תמלול הכתבה: סדר חברתי 13/4/2016
מגיש: השבוע ב"סדר חברתי":

דוח חדש - תנאי הכליאה של מבקשי המקלט.

יצוא הנשק מישראל במהלך הטבח ברואנדה - יישאר חסוי.

ארז ביטון - מקבל הזדמנות לתיקון.

ארז ביטון: אני נתקלתי בהדרה, שהדירו את השירה שלי, לא הכירו בה.

מגיש: מה השמאל צריך לעשות כדי להגיע לעמדת הנהגה.

הדיל חמזה בפינה 100 קולות.

דף הפייסבוק של וואלה! חדשות - או בעצם וואלה! פליבוי.

נגה כהן: בוואלה! אם את אשה, יש הרבה יותר סיכויים שיציגו אותך עירומה.

מגיש: 800 ילדים קיבלו טיפול בבית החולים לדובים

פסטיבל סולידאריות וקטיף ירקות.



מגיש: "סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.



כלא חמישה כוכבים

מגיש: בין אם סיפור יציאת מצריים הוא אמיתי או רק "מיתוס מכונן", הלקח המרכזי נשאר - הצורך לזכור את הזכות לחירות של כל בני ובנות האנוש ולפעול למענה. והנה לאחרונה, התפרסם דוח של המוקד לפליטים ולמהגרים, על מתקני הכליאה המיועדים לאלו שהגיעו לישראל וביקשו למצוא בה מקלט זמני. בדוח, סקירה של ארבעה מתקני כליאה בהם מוחזקים כ-5,000 כלואים: "סהרונים", "גבעון", "חולות" ו"יהלו"ם". הממצאים: צפיפות של עשרה כלואים ויותר בחדר. מחסור במתרגמים במגע עם נציגי שב"ס, המשטרה ומשרד הפנים. מהרוב המוחלט של העדויות עולה, כי מעולם לא היה מתרגם בעת ביקור אצל רופא. בנוסף, ליקויים בכמות המזון ואיכותו, מחסור בבגדים ובמוצרי היגיינה והיעדר נגישות להליכים משפטיים.

מההצגה: אוגנדה רואנדה – אוגנדה רואנדה – אוגנדה רואנדה – מבקש מקלט. מבקש מקלט!

מגיש: מה שראינו עכשיו היה קטע מהצגת הבכורה "תיאטרון מחוקק" בהשתתפותם של מבקשי המקלט, מחוץ למתקן חולות.



בשם בטחון המדינה

מגיש: והנה מקרה קלאסי נוסף, שבו מערכת המשפט מגוננת על פעילות לא מוסרית ולא חוקית של ממשלות ישראל באצטלה של ביטחון. לפני כחודש סיפרנו על עתירה לבית המשפט העליון המבקשת לחשוף מסמכים המעידים על ייצוא נשק מישראל לרואנדה במהלך רצח העם ב-94. השבוע הכריע בית המשפט לטובת המדינה, שלא לחשוף את המסמכים מחשש לפגיעה בביטחונה.

איתי מק: המדינה הודתה שהיא מצאה את המסמכים אצלה והיא מסרבת לגלות את התוכן שלהם. בשום שלב, לא בהליך של חופש המידע ולא בבית המשפט, לא במחוזי ולא היום בעליון המדינה לא הכחישה כי התקיים ייצוא ביטחוני בזמן רצח העם.

מגיש: לאחר פסק הדין אמר עורך הדין איתי מק, מגיש העתירה, כי מדובר באירועים שהתרחשו לפני יותר מ-20 שנה, ולא מובן כיצד הם יכולים לפגוע עתה בביטחון המדינה וביחסי החוץ. באוגוסט תוגש עתירה נוספת - הפעם לחשיפת מסמכי הייצוא הביטחוני מישראל במהלך המלחמה בבוסניה.



הזדמנות לתיקון

מגיש: ולנושא אחר. לא מעט דובר על ההדרה של התרבות המזרחית מהמיינסטרים הישראלי. בפברואר השנה התמנה חתן פרס ישראל לספרות ושירה, ארז ביטון, לראש הוועדה להעמקת הזהות המזרחית במערכת החינוך. הזדמנות לתיקון - הכתבה המרכזית.

קריינות: בהיותו עיוור וממוצא מרוקאי, המשורר ארז ביטון כותב על השונה והחריג. הוא הראשון שביטא בשיריו את קשיי העלייה של דור המהגרים מארצות ערב, והעז להשתמש בביטויים מהשפה הערבית. סופרים רבים מעדות המזרח החלו לכתוב בהשראתו.

