יום שישי   15-12-2017
עדכון חדשות |

: אין מקום כזה שנקרא מיעאר

מדינה נכתב על ידי

הכפר הפלסטיני ההרוס מיעאר יושב על ראש גבעה בגליל, ממנה נשקף נוף מרהיב למפרץ חיפה וליישובי האזור. ב-1948 הכפר נכבש ע"י צה"ל ותושביו גורשו. אך ראש מועצת משגב, ששלושה מיישוביה הוקמו על אדמות הכפר, עדיין מכחיש את גירוש תושבי מיעאר במהלך הנכבה וטוען ש"רוב תושבי מיעאר עזבו מיוזמתם" ושבכלל "אין שטח כזה שקוראים לו מיעאר".

מספר פליטי מיעאר מוערך כיום בכ-8,600 נפשות. כ-1,400 מתגוררים בלבנון, סוריה וירדן, ואילו כ-7,200 עקורים פנימיים גרים בתוך גבולות מדינת ישראל במספר יישובים בגליל: כאבול, סח‘נין, שעב, שפרעם, עראבה, אעבלין, אלמכר, נצרת וחיפה.

רסול סעדא, דור שלישי למשפחת פליטים ממיעאר, סיכם בקצרה את סיפור הגירוש והפליטות של תושבי מיעאר בטקס יום הנכבה באוניברסיטת ת"א ב-2012:

"ביולי 48’ תושבי מיעאר הותקפו על ידי כוח צבאי, במסגרת המאבק המזויין בגליל המערבי. טנקים נכנסו לכפר, ואזור הכפר הוכרז כשטח צבאי. תושבי מיעאר בחלקם ברחו ללבנון וסוריה, וחלקם מצאו מקלט בכפרים באזור. לאחר שלושה חודשים שבו תושבי מיעאר לכפרם. חשבו שלאחר שהמצב הקרבי נסתיים הם יוכלו לחיות שם בשקט. באוקטובר, הצבא נכנס לכפר שנית והעלה את התושבים על משאיות שפרקו אותם בסוריה ובלבנון. בתחילת 1949 תושבים נוספים, שהיו בכפרים מסביב שבו לבתיהם וגורשו בפעם השלישית, לכפרים שבסביבה. בפעם הזאת הצבא הרס את בתי הכפר. לפני מספר שנים, המועצה האזורית משגב החליטה להרוס את בית הקברות של הכפר מיעאר ולבנות עליו שכונת מגורים של יעד – מושב יהודי סמוך, שנבנה במקום בו עמדו בעבר בתי הכפר. תושבי מיעאר העקורים, נפגשו עם תושבי יעד ולאחר שהסבירו להם את התנגדותם לבניית שכונה חדשה על בית הקברות של אבותיהם, פנו יחדיו תושבי יעד ומיעאר למועצה האזורית, בבקשה להזיז את התוכנית אל מחוץ לשטח בית הקברות. רק 25 שנים לאחר העקירה, בשנת 73, משפחתי הצליחה למצוא מקום קבוע לגור בו – שפרעם, הסמוכה לכפר מיעאר. הסיפור של מיעאר מהווה ביטוי לאפשרות ההכרה בעוול וחיפוש הדרכים לתיקונו ללא ביטול האחר ומתוך שיתוף פעולה בין העמים."

במהלך ראיון שקיימנו (ספטמבר 2017) עם רון שני, ראש המועצה האזורית משגב, הוא סיפר לנו על אורח החיים הפלורליסטי והמשותף במועצה, ועל פעילויות משותפות ליהודים וערבים שמתקיימות בגליל. בהקשר הזה, שאלנו אותו, מה דעתו על דרישתם של צעירים פלסטינים אזרחי ישראל, לחזור לכפרים הרוסים ריקים, כמו מיעאר, שנמצאים בשטח המועצה.

צפו בתשובתו: 

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
 
  נמוך       גבוה

אז מבחינת ראש המועצה, מיעאר לא קיימת עוד, ואין מה להתעסק בעבר. אך לא כל תושבי המועצה מקבלים את אותה פרדיגמה ציונית קלאסית של הכחשה וסילוף. חלק מתושבי יעד לדוגמא, יישוב שחלקו נבנה על בתי הכפר, שוחחו עם עקורים ממיעאר במסגרת סדרת מפגשים שבעקבותם גם הוחלט לגדר את בית הקברות של הכפר. ב-2003 אף הוגשה התנגדות של עקורי מיעאר, קבוצת תושבים יהודים מיעד ועמותת זוכרות להרחבת יעד דרומה על שרידי הכפר ובית הקברות. בפברואר 2004 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לקבל חלקית את ההתנגדויות ולצמצם את הבנייה בחלקה הדרומי של התכנית. תושבי יעד בעצמם החליטו לוותר על בתים נוספים מהתכנית, על מנת שזו לא תפגע כלל במרכז הכפר מיעאר.

גם אם זאת רק קבוצה מצומצמת מתושבי יעד, וגם לא בהכרה מלאה שלהם בנכבה ובזכות השיבה של פליטי מיעאר, עדיין מדובר בקול חשוב.

רון שני אמנם רואה את הסיפור של מיעאר כסיפור של העבר אך עבור רבים מעקורי מיעאר, לא מדובר רק בדרישה להכיר באסונות העבר, אלא גם לפתור את בעיות ההווה והעתיד! לילדיהם אין איפה לבנות, החנק התכנוני לא מאפשר לחיות, והינה הכפר ההיסטורי, עומד ריק, למה שלא יבנו שם את בתיהם לצד יעד?

הריסות מיעאר

הריסות מיעאר

 
 
 

הוספת תגובה לכתבה