סרבניות גיוס מדליקות משואה

תמלול הכתבה: סרבניות גיוס מדליקות משואה

יעל עמבר: אני, יעל עמבר, בת 19.

הלל רבין: אני, הלל רבין, מודה ומתכבדת בזאת להדליק את המשואה הזו בטקס הזה.

יעל עמבר: בשמן של 120 צעירות וצעירים ישראלים מרחבי הארץ שחתמו על "מכתב השמיניסטיות" 2021 ובחרו לא להתגייס לצבא מתוך נאמנות ערכית לצדק, לשלום ולסולידריות עם מאבקם של הפלסטינים לחיים בכבוד.

הלל רבין: במסע הקצר שלי בתוך המערכת הצבאית נתקלתי בהרבה חושך, במפגש עם הקצין השופט, בוועדות המצפון, מול קצין המודיעין ובכלא 6 פלוגה 600.

יעל עמבר: לכולן היו ספקות, סביב ההנחה שהצבא פועל בגבולות הסמכות הביצועית שלו בלבד ותחושה שהגיוס שלנו הוא מעבר לדרישה לקחת חלק בהגנה על החברה הישראלית. הוא דרישה להשתתף ברמיסה של עם אחר, של העתיד של בני גילנו הפלסטינים. הרמיסה הזאת נעשית באופן יום יומי ושיטתי, דרך הריסות בתים, מעצרי קטינים, פיתוח ההתנחלויות, שימור המצור על עזה, ניצול כלכלי של עובדים מהשטחים ואלימות משטרתית.

הלל רובין: וגם ראיתי הרבה אור, המון אפילו. ראיתי איך את הפחד וחוסר ההסכמה האידיאולוגי החליפו כבוד ושותפות גורל. איך את הבוז אל המעשה הקטן והסיזיפי שלי החליפו הומור ומשפטים כמו "אני לא מסכימה איתך בכל המובנים אבל סחתין על העמידה שלך על העקרונות".

יעל עמבר: כשסיימתי תיכון לפני שנתיים יצאתי לשנת שירות שבמסגרתה התעסקתי בחינוך עם בני נוער יהודים, ערבים ופלסטינים. הכרתי מציאות כל כך שונה משלי עם הזדמנויות כל כך מעטות ביחס לשלי. התקשיתי להבין איך חייתי במדינה הזאת 18 שנה מבלי לדעת איך נראית המציאות של כל כך הרבה אנשים סביבי. תמיד אומרים על פעילי שמאל שהם חיים בבועה אבל בעיניי לחיות בישראל מבלי לדעת מה קורה בפלסטין זו הבועה האמיתית.

הלל רובין: ראיתי איך במציאות של כלא צבאי כשלכאורה אין יותר מידי חיוביות נרקמות חברויות מכל קצוות החברה, איך דעות קדומות מתנפצות, איך כשפותחים את הלב נפתחים גם הראש, התודעה והעיניים למציאות שהיא אולי לא בדיוק המציאות שלי אבל היא אמיתית לא פחות. ואיך הצדק שלי והאמת שלי לא באים בהכרח על חשבון אמת וצדק של אחר.

יעל עמבר: כשקיבלתי את הפטור שלי מהצבא, יצאתי לשירות אזרחי בבית הספר הדו לשוני בירושלים שבו לומדים תלמידים מכל הקהילות וכל השכונות בעיר ובסביבה. אני פוגשת בכל בוקר נוער מצחיק, חכם, מלא פוטנציאל ומפיץ תקווה, שמזכיר לי למה אני עושה את מה שאני עושה ומניע אותי לפעול למען עתיד בטוח ושוויוני יותר עבורם.

הלל רובין: חובה עלינו כבני ובנות אדם, כאנשים, לתקן את שעיוותנו, לשחרר את שכבשנו, להכיר בהרס שגרמנו, לרפא את שפצענו ולהתחייב להילחם, ולהמשיך להילחם, למען החירות, החיים, והשלום של כולנו.

יעל עמבר: הסירוב שלנו הוא לא הפניית עורף לחברה בה אנו חיים, אלא לקיחת אחריות אקטיבית על גורלנו המשותף. תודה.

סוף תמלול הכתבה: סרבניות גיוס מדליקות משואה