ארז ביטון: אני נושא בתוכי שלל אסוציאציות, שלל טעמים, שלל צלילים. באיזשהו מקום אני כבר מזמן כתבתי שיר שהסוף שלו זה "כשהכל היו ישנים הייתי משנן הרחק אל תוך לבי מיסות קטנות של בך ביהודית מרוקאית".

קריינות: ביטון הוא מהמעטים מיוצאי עדות המזרח הזוכה להכרה בשיריו. ההצגה "סוסים חבושי עיניים דוהרים בירושלים" היא מחווה של סטודנטים למשחק בתיאטרון חולון, שעובדה לשיריו, עם זכייתו בפרס ישראל לספרות ושירה לשנת 2015.

רות טוב: רציתי לשמוע על מרוקו, שירים שהם על אימא שלו וסבתא, ועם הריח של התנור ואדי הזעתר וכל אלו שהכי מהר מתחברים אלי, לסבתא שלי בנחלאות.

קריינות: במשך שנים, סופרים ומשוררים מעדות המזרח לא קיבלו מקום בתוך התרבות הישראלית-מערבית. לדוגמא, הסיפור "אח קטן", של הסופרת רונית מטלון, הפך ליצירת חובה בבחינות לבגרות רק בשנת 2015, 24 שנים לאחר שנכתב.

ארז ביטון: אני נתקלתי בהדרה, שהדירו את השירה שלי, לא הכירו בה הרבה שנים. תסתכלי, רק בשנת 2013-14 קיבלתי את כל הפרסים האלה. למה? קודם לא הייתי ראוי להם? אבל החברה לא היתה עדיין כשרה לזה, לא היתה בשלה לזה.

שלמה בר: היה מגיע לו הרבה יותר, כי הוא באמת אחד המשוררים הגדולים שלנו. בסדר, זה מראה שאנחנו עדיין במחתרת.

קריינות: השיר חתונה מרוקאית שכתב ארז ביטון היה לאחד מלהיטיו של שלמה בר והברירה הטבעית, עוד בשנות השמונים. המוזיקה הייחודית של שלמה בר, הייתה אחת מפורצות הדרך למוזיקה המזרחית באותה תקופה, והיא מוערכת עד היום.

שלמה בר: יש לנו פולקלור אדיר. אני חושב שאנחנו אחד מהעמים הכי עשירים מבחינת הידע והסגנונות המוזיקליים הקיימים. עשיר, אנחנו עשירים והדבר הזה צריך לבוא לידי ביטוי על ידי המלחינים. אתה צריך להיות חלק מהמקום שלך. מוזיקה זאת שפה של מקום.

משה קליף: אני חושב שתמיד אנשים מחפשים את המקורות שלהם שמהם הם צמחו. אם זה מאשכנז, או מזרח, זה לא משנה. אבל זה מקום ששאבת ממנו, שינקת ממנו, שגדלת עליו.

קריינות: עם השנים התרבות המזרחית הוטמעה כמעט כליל בכור ההיתוך היהודי-ציוני. בתחילת 2016, ביטון מקבל פנייה מפתיעה משר החינוך נפתלי בנט והוא ממונה לעמוד בראש ועדה להעמקת הזהות המזרחית במערכת החינוך.

ארז ביטון: אני רואה למשל בספרות מצב שמשוררים מזרחיים לא נלמדים כחובה, לעומת משוררים אשכנזים שכן נלמדים כחובה. אם אתה משאיר את זה כבחירה, המורים לא בהכרח בוחרים ארז ביטון או מישהו אחר, הם בוחרים את עמיחי, בוחרים את אבידן, בוחרים את נתן זך.

קריינות: ארז ביטון, רונית מטלון, משה קליף, שלמה בר ויוצרים ויוצרות מזרחיים נוספים, הם ניצוץ בים של תרבות מערבית השגורה בתוכנו. הוועדה שהוקמה במשרד החינוך כבר נושאת את שמו של ביטון ורבים תולים בה את תקוותיהם למיצובה הראוי של התרבות המזרחית.

מגיש: בתחילת חודש יוני וועדת ביטון צפויה להגיש את המלצותיה.



השמאל להנהגה

מגיש: פעמים רבות השמאל הרדיקלי מקיים שיח פנימי מעמיק וחשוב, אבל כדי להביא לשינוי בפועל, חובה לשאול - מה השמאל צריך לעשות כדי להגיע לעמדת הנהגה. פעילות ופעילים ותיקים ניסו לענות על השאלה הזו בפאנל שהתקיים לכבוד יום הולדת 80 ליעקב מנור - פעיל שמאל וותיק.

