יום שלישי   12-11-2019
תמלול הכתבה: הדלקת משואות לישראל צודקת, שוויונית וראויה

ישי מנוחין: בשעה בה מדליקים בארץ משואות בסימן של גבורה אזרחית, ברוח הממלכתיות הישראלית העכשווית, הכושלת והמכשילה, אנו מציינים את הגבורה האזרחית שנשארת מחוץ לטקס הממלכתי. כאן אנו מכבדים את הגיבורים המושתקים והגיבורות המודרות של החברה הישראלית.

גיא בוטביה: אני גיא בוטביה, משיא משואה זאת לכבוד הפעילות והפעילים בתעיוש ובהתארגנויות אחרות, המגיעים לשטחים הכבושים ומלווים חקלאים רועים ובעלי אדמות אל אדמותיהם במטרה לאפשר את גישתם לאדמה ולמקורות המים וכדי שיוכלו לנהל את אורחות החיים על פי בחירתם.

אבנר בן עמוס: אני, אבר בן עמוס, מדליק משואה זו בשם חבריי בפורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי. חבריי הערבים וחבריי היהודים ואני מדליק את המשואה כדי לשפוך מעט אור על התושבים הבדואים של הנגב וביחוד התושבים בכפרים הבלתי מוכרים.

יוני בלבן: אני יוני בלבן, רכז מטה ירושלים בארגון כוח לעובדים, מתכבד להדליק משואה זו למען מעמד העובדים בישראל המתארגן ונאבק כנגד הניצול והדיכוי של ההון והמשטר, וכנגד הגזענות וההפרדה. למען העובדים המתארגנים, נשים וגברים, יהודים וערבים, שבמו ידיהם משנים את פני שוק העבודה הישראלי. שינוי איטי אבל מהפכני ומרגש. עובדים אלו הם המנהיגות והמנהיגים החברתיים הנוקטים עמדה, מורדים בהפרדות בין הקבוצות החברתיות ומרחיבים את מעגלי הסולידריות והערבות ההדדית.

אלון גרבוז: אני אלון גרבוז, מנהלו היוצא של סינמטק תל אביב, ואני מדגיש זאת כי ?? לא הייתי מוצב כאן. יליד 1948 דור ילדי המדינה עליו נאמר "דור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה". דור אחרון לשעבוד – יצאנו משעבוד והפכנו למשעבדים, אנו שולטים חמישים שנה על עם אחר בשטחים הכבושים ומבצעים עוולות ופשעים שיש להם אח ורע בהיסטוריה האנושית. קם דור חדש שאיננו מכיר את המושג כיבוש. דור ראשון לגאולה – גם הגאולה מאיתנו והלאה ודי למשיחיות השקר של נוער הגבעות ושולחיהם.

רבקה ויטנברג: אני רבקה ויטנברג, עובדת קבלן ופעילה בקואליציה הארצית להעסקה ישירה. אני ועוד עובדי קבלן בתחומי החינוך, הבריאות וההנדסה, ההוראה, העבודה הסוציאלית, התכנון, האבטחה, הניקיון, בכמה מקומות בארץ לומדים בקבוצות מנהיגות שנותנת לנו כלים להוביל את המאבק נגד העסקה קבלנית בעצמנו.

איתן מיכאלי: אני משיא משואה זו לסיום הכיבוש הגובה מחיר דמים משני עמינו, משחית אותנו, ובסופו של דבר מעוות גם את החברה הפלסטינית. לכבוד החיים המשותפים של יהודים ופלסטינים אזרחי מדינת ישראל, מתן מקום להיסטוריה והנרטיב של שני עמים ולתרבותם ולשוויון זכויות אישיות וקולקטיביות.

איידן קטרי: אני עומדת כאן הערב בסולידריות עם הנרצחים היהודים והפלסטינים, ועם משפחות השכול. אני  עומדת כאן הערב בסולידריות עם 27 הנשים שנרצחו בשנה האחרונה כתוצאה מטרור מגדרי. המרחב הציבורי עבור נשים הוא כבר לא בטוח יותר. אני עומדת כאן בסולידריות עם נשים להט"ביות, נשים של צבע, נשים פלסטיניות, נשים יהודיות ובעיקר נשים נפלאות שלא עשו רע לעולם.

דפנה קמינר: אני דפנה קמינר, סבתא של תאיר קמינר, מדליקה משואה זו בשמה. בימים אלו אני יושבת בכלא הצבאי בשל סירובי להתגייס לצבא, סירובי לשרת את הכיבוש, סירובי לקבל את המציאות כפי שהיא. אבל בעצם סירובי להיכנע לחושך.

דוד שולמן: אני מתכבד להדליק משואה זו לכבוד כל אלו שעדיין לא איבדו את התקווה ולא יאבדו את התקווה, גם לאחר 50 שנות כיבוש, דיכוי ונישול. אני מתכבד להדליק משואה זו לכבוד היודעים בבטחה בלבם שהשלום בוא יבוא והגדרות יפלו, ושני העמים הדרים יחד בארץ הזו ידעו את טעם האחווה והידידות ונדיבות הלב שהם נחלתם הטבעית וההיסטורית, נחלת האדם באשר הוא.

סוף תמלול הכתבה: הדלקת משואות לישראל צודקת, שוויונית וראויה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית