יום שלישי   10-12-2019
תמלול הכתבה: סדר חברתי 30/9/2014

מגיש: השבוע ב"סדר חברתי": עונש הפקעת האדמות והמאבק הפלסטיני.
קריאות מפגינים: אנחנו נגיד בקול רם, התנחלות זה מוות!
מגיש: צוק איתן - הוויכוחים והדיונים האזרחיים נמשכים.
מיכל הרמתי: אני בעיני ישראל היא לא פרטנר, ישראל לא עשתה שום דבר בשנים האחרונות שיוכיח שהיא יכולה להיות פרטנר לשלום.
מגיש: מאות אלפים במצעד האקלים ברחבי העולם, מייצג גם בישראל.
דב חנין: זה אבסורדי שבמדינה כל כך שטופת שמש אנחנו כל כך ממעטים להשתמש באנרגיית שמש.
מגיש: מצעד הגאווה בירושלים - והשוני בינו לתל אביב.
רועי ג'רופי: אם אנחנו מדברים על הדגלול, אז אנחנו לא זוכים למימון לדגלול העיר כמו בעיריית תל אביב.
מגיש: שחיטת תרנגולות - למה לא לכפרות וכן למאכל?
רונן בר: לא רואים שחיטה! לא תראו שחיטה אף פעם בטלוויזיה!
מגיש: מחשבות על ציות וסרבנות בעקבות המלחמה בעזה.

מגיש: "סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

עונש ההפקעה

מגיש: בתחילת אוגוסט הודיעה ממשלת נתניהו על החלטתה להפקיע 3,800 דונם באזור גוש עציון מידי הפלסטינים והכריזה עליהם כאדמות מדינה. החלטה זו באה בתגובה לחטיפה ולרצח תלמידי הישיבה אייל, נפתלי וגיל־עד והיא חלק מאותו אופק מדיני שמציע נתניהו ליושבי האזור. בשבוע שעבר הפגינו פלסטינים תושבי הכפר חוסאן שבאזור גוש עציון, יחד עם פעילים ישראלים מתנועת "לוחמים לשלום" נגד ההפקעה שצפויה לפגוע בהם.
קריאות מפגינים: אנחנו נגיד בקול רם, התנחלות זה מוות!
נתן לנדאו: ההפקעה האחרונה מדברת על 3,800 דונם, באותו גודל של גבעתיים. חברים, זה לא מאחז עם שני כלבים וקראוון, זאת עיר חדשה בשטחים שתמנע כל הסגר לפתרון עתידי.
קריאות מפגינים: די די לכיבוש! כן כן לדו קיום!
נתן לנדאו: הסכסוך שאנחנו נמצאים בו זה לא גזירת גורל, זו בחירה. שאנחנו בוחרים כל יום מחדש להמשיך ולתחזק את הסכסוך הזה.
מיצג בהפגנה: והציפורים צאו, הסתובבו לחופשי! לחופשי!

צוק איתן - הויכוח שאחרי
מגיש: המתקפה הישראלית בעזה - "צוק איתן" - נתפשת בציבוריות היהודית-ישראלית כמוצדקת ובלתי נמנעת. למרות זאת, הלבטים, הביקורת וההתנגדות הלכו והתרחבו במהלך המלחמה ולאחריה ואיתם מרחבי הדיון שנוצרו. לאחרונה סיקרנו מפגש של ימנים ושמאלנים בנושא גבולות השיח הציבורי בזמן מלחמה. לפני שבועיים התקיים הכנס הגלילי הערבי-יהודי למאבק בגזענות, שהותירה מאחוריה צוק איתן. בשבוע שעבר הצטרפנו לדיבייט ביוזמת צעירי הליכוד, בנושא תוצאות "צוק איתן".
ברק הרשקוביץ: ניסינו בעצם ליצור איזושהי מסגרת נעימה, פשוטה, לחבר'ה צעירים שאפשר יהיה לבוא ולדבר בה ולהחליף רעיונות באווירה שתאפשר שיח פתוח, מוגן ואולי, מי יודע אנחנו נצליח לייצר פה איזה שהוא מצב, שאפשר יהיה לדבר בצורה הגיונית ושפויה.
מגיש: לאירוע שהתקיים במועדון השפגאט בתל אביב הגיעו אמנם בודדים, אבל עמדות מנוגדות בהחלט היו שם.
שי ספיר: בסופו של דבר כן יש חשיבות אסטרטגית לשטח ואנחנו לא יכולים לוותר עליה. אז אם יש פרטנר שבאמת ובתמים רוצה איתי שלום ואומר "בוא אני אגיע איתך לשלום" אהלן וסהאלן.
מיכל הרמתי: אני בעייני ישראל היא לא פרטנר, ישראל לא עשתה שום דבר בשנים האחרונות שיוכיח שהיא יכולה להיות פרטנר לשלום. כל הסכם שאי פעם עשינו שנתן משהו לפלסטינים לא קיימנו וזה גם עניין של לדעת שזה קורה, לכן מתידעים מתקשורת שמאלנית או מתקשורת אלטרנטיבית, בתקשורת המרכזית לא מדברים על דברים כאלה לא מספרים לנו את זה. אומרים "זה בא משם דבר פתאום מפציצים אותנו" ולא אומרים את כל הדברים שישראל עושה בדרך שזה למשל אם מתיידעים גם מהתקשורת הפלסטינית מגלים המון דברים שקורים כל הזמן שלא מספרים לנו עליהם, שגוררים, כאילו לתגובות גם לתגובות אלימות, וזה אפילו טבעי שהן יהיו תגובות אלימות כי דורכים עליהם והם חיים שם במצב בלי זכויות.
אייל: אני מצפה מראש הממשלה בנושא המדיני להישאר שמרן ולא יהמר בביטחון של האזרחים שלו, הוא לא רצה לתת לחמאס כי הוא לא ידע מה יבוא אחרי זה. אולי יהיה כאוס, אולי יהרגו הרבה מאוד חיילים, אולי יהיה לחץ בינלאומי, לא יודע מה. אי אפשר לדעת, פשוט אי אפשר לדעת ולכן נזהרים ומחכים לשעת כושר, למתי שיהיה נוח לשפר את המצב, כנראה זה לא יקרה בעידן הקרוב. אני לא מבטיח יונה לאף אחד.
מיכל הרמתי: השנאה הזאת לא באה משום מקום, זה לא, רגע רגע רגע רגע רגע, זה לא, השנאה, זה לא שאנחנו באיזו סביבה עויינת בצורה ניטראלית שככה הם פשוט ישנאו אותנו לעד. יש פה אנשים שחיים תחת כיבוש ושחיים בעוני ליד מדינה שחיה בעושר שגרמה להם להרבה עוולות.
מגיש: במהלך המלחמה, פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, קיים בכל ערב את "אוהל השלום" - ברחבת הסינמטק בתל אביב. את הדיון שערכו שם על מקומן של נשים בסכסוכים מזוינים הבאנו בעבר במלואו. השבוע התקיים ב"אוהל השלום" דיון בנושא "נשים עושות שלום", התארגנות של נשים מהמלחמה האחרונה למען הסדרי שלום.
מיכל ברק: אז נשים עושות שלום הוקם במהלך הקיץ האחרון, במהלך קיץ 2014 מתוך ייאוש מאוד מאוד עמוק, אני חושבת שהמלחמה הזאת נתנה להרבה מאיתנו זה לא רק ייאוש איזה תחושה של שבר במשמעות של החיים פה. ותוך כדי המלחמה ותוך כדי הקיץ התחילו להתארגן התארגנויות של נשים וזה היה מעניין וזה כמעט הייתה תופעה. הייתה התארגנות של נשים יהודיות וערביות בנווה שלום והתארגנות של נשים יהודיות וערביות ביפו, אימהות שואלות, התארגנות שנקראת "נשים אומרות חלאס", שצברה המון המון כוח מהר מאוד ברשת. ושאלנו את עצמינו מה זה העניין הזה, למה נשים? למה אנחנו מחפשות אחת את השנייה דווקא במצב הזה של הייאוש המאוד מאוד עמוק הזה. החיפוש הזה היה בדיוק ההפך מכל מה שהמלחמה המטורפת הזאתי סימלה. הרעיון של, אם יש יאוש אז אנחנו קודם כל עושות וככה קמה התנועה, מרצון לאחד את ההתארגנויות השונות שהיו בקיץ הזה, ולהוביל אותם לעשייה פוליטית. הרבה מהעשייה היא עשייה בשטח, בכל מני מקומות בארץ , התארגנויות מקומיות.
מרילין סמדג'ה: עכשיו התנועה של נשים עושות שלום, היא תנועה שבעצם כוללת בפעם הראשונה נשים מכל קצווי הארץ, מדעות פוליטיות שונות, לא כדי לעשות רק או להיות ביחד, לעשות פיוס שזה כבר דבר מאוד מאוד חשוב בפני עצמו, זו מטרה מאוד מאוד חשובה, מטרת על. הייעוד שלנו הוא לעורר יחס ציבורי מאוד מאוד חזק ורחב בכל המעגלים של המדינה כדי ללחוץ על הממשלה להגיע להסכמים מדיניים.
סביונה רוטלוי: אנחנו נהיה אימהות שכולות, אחיות שכולות, סבתות שכולות, שאנחנו נחבק את החיילים, שנביא להם אוכל, אבל אף אחד לא שומע לדעה שלנו. ואני הצטרפתי לנשים עושות שלום, לא רק כאלו שמדברות על שלום, אלא אני חושבת שאנחנו צריכות לבוא בדרישה לשתף אותנו בכל מהלך, מדיני ואחר.
מגיש: הדיונים באוהל השלום ממשיכים להתקיים בכל יום ראשון.

מיצג האקלים

מגיש: מאות אלפי אנשים ברחבי העולם צעדו בשבוע שעבר, בדרישה לעבור לשימוש באנרגיה נקיה בלבד. מדובר בצעדה הגדולה בהיסטוריה למען איכות הסביבה, שהתקיימה ב-166 מדינות במקביל. הקריאה העולמית לפעולה שתתמודד עם שינויי האקלים, נעשתה מספר ימים לפני ועידת האקלים באו"ם.
קריאות מפגינים: ישראל דורשת אנרגיה מתחדשת.
תאיה גוברין-סגל: באנו לכאן היום להראות למקבלי ההחלטות בארץ ובעולם, אנחנו נחנקים וחונקים את כדור הארץ בגזי החממה שאנחנו פולטים. עלינו לפעול עכשיו.
דב חנין: כל מה שקורה עכשיו, קורה מכיוון שיש מי שמרוויח מייצור ומשיווק של נפט, מייצור ומשיווק של מכוניות פרטיות, מתרבות ה"השתמש וזרוק". יש מי שמרוויח. ישראל היא חלק קטן מהבעיה, אבל היא יכולה להיות חלק משמעות מהפתרון וכדי שנהיה חלק משמעותי מהפתרון, אנחנו צריכים לעבור בצורה דרמטית לאנרגיה מתחדשת. זה אבסורדי שבמדינה כל כך שטופת שמש, אנחנו כל כך ממעטים להשתמש באנרגיית שמש.

גאווה בין ירושלים לתל אביב

מגיש: וממייצג למצעד. מי לא מכיר את מצעד הגאווה בתל אביב - חגיגה ססגונית, משאיות עמוסות, דגלים, אנשים בלבוש מינימלי, מוזיקה חזקה ותיירים רבים. לאחרונה התקיים גם בירושלים מצעד הגאווה, שם פחות חגגו את הגוף והמיניות, עם זאת נתנו מקום לקולות השונים בקהילה.
רועי ג'רופי: אנחנו בירושלים מנסים לשים דגש דווקא על הצרכים של החלשים בקהילה הלהטבא"קית, זה יתבטא גם במצעד היום, מבחינת הנואמים, מבחינת התוכן.
מגיש: ההבדלים בין המצעדים בירושלים ובתל אביב, מתחילים כבר בתהליך הפקתם. אם עיריית תל אביב, רואה במצעד אירוע עירוני מרכזי ומתוקצב אותו היא משווקת, עיריית ירושלים אינה מוכנה מיוזמתה אפילו לקשט את העיר בדגלים.
רועי ג'רופי: יש נכונות מצד העירייה לעזור לקהילה הגאה בירושלים אבל אין מה להשוות את זה בכלל למה שקורה בתל אביב. אם אנחנו מדברים על הדגלול, אז אנחנו לא זוכים למימון לדגלול העיר כמו בעיריית תל אביב, ובדרך כלל זה נעשה ביום ש... השנה הם הקדימו לעשות את זה יומיים לפני, אבל את הכסף בשביל זה אנחנו היינו צריכים לגייס בעצמנו.

שחיטה לאור היום
מגיש: ולקראת סיום - ראש השנה מאחורינו ויום הכיפורים בפתח - תקופה של חשבון נפש וכפרות. בימים אלו, נחרדים כתמיד, אזרחי ישראל החילוניים מתופעת הכפרות, בה נשחטים אלפי תרנגולות לצורך כפרת עוונות. ימים אלו של הזדעזעות מהתופעה, הם הוכחה ניצחת, כי הריגת מיליוני בעלי חיים בתעשיית המזון, מתאפשרת אך ורק מכיוון שהיא נעשית במחשכים. כשההרג וההתעללות נעשים באור יום, לעיני כל - הזעזוע, החמלה וההתנגדות שלנו מבצבצים החוצה. הנה טעימה ממצעד בעלי החיים שהתקיים בשבוע שעבר.
רונן בר: בן אדם ברחוב, תשאלו, הוא לא יודע ש-100 אלף כלבים בריאים מומתים כל שנה בכלביות, הוא לא יודע. תשאלו אותו אם הוא יודע איך נראית שחיטה, אין לו מושג, הוא לא יודע כי יש טאבו בתקשורת. אם יש פה עיתונאים הם יכולים להעיד, גם אני עיתונאי, יש טאבו – לא רואים שחיטה. לא תראו שחיטה אף פעם בטלוויזיה. הפשעים שנעשים בגופם ובנפשם של בעלי חיים, יש מערכת שלמה של לגיטימציה מאחוריהם, אבל אני חושב שהבסיס של המערכת הזאת זו אותה הסתרה ואותה הדחקה ואנחנו בתור פעילים למען בעלי חיים שדורשים מהציבור כן לראות את הדברים האלה, צריכים לדרוש למוטט את מערכת ההסתרה וההדחקה הזאת. לדרוש אמת בפרסום, לדרוש שקיפות.
קריאות בהפגנה: צדק, חמלה, טבעונות!
בשש אחרי המלחמה
מגיש: ולפני סיום, ובהמשך לאווירת הוויכוחים שאחרי "צוק איתן" עימה עסקנו במהדורה. ביום ראשון, חמישה באוקטובר, יתקיים דיון פתוח לציבור בין קצין ששירת במילואים ב"צוק איתן" עם פעילי תנועת "לוחמים לשלום" - פלסטיני וישראלי. כל אחד בדרכו, התמודד עם שאלות של בחירה, ציות וסירוב. כל אחד יציג את סיפורו האישי ואת אופן ההתמודדות שלו למול שאלות קשות אלה. המפגש יתקיים ב"חללית" בירקון 70 תל אביב.
עד כאן סדר חברתי להפעם, נתראה במהדורה הבאה.

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 30/9/2014

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית