"זו לא הכלכלה, טמבל"

תמלול הכתבה: "זו לא הכלכלה, טמבל"

דליה שיינדלין: אם תשאלי בסקר מה הבעיה הכי גדולה בישראל, כולם יגידו לך אותה דבר - כלכלה. אבל זה לא משפיע על ההצבעה שלהם. כי הם לא בהכרח חושבים שמפלגה או ראש ממשלה יכול להשפיע ישירות על ההכנסה שלהם.

משה כהן: מאז הקורונה אנחנו מקבלים הביתה כל יום שתי מנות, וברוך השם נעזרים בזה.

רוית גליצקי: אני מוציאה מהעגלה מוצרים שאני לא יכולה לקנות אותם. אני מצמצמת בשר בבית,

לא קונים גבינות, קונים קוטג'.

כתבת: לקראת הבחירות הקרובות יצאנו לבדוק איך הרגלי ההצבעה של הציבור השתנו בעקבות הקורונה. האם אנשים יצביעו לפי אידיאולוגיה והרגל מהבית או שהם ייקחו אחריות אישית ויגידו זה הזמן לשינוי.

טל אפרייט: אני כל דבר פותחת את המקרר, חושבת מסתכלת, עשרים פעם אני חושבת על מה שאני קונה. בשרים, לא תראו אצלנו בשרי יוקרה, הכל פשוט, פשוט, פשוט.

טלי לויקו: אני אימא לשלושה ילדים, שניים מהם עם צרכים מיוחדים, ממש ילדה עם פיגור שכלי. זה נורא קשה. בעלי עובד, בתור נהג משאית. משכורת שהייתה לו מעל סביבות התשע ומשהו ירדה לחמש וחצי. הקושי זה כרגע עכשיו זה לכלכל את המשפחה.

רוית גליצקי: אני חושבת שזו פעם ראשונה בחיים שלי שרציתי להתאבד, אני לא יכולה לראות אותי ואת הילדים שלי נזרקים לרחוב. אני לא יכולה לשמוע: "אמא אני רעב".

אבי דאבוש: הדוח האחרון של "לתת", שזה דוח העוני האלטרנטיבי ל-2020 שפורסם בדצמבר, מדבר על תוספת של 143 אלף משפחות למעגל הזה, למעגל של אי-ביטחון תזונתי. עכשיו מה קרה בקורונה, ברור לנו, כל העמותות רואות את זה, קפיצה במאות אחוזים, גם כניסה של הרבה מעגלים חדשים; מעמד בינוני, אפילו עובדי היי-טק לשעבר וכו' שקורסים. זה משפחות שלא יכולות לשלוח סנדוויצ'ים עם הילדים לבית ספר, לא יודעות מה הארוחה הבאה שלהם ומוותרות הרבה פעמים באמת על קנייה של מזון, פשוט כי אין להם כסף.

רוית גליצקי: היום אתה רוצה להצביע למישהו שאתה חושב שהוא יוכל להזיז את השלטון הקיים קצת הצידה וליצור כאן איזושהי תקווה. איזושהי – "פרוספרטי" (שגשוג כלכלי) למדינה.

אורה כהן: הצבענו בעבר לביבי, וכנראה שאנחנו נמשיך.

משה כהן: אני לא חושב שיש מקום בכלל לחשוב על מישהו אחר.

יעל כהן: אנחנו אוהבים את ביבי. רק ביבי. מה שהוא עד עכשיו עשה זה מצוין, הוא נתן לנו הרבה, אין לו תחליף. רק ביבי.

ניסים בוקובסקה: הוא משפר את כל הכלכלה, הוא משפר את הביטחון, הוא מביא שלום. מה הוא יכול לעשות יותר?

עובדי הסופר: רק ביבי! כן רק ביבי!

טלי לויקו: אני אישית לא מכירה אף אחד חוץ מביבי, כי ביבי הוא זה שהיה כל השנים האלה. הוא נתן לנו את התחושה כאילו... עם החיסון.

דליה שיינדלין: צריך לתת כבוד לתחושה של אידיאולוגיה, וזו לא רק אידיאולוגיה זה גם זהות. להרבה אנשים המפלגה נותנת להם סוג של זהות ובית. עכשיו, מה שמאחד אותם או מאפיין אותם זה לא המצב הכלכלי שלהם. אנשים מצביעים באופן מסורתי לפי המשפחה שלהם לפי הקהילות שלהם, לפי תפיסה היסטורית מי הם חושבים שהיו הראשונים שנתנו להם מענה לדרישות שלהם או לפחות הכירו בכך שהם היו מנוכרים של החברה. וזו מסורת של בחירה. זה בעיקר על בסיס המחקרים לרבת השנים, הנושא המדיני - הסכסוך הישראלי פלסטיני, לא משנה איך נגדיר את זה, או איך לתאר את זה, משתלט על האידיאולוגיה.

סוף תמלול הכתבה: "זו לא הכלכלה, טמבל"