תמלול הכתבה: ממשלת הילדים
אוריין פלאח: אני אוריין פלאח, אני בעד ביטול חוק הלאום.
ניר רול: אני ניר, ואני רוצה שהכסף של הבחירות ילך לחינוך.
ליסה אבוסעדה: אני ליסה אבוסעדה ואני מאמינה שאנחנו הדור הצעיר יכולים לשנות את העולם למקום טוב יותר.
אורלי בויום: אנחנו תמיד אומרים שהילדים של היום הם לא הילדים של פעם. שהם מין דור של זומבים, כל הזמן נמצאים במסכים – יוטיוב, טיקטוק, אינסטוש. אז לקראת מערכת הבחירות השלישית, הבאנו כאן ילדים מכל הדתות, מכל קצוות הארץ, שירכיבו את הממשלה שהם חושבים שתעשה לנו טוב.
כתבת: אם אתם שר בממשלה, שתחשבו זה כמו מורה בבית הספר. מה הייתם הכי רוצים לשנות?
ליאן מוזס: אם אנחנו עכשיו מקימים ממשלה, שישימו דגש על הפמיניזם. שנשים יראו שאין הבדל בינן לבין גברים. שיראו שהן יכולות בזכות עצמן, בזכות היכולות שלהן.
ליאן מוזס: אני ליאן ואני רוצה להעלות את המודעות לפמיניזם.
אמילי פרישמן: שהשכר יהיה שווה בין נשים לגברים
ליסה אבוסעדה: אני רוצה להציע חוק שגם הבנות הדרוזיות יוכלו להתגייס לצבא. גם הן יכולות להילחם במלחמות, גם הן יכולות להציל את העולם.
אמילי פרישמן: להילחם על הנשיות שלנו, להילחם כדי שלא יטרידו אותנו ושלא יעשו לנו דברים לא יפים, זה נותנים לנו להילחם. אבל להיות לוחמות בצבא זה לא נותנים לנו להילחם.
ג'וליאן וקילה: זה יותר מתאים לבנים מאשר לבנות.
ליאן מוזס: מי החליט את זה? זאת סטיגמה! אין הבדל
לורנס סמארה: את יודעת לחמם דוד?
ליאן מוזס: אתה יודע לעשות שפגט?
לורנס סמארה: אתם יודעים לנקות את הגינה?
ליאן מוזס: אתה בסדר עם לעשות שעווה?
לורנס סמארה: כן! אה, לא...
לירן רכאב: זה מה שנקרא סטיגמות, זה מה שיוצר קרע בין העמים.
ליאן מוזס: כל הסטיגמות האלו קורות מהפרדה מגדרית. אצלנו בממשלה אנחנו נראה שנשים שוות לגברים וגברים שווים לנשים. שהמבוגרים עם הדעות הקדומות זה כבר ישן. שיש דעות חדשות, דעות שמובילות שוויון.
אמילי פרישמן: אני אמילי, ואני בעד חקיקת חוק למען ילדים מוחרמים. שהממשלה תתייחס גם אלינו.
אנג'לינה אלעבו: עשו עלי חרם, שנתיים, ופשוט... דיברו איתם וזה אבל זה לא עזר. לא משנה מי דיבר איתם, זה לא עזר. ובכלל לא רציתי ללכת לבית ספר, אבל הלכתי.
לירן ראכב: אני גם עברתי חרם לפני כמה שנים, ופשוט פחדתי מאוד ללכת לבית ספר כי התחילו להרביץ לי.
ליסה אבוסעדה: ועכשיו החרמות נהפכו להיות יותר קשים עם התפתחות הרשתות החברתיות. זה יכול לפגוע בילד יותר, הם יכולים להפיץ שמועות עליו, להעביר תמונות, לפתוח קבוצה בלעדיו.
אמילי פרישמן: יש מקרים שילדים מעדיפים לשים קץ לחיים שלהם מאשר לסבול מההתנהגות הזאת.
כתבת: השאלה היא אם יש, לדעתכם, דרך שאפשר להוציא חוק שקשור לזה?
אמילי פרישמן: בבית ספר, שגם יצא לי לעבור דברים כאלה, המורים באים ללמד. הם לא יכולים להיות גם כל כך אסרטיביים כלפי תלמידים.
