תמלול הכתבה: שכול משותף | יחסים א-סימטריים
ג'יהאד זראייר: עלאא נפטר. הוא היה בן טוב, קשוב, אדם אוהב.
עדי צ'רנוברודה כחלון: היית אבא כל-כך מעורב בחיים של כולנו. אנחנו כל-כך חסרים את המילים שלך ואת המבט שלך, את החיבוק שלך.
אורן: אפשר מתוך הכאב לחשוב שאנחנו לא רוצים שיהיו עוד משפחות שכולות. יש פה אנשים שסובלים אצלנו, ויש אנשים שסובלים שם. ואנחנו כולנו סובלים מהסכסוך בנינו.
איילת: חשוב לזכור שיש נופלים משני הצדדים, ושלהמשיך לחרחר מלחמה ולזכור רק את החיילים הגיבורים שלנו, זה לראות רק חלק מהתמונה.
עמיעד: משפחה שכולה – היא משפחה שכולה.
קריינות: החיבור האמיץ סביב השכול והסבל המשותף לשני הצדדים אינו מובן מאליו. אולם יש הטוענים שהוא מייצר מצג שווא של סימטריה בין הישראלים לפלסטינים, שאינה קיימת במציאות.
קריאה במגפון: בבקשה לכבד את הנופלים!
עופרה: סימטריה זה להתחיל לעשות תחרות. אני לא עושה תחרות של מי השכול, ומי לוחמים ומי קורבנות, לא נראה לי שייך ל... באיזה שהוא שלב צריך לצאת מזה.
אורן: אין סימטריה. כי באמת אנחנו הצד החזק יותר, וזאת החלטה מאד מובנת לא להגיע ולשתף פעולה, גם של יהודים וגם של ערבים.
איילת: יש גם הרבה יהודים שאומרים – אני לא בא לטקס כי זה יוצר סימטריה בין חיילים שמתים כגיבורים שמגנים על מולדתם, לבין מחבלים ערבים שבאים להורגנו. יש קולות מכל הכיוונים.
דינה: אנחנו מציינים כאן משהו בתוך מציאות שיש יחסי כוח. ואנחנו כאן בטקס משותף אבל עדיין יש צד חזק, וחייל הוא לא באותו מקום שנמצא פלסטיני שחי תחת דיכוי.
עיישה אל-חטיב: החיים בשכם לא פשוטים. אנחנו פוגשים את הכיבוש כל הזמן במחסומים, העיר שלי מוקפת במחסומים.
כתב: האם היה לך קושי מסוים להגיע לכאן, למסגרת משותפת בה מנציחים חיילים שלקחו חלק בכיבוש?
עיישה אל-חטיב: מבחינה חברתית לא קל לאנשים לקבל את זה. אבל מבחינתי, כשאני מביטה באנשים האלו, אני שמחה שהאנשים האלו מגיעים לכאן, כי הם דורשים שלום.
ג'יהאד זראייר: מתי יסתיים הכיבוש, ישתחררו האסירים וישרור השלום?
דינה: באמת לאור המציאות שקיימת, עצם ההכרה בסבל אחד של השני, זה משהו שהפך לכל-כך חריג, וכל-כך לא רגיל, שבעיניי גם חשוב לציין את זה.
סוף תמלול הכתבה: שכול משותף | יחסים א-סימטריים
הוספת תגובה לכתבה