ענת מטר: הדבר הראשון הוא חשבון היסטורי. בלי הכרה אמיתית בנכבה, במעשי הטבח, זו לא בעיה כל כך גדולה להכיר, זאת אומרת נראה לנו שזה משהו שאי אפשר אבל לא, גם אנשי מפלגת העבודה יכולים להכיר בקיומה של הנכבה שהייתה, במעשי הטבח שהיו וזה לא רק כפר קאסם, בגירושים, בממשל הצבאי וחטאיו המרובים, בשערוריית האדמות הגזולות מהפלסטינים והחלוקה הלא צודקת בין קיבוצים ועיירות פיתוח, בהסללה בחינוך. זה הכל מעשים של מפלגת העבודה, הם לא בשלטון כי הם לא מכירים עדיין בדבר הזה.

תאבת אבו ראס: הדבר הראשון שצריך לעשות על מנת לחזור לשלטון הוא להכיר שהאוכלוסייה הערבית היא במחנה הנכון, היא חייבת להיות חלק מהעשייה. הייתי מציע לשמאל לפנות לערבים כמפלגות פוליטיות ולא כקבוצה אתנית כי יש המון אנשי שמאל בקרב הערבים עצמם.

עמוס גבירץ: חלק מהחרדה הישראלית מפני הליכה לשלום זה פתיחת שאלת הצדק. כי אתה לא יכול לדרוש את זכות השיבה ליהודים מלפני 2000 שנה בלי להכיר בזכות השיבה הפלסטינית מלפני 68 שנים. וזה הפחד הישראלי מפני כניסה לתהליך שלום אמיתי ולכן אנחנו צריכים לחשוב, וזאת תהיה הכרעה בעיני אכזרית, כמה אנחנו פעילי שלום וכמה אנחנו פעילי צדק כי אולי כאשר אנחנו פעילי צדק אנחנו לא מאפשרים את השלום.

מגיש: האם האמירה "בכביש אל תהיה צודק, היה חכם" נכונה גם כאן? האם יש לחתור לשלום תוך ויתור על עשיית צדק? ומי ישלם את המחיר?



מאה קולות - הדיל חמזה

מגיש: הדיל חמזה, סטודנטית למנהל עסקים מכפר כנא לא דיברה עם יהודים עד גיל 20. הדיל, היא האורחת שלנו בפינה "100 קולות". הזדמנות להכיר.

הדיל חמזה: שמי הדיל חמזה ואני מכפר כנא אני בת 21, לומדת באוניבריסטה הפתוחה מנהל עסקים וכלכלה. התחלתי לעבוד כאן בסינדיאת הגליל בהתחלה כדי לממן לעצמי את הלימודים. פה בכפר אין יחסים/קשרים בין היהודים והערבים, כלומר אני, עד גיל 20, מעולם לא דיברתי עם יהודי. וכשהגעתי לכאן, ראיתי שהיהודים והערבים ביחד, בשונה מהדברים שאנחנו רואים בטלוויזיה. נהיו לי חברים יהודים וזה רגיל והמצב טבעי והכל מצויין וזורם, אבל בטלוויזיה מציגים אך ורק את השלילי. אצלנו בכפר בעבודה לא משלמים שכר מינימום, משלמים הרבה פחות, 10 שקלים לשעה ו12 שקלים לשעה, אז אני לדוגמא לא מוכנה לעבוד במשכורת כזאת. והן מתחילות לחפש מקומות בחוץ, ויש הורים שלא מקבלים את זה שהבנות שלהם יצאו ויעבדו בחוץ. אבל החשיבה/התפיסה הישנה עדיין קיימת. השליטה הגברית, הפטריארכיה, עדיין קיימת. אז אני מקווה שהדבר הזה יסתיים, שהבנות גם יצאו לעבוד, לא רק ללמוד. כי נכון שמעודדים אותן לצאת וללמוד, אבל לא מאוד תומכים בזה שהן יעבדו.



וואלה! או פליבוי?

מגיש: בפינה "בודקות תקשורת" אנו שמים זרקור על דיווחי התקשורת מנקודת מבט פמיניסטית. הפעם - נגה כהן על דף הפייסבוק של וואלה! חדשות.

נגה כהן: וואלה! חדשות העלו לעמוד הפייסבוק שלהם כתבה שמראה שבהוליווד, נשים נדרשו לשחק בסצנות עירום פי שניים וחצי מגברים. זה יפה שוואלה! חושפים את הצופים לביקורת פמיניסטית, אבל מבדיקה של דף הפייסבוק של וואלה! חדשות עולה תמונה עגומה הרבה יותר.

