מיעאר לא קיימת יותר

תמלול הכתבה: מיעאר לא קיימת יותר

רון שני: במועצה יש 35 יישובים, 29 מהם זה ישובים יהודיים: קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים. שישה יישובים בדואים. המועצה מונה כ-30,000 תושבים ש30% אחוז מהם הם תושבים בדואיים, והיתר תושבים יהודים. בתוכנו, משגב, אני כמעט לא מבדיל בין הישוב הבדואי ליהודי, כולם עושים את אותו הדבר, כולם משולבים, כל הפעילויות שלנו. אני לא מכיר פה כפרים ריקים, אני מכיר את הגליל מצוין, אני לא מכיר כפרים ריקים בגליל, למעט ברעם ואיקרית שם בגבול בצפון, אבל פה באזור אני לא מכיר כפרים ריקים.
כתב: הסיפור של ברעם ואיקרית הוא מאוד בולט, אבל במועצת משגב יש לדוגמא את הסיפור של מיעאר שליד יעד...
רון שני: לכל אחד יש את האסון האישי שהוא נושא אתו. וכל אחד שנמצא שם באמת זה אם זה קרה לו או אם זה זיכרון שעבר אליו אז זה בהחלט אישי, אבל מצד שני מיעאר לא קיימת יותר. ורוב תושבי מיעאר עזבו מיוזמתם וגרים בשעב או בקבול או בכפרים אחרים. מיעאר לא קיימת יותר. וכמו כל אחד מאתנו אתה יכול להמשיך ולהגיד "זה הנרטיב שלי ועם זה אני אמשיך לחיות, ואני אעשה הכל כדי לחזור לשם" ואני מבין את מי שעושה את זה. אני חושב שזה לא מציאותי. ואם מישהו ימשיך בנרטיב הזה, אז זה לא מתיישב עם הנרטיב של מדינת ישראל.
כתב: אבל כאילו חזרה שלהם למיעאר, היא לא נגיד איזה שהוא שינוי דמוגרפי, כלומר למה בעצם לא לאפשר להם...
רון שני: מיעאר לא קיימת יותר. אין שטח כזה שנקרא מיעאר. הם יכולים לראות, זאת זכותם אנחנו לא ניכנס לכל אחד מה הוא חושב וזכותו וזה מה שהוא מרגיש, אז הוא מרגיש ככה. בשטח עצמה אין מקום שנקרא מיעאר, אין לו שטחים, כל מה שאולי היה פה כשברחו ב-48 לא קיים יותר. המציאות השתנתה. וחלק ממה שאנחנו עושים זה להסתכל על המציאות בעיניים ולראות איך חיים איתה קדימה. לא חוזרים אחורה 70 שנה ומנסים לעשות ביטול למה שהיה לפני 70 שנה. אי אפשר. אני הייתי, אם היה תלוי בי, הייתי חוזר למלחמת העולם השנייה ועושה אנדו לכל השואה הישראלית, היהודית, סליחה, אם הייתי יכול לעשות אנדו שם הייתי מתחיל.

סוף תמלול הכתבה: מיעאר לא קיימת יותר