלאומיים" ומחזקם; אבל אינטלקטואלים־עאלק אמורים להריח את הצחנה מרחוק".

תושבי עזה המומים מפנים את ההריסות דלי אחר דלי, ואצלנו- שיקום כלכלת הדרום חותר גם בחזית האזרחית לאותה 'הסדרה', ולא ח"ח צמיחה. מנגנון הפיצויים של "צוק איתן" מביא איתו גם את תופעת המאעכרים ה'שיילוקית' הנלוזה.

ולסיום– הצלחתה החלקית והבלתי צפויה של המלחמה הפסיכולוגית החמאסית שכיוונה ל"זיקוקים" בשמי תל אביב- יפו אך נמצאה יעילה דווקא באיומי ה'מטרו'. החשש של תושבי עוטף עזה מן המנהרות- איום המנהרות האמיתי או המפונטז ("מטרו" רצחני החותר תחת בית הילדים), הוא רק קצה הקרחון. עזה תחתית היא לא רק כותרת משנה טובה בטבלואיד יומוני, ראו רק את שכלול מנהרות ההברחה בצד הדרומי מרפיח לסיני- רוחבם, עמידותם ושלל שימושיהם ושערו בנפשכם את מראה המפקדה שבלב עזה של מטה. מספרים על מערכת חדרים מרווחת של ממש, עם חדרי מנוחה, רחצה ושאר פינוקי נוחות ולאקשריז, שלאזרחים תמימים או עיתונאים זרים, אין שם דריסה.

 
 

הוספת תגובה לכתבה

  כתבות ווידאו שחבל לפספס