בשבוע האחרון וואלה! העלו כ-200 כתבות לעמוד הפייסבוק שלהם. רק 75 הראו נשים - הרבה פחות מהייצוג שלנו בחברה. 16 הציגו נשים בהקשרים של סקס, בגידות או השתמשו באילוסטרציות מיניות, 3 עסקו בלבוש, דיאטה ובישול ו-8 הציגו נשים בתפקיד של אמא של או אשה של. כלומר, יותר משליש מהייצוג הנשי היה סטריאוטיפי.

הלאה. 11 ידיעות הציגו פגיעה בגוף הנשי, באלימות או במוות, שזה פשוט סוג אחר של פורנוגרפיה. 7 הציגו נשים כפושעות, שזה בהחלט משהו שצריך לדווח עליו, אבל נראה שחלק מהכתבות שיחקו על הדימוי המיזוגני של האישה העבריינית. 9 הציגו נשים כמגישות או כסלבס, בתוכן שנחשב צהוב.

למעשה, מתוך 75 ידיעות, רק קצת יותר מרבע הציגו נשים מחוץ לתפקיד מגדרי: 12 כתבות על מקרי אונס ותקיפה מינית, 3 תמונות אילוסטרציה לא סטריאוטיפיות ורק 6 כתבות על דברים שנשים עשו או על נשים בכירות. כן, רק כ-10% מהכתבות עסקו בנשים בצורה פמיניסטית ורק 3% עסקו בנשים בכירות או כאלה שפעלו באופן אקטיבי שלא בהקשר המאבק בתקיפות מיניות.

אולי כדאי שוואלה! במקום להראות דוגמניות שנאבקות אחת בשנייה או חזאית שחשפה את הפטמה שלה, ישקיעו בהפקת כתבות שמציגות נשים שעוסקות באקטואליה, חברה וביטחון. כלומר, שפשוט יציגו את המציאות.

מיכל רשף: ובמילים אחרות: אם את אשה, יש סיכוי הרבה יותר גבוה שהבמאי יבקש ממך להתפשט.

נגה כהן: ובוואלה! אם את אשה, יש הרבה יותר סיכויים שיציגו אותך עירומה.

מגיש: וזה היה רק בוואלה! חדשות. אתם יכולים לדמיין איך זה בוואלה! תרבות או בוואלה! סלבס - ממש וואלה! פליבוי.



בית חולים לדובים

מגיש: כ-800 ילדים והוריהם הגיעו להיבדק ביום שני בבית חולים בצפת. לא, אין מדובר בפיגוע המוני אלא במיזם חינוכי-קהילתי. המטרה, להפיג פחד וחרדה בקרב ילדים מטיפול רפואי ומבית חולים בפרט. המיזם מתקיים בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן בגליל, זו השנה החמישית. הסטודנטים והסגל קיבלו את הדובים והבובות של ילדי הגליל לטיפול רפואי מסור. חדרי מיון, חדרי רנטגן, מחלקות כירורגיה, אורתופדיה, חדרי ניתוח, עמדת אמבולנס ואף מרפאת שיניים, שבה קיבלו הילדים הדרכה על בריאות השן. נחמד.



פסטיבל סולידריות והצלת מזון

מגיש: ומה אפשר לעשות בימים הקרובים. פסטיבל סולידריות - לקולנוע, אקטיביזם וזכויות אדם יפתח ביום רביעי בסינמטק תל אביב וימשך שבעה ימים. הפסטיבל יפתח עם ההצגה קוראים לי רייצ'ל קורי, ויוקרנו בו סרטים מהארץ ומחו"ל בליווי פאנלים ודיונים. בפסטיבל ייחשפו בין היתר עדויות של שוברים שתיקה אמריקאים על מעשיהם במלחמת ווייטנאם.

ואם אתם רוצים פעילות בטבע - אז יש. "לקט ישראל", ארגון העוסק בהצלת מזון, מזמין את הציבור לקטיף ירקות שיתקיים בחול המועד פסח. היבול שייקטף יחולק ללא תמורה למשפחות נזקקות ברחבי הארץ. הקטיף, שהוא אירוע משפחתי-חוויתי, יתקיים ביום ראשון, 24 באפריל, באזור נהלל. זוהי הזדמנות - גם לטייל וגם להציל מזון.

עד כאן סדר חברתי, נתראה במהדורה הבאה.
סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 13/4/2016

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס