תמלול הכתבה: סדר חברתי 9/1/2014
השבוע בסדר חברתי:
מי מפחד ממדינה דמוקרטית משותפת?
הח"כים עוד שואלים - איפה הכסף?
שלילת רישיון - שביתת רעב של נפגעי חוק הוצאה לפועל.
מביה"ס לחדר המעצר - על מעצרי ילדים במזרח ירושלים.
לוקחות את הלילה - מחאת הקהילה הטרנסג'נדרית ביום שבת.
"סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.
מדינה אחת - חזון או מציאות?
מגיש: קרי בא והולך ובא וליברמן מפרגן ואף "מנדב" את ואדי ערה לפלסטינים, והנה - הניסיון להגיע לפיוס על ידי חלוקת הארץ לשתי מדינות שוב על הפרק. אך יש המבקשים להציב מול הישראלים ומול הפלסטינים מראה, המציגה את הפתרון הזה כמהלך שאינו צודק ואינו ישים, שלא יאפשר באמת לקיים כאן חברה דמוקרטית ללא ניצול ונישול. כך הסביר השבוע ההיסטוריון אילן פפה בפני קבוצת פלסטינים אזרחי ישראל, בדיון על מודל המדינה הדמוקרטית המשותפת.
אילן פפה: כשפלסטיני אומר לי שהפתרון של שני עמים הוא צודק אני משתגע, אני מחפש את בית המשוגעים לפחות להיות שם יום אחד, כדי להירגע. תגיד "אין לי ברירה", בסדר, "אני חלש", אל תגיד לי שזה צודק, על מה זה צודק?
על מה זה מתבסס הצדק? איזה צדק? או שתגיד לי "זה פתרון הגיוני", מה הגיוני בזה?
זה רק אמצעי של החזק לשלוט בחלש. יכול להיות שאם הייתי גר ברמאללה הייתי אומר: "אני מעדיף את זה על המצב הקיים.
מגיש: לשאלה שנשאלה מהקהל "כיצד ניתן לקדם את פתרון המדינה האחת בקרב הציבור היהודי" השיב פפה:
אילן פפה: אתה אומר פה בצדק, "איך תשכנע פה את הציבור היהודי?" אבל אתה יודע, אני אגיד לך על זה שני דברים: אחד, האפרטהייד בדרום אפריקה נפל כש- 98% מהלבנים עדין האמינו שאפרטהייד זה דבר טוב. המצב פה לא ישתנה כי כל היהודים ישנו את הדעה שלהם, לא.
מישהו צריך לשלם פה מחיר כדי לשנות את הדעה שלו. בדרום אפריקה, היו גם ליבראליים ציונים, ליבראליים של אפרטהייד, אמרו "תשמעו, קצת נשנה, לא הכל נשנה". ומנדלה אמר להם "לא. אדם אחד, כל אחד."
עכשיו מה קרה בינתיים? התחיל חרם על דרום אפריקה, התחילו סנקציות על דרום אפריקה, אנשים, חוץ ממדינת ישראל לא סחר עם דרום אפריקה, אנשים לא רצו לשמוע זמרים מדרום אפריקה, לא רצו לקבל קבוצות ספורט מדרום אפריקה. הם לא שינו את הדעה שלהם כי יום אחד מישהו אמר להם "יש פה איזה מרצה טוב, אילן פפה, הוא יסביר לכם למה זה לא בסדר". לא בוודאי שלא, אני לא נאיבי.
מגיש: השיחה הסתיימה עם מסר אופטימי.
אילן פפה: אנחנו מקווים שאנחנו באיזה תקופה אחרת בהיסטוריה, שפוליטיקאים הם לא האנשים היחידים שקובעים את העתיד שלנו, שאנשי צבא הם לא האנשים היחידים שקובעים את העתיד שלנו, שאנחנו לא לגמרי פאסיביים, שיש לנו כוח כאנשים, שיש לנו כוח לשנות מציאות. לא הכל יכול להיקבע מלמעלה לגבינו.
מגיש: ניתן לצפות בהרצאה המלאה באתר הטלוויזיה החברתית.
שלטון הפקידים
מגיש: הח"כים לא מפסיקים לשאול 'איפה הכסף?'. השבוע, התכנסה שדולת הצדק החברתי, בראשות חברת הכנסת סתיו שפיר, לכנס בנושא "שקיפות התקציב", בעקבות הגילויים האחרונים על סעיפי תקציב חסויים, קיומן של רזרבות בתקציב והעברות בין סעיפים באישון ליל.
סתיו שפיר: ברירת המחדל היא שמידע אמור להיות נגיש, חשוף, ברור שאין דבר שאנחנו לא יכולים ללמוד ואין שום ידע שאנחנו לא יכולים לצרוך, בחינם ובצורה כמה שיותר זמינה. זו זכות יסוד.
ובעוד הדור שלנו חיי בשנות ה- 2000 לעיתים זה מרגיש כאילו הממשלה עדין מתנהלת אי שם בשנות ה- 60 של המאה הקודמת.
אלעזר שטרן: אני יודע, יודע, שלא אומרים לי את כל האמת, וכחבר ועדת הכספים אני שבוי של הסכמים שאני לא מכיר אותם.
מגיש: הח"כים שנכחו במושב, הציפו גם בעיה מבנית באופן ניהול תקציב מדינת ישראל בידי הפקידים והסרת האחריות של השרים.
אבישי ברוורמן: פה תפקיד של רוה"מ ושר האוצר לעשות מהפך מבחינת איך בונים תקציב, מה האחריות של השר, שר יש לו תקציב, ואני חושב שפקיד אחראי על מסגרת התקציב אבל לא על התעסקות בפרטים הקטנים.
הדבר השני זה השקיפות, ניהלתי הרבה בחיים שלי ועמימות זה כלי אדיר והחברים שיושבים כאן יודעים.
שלעיתים את חושף כל דבר, לפעמים אתה רוצה לשמור שאתה מנהל רזרבות, שאתה לא סומך שכל דבר שאתה חושף אותו אז פתאום מישהו ינסה לחטוף אותו. מה שקרה אבל שהעמימות הזאת הפכה להיות כל כך גדולה, שבעצם באמת, הציבור לא מבין, ובגלל התקופה החדשה של נגישות ומערבות בציבור יש פה הזדמנות לשנות את כללי המשחק.
מגיש: אז מה עושים עם זה, אתם שואלים? שדולת הצדק החברתי כבר הגישה בשבועות האחרונים עתירה בנושא העברות בין סעיפים ללא שקיפות, ושוב המחוקק, בצר לו, פונה נואשות לערכאות העליונות.
שוללים בפועל
מגיש: ומאלה שמחלקים את הכסף לאלו שגובים אותו. שני שובתי רעב הקימו מאהל מחאה מול הכנסת, נגד חוק הוצאה לפועל, המורה לשלול רישיון נהיגה לחייבים. לדברי השובתים, לבד מביקורי הזדהות של הח"כים דב חנין עפו אגבאריה, הם זכו רק להתעמרותם של מאבטחי משמר הכנסת.
הלל קניגסברג: אני שובת פה רעב מאז יום ראשון בגלל שקיים סעיף בחוק ההוצאה לפועל שנקרא 66 א', הסעיף הזה מאשר להוצאה לפעול לעכב חידוש רישיון נהיגה, להגביל אותו ואף לשלול אותו לאנשים שחייבים כסף בהוצאה לפועל.
מציינים במפורש שזה כאמצעי לחץ על החייב לתשלום חובותיו, באופן מעשי, אם אתה נהג מקצועי, מרגע ששללו לך את הרישיון אז באופן מצחיק אין לך כסף להחזיר את החובות, וזה נהייה מין מעגל כזה, אתה לא יכול לקבל את הרישיון כי יש לך חוב, אתה לא יכול לשלם את החוב כי אין לך רישיון.
מגיש: על אף מחאת שובתי הרעב, ההצעה לביטול שלילת הרישיון לחייבים נפלה אתמול בקריאתה הטרומית בכנסת. 29 ח"כים הצביעו בעד, 48 נגד ו- 1 נמנע.
אמנון צור: אתה לא יכול להחזיר חוב אם אין לך מקור פרנסה, זה פשוט, אז או להקשות עלי, או לנסות ולעזור לי ולהלל כמובן להחזיר את החובות שלנו, להאכיל את הילדים שלנו, לפרנס, לכלכל את הבית
כתב: כמה ילדים יש לך?
לי יש שמונה ילדים.
אני רוצה לעבוד אני לא רוצה את הקצבה, אני רוצה לעבוד אני רוצה לפרנס, שוללים ממני את האפשרות הזאת, הכי פשוטה.
מגיש: חבר הכנסת עפו אגבאריה מסר לטלוויזיה החברתית כי הוא לא מופתע מהאטימות של ממשלת ישראל נגד האוכלוסיות המוחלשות ויפעל לקדם את ההצעה בכל המישורים הפרלמנטריים שעומדים לרשותו. כמו כן הוא פונה לציבור לקחת חלק במאבק.
מביה"ס לחדר המעצר
מגיש: ולנושא אחר. זה לא חדש שהשליטה הישראלית בשטחים גובה מחיר גם מילדים ולא רק מהמבוגרים. ילדים בגיל 6 או 10 נשלפים ממיטותיהם, או מדרכם לבית הספר לצורך חקירה או מסירת עדות. על מעצר ילדים פלסטינים תושבי ישראל בכתבה הבאה.
קריינות: בכל פעם מחדש חוזרות ועולות התמונות האלו - ילדים הנשלפים מביתם משגרת הילדות אל חדרי החקירות.
סאהיב אלוואר: בפעם הראשונה עצרו אותי בדרך לבית הספר, הייתי בן 13, קפצו עלי מסתערבים והכו אותי.
מוסלם עודה: תפסו אותי כשהלכתי לכיתה שלי, והכו אותי בעין ושברו לי הגולגולת.
מואת' שלודי: בחקירה החזיקו אותי והרביצו לי, לקחו אותי לחדר 4 (במגרש הרוסים) הרביצו, בלי שום חקירה שום דבר. לקחו אותי, הרביצו לי ואז החזירו אותי.
קריינות: זו המציאות של אלפי ילדים פלסטינים במזרח ירושלים, שלא יודעים האם יחזרו הביתה בשלום לאחר משחק עם חבריהם בשכונה. בשנה החולפת נעצרו 350 ילדים רק בסילוואן.
סהר עאבסי: הגיל של הילדים הללו הולך יורד כל הזמן. יש לנו מקרה של ילד בן 5.
קריינות: אז איך יתכן שלמרות חוק הנוער שעבר בכנסת לפני מספר שנים הילדים עדיין חשופים להליכי חקירה אלימים?
סביונה רוטלוי: קיימת אפליה לגבי חוק הנוער וחוק המעצרים לגבי קטינים במזרח ירושלים.
עאמר יאסין: איזה דחיפות יש במעצר ילד בן 13 בשעה 5 בבוקר?
קריינות: רוב הילדים נעצרים בשעות הלילה, בטענה שזו הדרך היחידה של המשטרה להגן על השוטרים.
עאמר יאסין: לצערנו הרב השופטים לרוב מסתפקים באישורים פורמליים, שמוצגים להם על ידי המשטרה, שיש בהם בכדי לפטור אותם מהחובה שהחוק מטיל עליהם.
סביונה רוטלוי: אם קטין לא נתפס בשעת מעשה וחושבים שהוא עד למעשים אחרים, אז הדרך הרגילה היא קודם כל לשלוח לו הזמנה, אז אני יודעת גם את הטיעון הנגדי שמושמע שהדואר לא עובד שם, אבל אני חושבת שזו תפקידה של מדינת ישראל לדאוג שיהיה שם גם דואר.
מוסלם עודה: זרקו אותי לג'יפ, הכו אותי בבטן, ואני התחלתי להקיא.
עאמר יאסין: רוב רובם של הילדים מדווחים על אלימות שהופעלה כלפיהם במהלך המעצר.
סהר עאבסי: שמונים אחוז מהמקרים תיעדנו התעללות פיזית ומילולית ופסיכולוגית.
עאמר יאסין: היו לי מקרים של ילדים שהובאו לתחנה וכשבקרתי אותם נדהמתי לגלות סימני אלימות קשים על הגוף שלהם.
סביונה רוטלוי: ראיתי מקרים שילדים ממש עושים את צרכיהם במכנסים מרוב פחד.
עאמר יאסין: ונציג המשטרה עומד זקוף בבית המשפט, ואומר פשוט "זה לא נכון".
זה מצבים שאני כעורך דין מרגיש קצת חסר אונים מול המערכת הזאת.
קריינות: כיצד משפיע המצב הזה על הילדים וההורים? במרכז ואדי חילווה בסילוואן, מנסות העבדות לסייע לילדים ולמשפחות.
סהר עאבסי: חלקם צריכים מעקב רפואי אחרי השחרור, יש להם בעיות הרטבה וסיוטים בלילה, נדודי שינה, וחרדות, חלק בוחרים להסתגר בעצמם ואצל כולם יש השפעה רעה על הלימודים שלהם בביה"ס.
זה משפיע על ההורים יותר מאשר על הילדים, כי הם לא יכולים לעשות דבר כדי להגן על הילדים שלהם. והילדים מצפים מההורים להיות הכוח שמגן עליהם.
סאהיב אלוואר: עוד בעיה שהם זורקים רימוני גז על בית הספר, ומחכים לנו ברחוב כדי לעצור אותנו בדרך לבית הספר, כדי שהילדים יפחדו ללכת לכיתות.
סהר עאבסי: רוב הילדים נעצרים בדרכם הלוך או חזור מבית הספר, למה הג'פים האלו עוקבים אחריהם לבית הספר?
סביונה רוטלוי: למעשה רוב העיקובים הללו נעשים כדי להפחיד את הילדים הללו או כדי לגרום להם לשתף פעולה.
הם יוצרים את האויבים שלעצמם על יד המדיניות הזו.
קריינות: על רקע המגעים ומשא ומתן מועלת בצד הישראלי הטענה שאין תרבות וחינוך לשלום אצל הפלסטינים ולכן אין עם מי לדבר. אנחנו שואלים האם הילדים הללו לומדים את השנאה בבתי הספר של הרשות או במרתפי החקירות של מגרש הרוסים?
מגיש: היתכן שאם הדואר היה עובד במזרח ירושלים, לא היו מעצרי ילדים?
במהלך הכנת הכתבה ביקשנו לראיין את ראשת הועדה לזכויות הילד בכנסת - חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס - ונציג מהמועצה הלאומית לשלום הילד, בראשות יצחק קדמן. שניהם סרבו להתראיין לכתבה, למרות שילדי מזרח ירושלים, הם תושבי ישראל, שאמורים ליהנות מהגנה ככל הילדים.
לוקחות את הלילה
מגיש: ולפני סיום. בשבוע שחלף התרחשה תקיפה כלפי אישה טרנסג'נדרית בדרום תל אביב. התקיפה סוקרה באתרי החדשות לא פעם באופן סטריאוטיפי ופוגע. "וואלה!" - הותקף "גבר שלבש בגדי נשים". ב"הארץ" כונתה הנתקפת כ"טרנסג'נדר שהותקף הלילה", וש"האדם שהותקף נפגע קל". לישראל היום ול-Ynet היה חשוב להדגיש כי האישה עסקה בזנות בערב התקיפה, פרט שחשיבותו ביחס לעניין סיקור התקיפה, לא רלוונטי ויש בו כדי לפגוע. צורמת במיוחד הייתה טענת התוקפים, כי מדובר במעשה קונדס, שהובא ללא ביקורת. ביום שבת תתקיים בתל אביב צעדת מחאה טרנסית, שתצא מכיכר המושבות לרחוב רוטשילד, בדרישה להחזיר את הביטחון והכבוד לקהילה הטרנסג'נדרית ולמצות את הדין עם התוקפים.
עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!
סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 9/1/2014
הוספת תגובה לכתבה