עזיז אל א-טורי מאל עראקיב

תמלול הכתבה: עזיז אל א-טורי מאל עראקיב

אני עזיז אל א-טורי, כפר אל עראקיב, אני נולדתי פה בכפר הזה, גדלתי, התחתנתי הבאתי ילדים לעולם בכפר אל עראקיב.
מתוך 573 נפשות לא היה לנו מובטל אחד, כולם עובדים, וכולם עובדי חקלאות. היה לנו 4,500 עץ לכל הכפר והיינו מייצרים שמן זית, ליטר וחצי יצא לנו ממוצע ב-2009 לכל עץ, זה הרבה כסף. אחרי שהרסו את הכפר הזה ב-27.07.2010 כל הדברים האלו התאדו ונהפך, הרוב המוחלט של האנשים למובטלים. עכשיו במדיה הישראלית אומרים לך, הערבים, הבדואים בנגב הם אחוז האבטלה הכי גבוה. ריבונו של עולם, מה זה, מאיפה המדיה הזאת? מי נתן (גרם) להם להיות מובטלים?! זה לא מקובל על הדעת שאני הבדואי קונה חלב גמלים מ"חוות הגמלים". מצד אחד לוקחים לי את התרבות שלי, הורגים את התרבות שלי, מחרימים את הכבשים שלי, מחרימים את העיזים שלי, מחרימים את הגמלים שלי, ואיפה לוקחים את זה?! לחוות הגמלים. מייצרים חלב גמלים ומוכרים את זה – לבדואים! ולומדים מהתרבות שלי ועושים עסקים מהתרבות שלי ליהודי הזה הגזען?! תאר לעצמך אני הבדואי, אני הערבי אני הפלסטיני שגר בדרום, אני אוכל את המלוחייה. היהודים לא אוכלים את המלוחייה. היום זורעים את המלוחייה הזאת באזורים חקלאיים של יהודים. מי זורע את המלוחייה? הבדואי. מי אוסף את המלוחייה? הבדואי. לאן מוכרים את המלוחייה הזאת? לבדואי!
לפני 2010 הבן שלי זכה להשתמש עם האינטרנט ועם הלפטופ. היום אין לו לפטופ היום הוא לא משתמש עם האינטרנט, אין לו מחשב נייד אבל לפני שש שנים אחורה היה לו נייד. למה? כי לאבא שלו היה פרנסה ועבודה ויכול לספק לו את כל הדברים. 2010 היה לו ספריה כמו כל ילד נורמלי והיה עושה שיעורי בית. היום הוא עושה שיעורי בית פה בשג (באוהל על האדמה).
אני משלם פה מחיר כבד מאד על הזהות שלי ועל הזכות שלי ועל האדמה שלי. אבל אני מרגיש בפנים נוח, אני מרגיש שאני בן אדם חי. אני לא אסכים לכל הדברים שהם עושים, אני לא אסכים שאני אגורש מהאדמות שלי אני אשאר פה.

סוף תמלול הכתבה: עזיז אל א-טורי מאל עראקיב