אוריין פלאח: צריך להיות חוק בגלל זה.
ליסה אבוסעדה: אין חוק אפשרי, כאילו, אם אני אגיד חוק שצריך לערב את המשטרה. זה לא יכול להיות, כי הוא עדיין כאילו נער.
ליאן מוזס: בסופו של דבר ילד שמוחרם הוא ילד שתהיה לו שריטה, באמת, לכל החיים.
ג'וליאן וקילה: הלב של הבן אדם הוא גם יחסית קטן לגוף וזה גם פוגע. כאילו, זה גם עושה שריטה.
לירן רכאב: אם ילד בונה לעצמו חוק, שהוא מדבר רק על עצמו וכל פעם מתערב, כל פעם שיש חרם, אני חושב שזה יעזור לו והוא לא צריך טובה של אף אחד.
ריאן עלואן: אני ריאן עלואן, אני רוצה שראש הממשלה ידאג לבני אדם.
ניר רול: אם, כאילו, אנחנו בונים ממשלה אז מה שאנחנו צריכים לעשות זה להפחית את הגזענות כי גזענות תמיד תהיה בעולם.
ליסה אבוסעדה: היום אני רוצה לדבר על אי השוויון שקיים בין העדות, בין דרוזים ליהודים, בין ערבים ליהודים. על זה שאנחנו לא יכולים לבנות עוד ישובים דרוזיים. גם כל פעם שאני אומרת שאני דרוזית, אז כאילו לפעמים תוקעים בי מבטים - "את מדברת ערבית?!".
אוריאן פלאח: האמת, אני עברתי את זה. הייתי בשיעור טניס, אז איש אחד, שהוא יהודי, אמר לי "ערבית, ערבית, את מדברת ערבית! איכס! מגעיל, מגעיל, מגעיל!".
אני לורנס, ואני ג'ורדן ואנחנו בעד ביטול הגזענות בעולם.
ליאן מוזס: בואו לא נתחיל בכל העולם, בואו נתחיל בבן אדם אחד. צריך לקבל את ערך השונות. כי השונות בינינו זה לא רק במראה החיצוני, זה גם בהשקפות העולם שלנו.
אוריאן פלאח: אני חושבת שזה התחיל מחוק הלאום. זה ממבוגרים.
לירן רכאב: זה חוק שהוא ממש ממש גזעני. שהוא לוקח את הזהות של אנשים ולא אכפת להם מהדעות שלהם ומה שהם אומרים.
לירן רכאב: אני לירן, ואני באתי להעלות את המודעות לביטול החוקים הגזעניים במדינה.
כתבת: מה אתם הייתם עושים? מה לדעתם, עכשיו ממשלה, איך היא יכולה לשנות את זה?
אוריאן פלאח: אנחנו צריכים למצוא חוק שיבטל את חוק הלאום.
ריאן עלואן: כל בן אדם שהוא יעזור לאחר, ככה כאילו תסיים את האלימות.
ניר רול: השונות זה משהו טוב, פשוט צריך לקחת את השונות ולהפוך אותה לדבר רגיל. שיהיה נורמלי שיש מישהו שונה מולך.
נור בורשה: אין אנשים שהם יותר טובים מאנשים אחרים.
אוריאן פלאח: למה אנחנו מבזבזים כסף על הבחירות? הצעת החוק הראשונה שעולה היא שאנחנו נבזבז כסף על העניים, על הנכים, על כל מי שצריך כסף.
ניר רול: שכל ילד במדינת ישראל יצא לטיול שנתי בלי לשלם.
אמילי פרישמן: שכל הילדים יוכלו ללכת לבית הספר עם סנדוויץ', שיהיה להם מה לאכול.
אוריאן פלאח: אז אולי נקח את המכ"ס שאנחנו משלמים וניתן את זה למי שאין לו כסף.
כתבת: תכל'ס, העתיד שלנו הוא בכם. אתם הדור הבא וכפיים לכם. יש מישהו מכם שרוצה להיות פוליטיקאי שהוא יגדל?
סוף תמלול הכתבה: ממשלת הילדים
גדול!