תמלול הכתבה: עושות כבוד – בומה ענבר

בומה ענבר: לי קוראים בומה ענבר, נולדתי וגדלתי בגבעתיים, חניך קן בורוכוב בגבעתיים. זוגתי, שתהיה בריאה, שולה, שנינו שירתנו בנח"ל, בגרעין, משמר דוד. התחתנו, וכשיותם, הבכור שלנו, הוא הגיע לגולני, עבר את הגיבוש, הגיע לאחת היחידות שם בתוך גולני , ממש הגשים את עצמו. ועם כל זה, גם שהוא עלה ללבנון, הוא היה הולך עם החולצה של "יש גבול" על הגוף שלו, והיה בצעירי "שלום עכשיו".
15 לאוקטובר 95', שלושה ימים לפני היום הולדת שלי, שכמובן מאז אנחנו, אני, לא חוגג את היום הולדת. יצאו עם נגמש, לא ממוגע, לא תיקנתי, על ציר לא בדוק , מקום לא בדוק, הכי צפונה שיכול להיות צפונה, ושמה עלו על מטען, ובאירוע הזה נהרגו שישה חבר'ה, ביניהם יותם. אבל כמובן שעברתי תקופה מאוד קשה מבחינה נפשית, דיכאונות וכל מיני כאלה דברים. ברוך ה', יצאתי מזה, מעזרה שקיבלתי מבחוץ.
הייתי בזמנו בין מקימי פורום משפחות שכולות ישראליות פלסטיניות, ואז גם נחשפתי לשכול הפלסטיני . במסגרת הזאת הייתי בהרבה מגעים עם פלסטינים, היה לנו שלב שייסדנו מן איזה קבוצה כזאת, שהייתה מעורבת עם הורים שכולים וראשי ערים, ופוליטיקאים שיצאו מהפוליטיקה. התחילו להגיע בקשות, ועוד בקשות, ועוד בקשות, ואני החלטתי להתרכז בעיקר בעשייה, עשייה הומניטרית.
אני רואה בפעילות הזאת... קודם כל, זה עושה לי טוב, שאני בתוך הפעילות הזאת. דבר שני, זה עושה להרבה אנשים טוב. כרגע, באמת, רוב זמני בעניין ההומניטרי, בליווי החולים הפלסטינים, שיוצאים מעזה או רוצים לצאת מעזה לטיפול בבתי חולים בישראל , ברובם בתל השומר. אני נמצא כאן כמעט כל יום. אני יותר עסוק בעניין של קבלת אישורים, השגת אישורים, מתוך הבית חולים, בציוד רפואי, בתרופות, יש כאן ילדה שיש לה בעיה בנשימה, ריאות וזה, היא הייתה צריכה מחולל חמצן, רכשנו לה ציוד ומחולל חמצן ידני. היום אתם רואים את הילדה הזאת, שהיא בת שלוש, ארבע, וכבר יושבת על השולחן כאן, בזמן הזה, מסתובבת חופשי.
יש כאן מלונית שבו נמצאים הפלסטינים בין טיפול לטיפול. לצאת מעזה זה בעיה, אז מצאו מקום שנקרא מלונית, הם גרים שמה, אנחנו מביאים להם אוטו מלא אוכל, שזה כולל הכול הכול הכול הכול. אנחנו פעמיים בשבוע מארגנים סדנה לנשים הפלסטיניות . בסדנה יושבות סביב השולחן בסביבות 15, 20 נשים, שאתם צריכים להבין, כשאני מדבר על האישה הפלסטינית, זה או אימא או סבתא, שמגיעה כמלווה לילד הפלסטיני שמגיע. רובם מגיעים מעזה, רובם חולי סרטן. אז הסדנה הזאת לנשים האלה, שכול היום הן בכאב שלהן, לדאוג לילד, להאכיל אותו, לדבר איתו, לתקשר איתו, מבחינתי זה נותן המון לאנשים. זה נתינה, זה עשייה משותפת.
יש לי בנוסף לזה פרויקט של כדורגל, שמפגיש ילדים ישראלים וילדים פלסטינים, שהקמנו בזמנו עם הפועל תל אביב, ובדרום הר חברון.
מפעם לפעם, ארגנתי משלוח של בגדים חדשים, וצעצועים חדשים וספרים חדשים, לעזה. בעזה מעבירים לעמותה שנמצאת בעזה, היא מחלקת לנזקקים, לחולי סרטן. אני גם אוהב להתחיל פרויקט, ואחרי זה להעביר אותו לעמותה או למישהו יותר מאורגן, ואני אתן שתי דוגמאות: אחד זה ערב יום הזיכרון האלטרנטיבי. אני ב-2006, ייסדתי פעם ראשונה את ערב יום הזיכרון האלטרנטיבי בתיאטרון תמוע , עם 600, 800 איש. הרעיון הוא בעצם היה להביא את השכול הישראלי והשכול הפלסטיני דווקא ביום הזיכרון למרכז תל אביב. "לוחמים לשלום" לקחו את זה על עצמם, ול אורך כל השנים הם עושים את זה. לפני 20 שנה אני התחלתי בזמנו עם הימי ים. הבאתי כל שנה בסביבות ה-1,000 ילדים, שחלק מהם פעם ראשונה מבקרים בים, והפרויקט הזה היום ממש עובד בגדול.
אני היום, כל מה שאני עושה, אני עושה 24/7, 365 יום, בתור אדם פרטי. התיק שלי, הטלפון שלי, הדלק שלי, והאוטו שלי, והזמן שלי. אני לא עובד אצל אף אחד, אני לא חייב לאף אחד דין וחשבון.
אף אחד לא יכול להגיד לי כן לעשות או לא לעשות. יש לי מחויבות בעיקר בשביל האנשים שתורמים לי כסף, שסומכים עלי במאת האחוזים , שהכספים האלה ילכו לעניין הזה.
בשביל הילדים שלנו, בשביל העתיד, רק עשייה, עשייה, עשייה משותפת. אני מאמין במשפט הזה, "ממשלות חותמות הסכמים, אנשים עושים שלום".
האני מאמין שלי שעשייה שתהיה משותפת לשני הצדדים, פלסטינים וישראלים, בכל מיני תחומים, אם זה ספורט, שאני מארגן משחקי כדורגל, או אם זה במוזיקה, בטח בהייטק, בטח בחקלאות, כל מיני מיזמים משותפים שיהיו משותפים לשני הצדדים, ויהיה לשני הצדדים אינטרס להפעיל אותו. השילוב של עשייה משותפת ביחד, זה יכול להוביל את המגיהים שלנו להבין שבעצם אפשר גם אחרת.

סוף תמלול הכתבה: עושות כבוד – בומה ענבר
 
 

הוספת תגובה לכתבה

לכתבה זו 2 תגובות באתר

  1. דעה אישית 25 באוגוסט, 2019  בשעה 18:34

    בין עזרה הומניטרית שכול וכאב קשה שאין שני לו. עדין יועילו הפלסטינים לבקש מחמס עזרה רפואית , עזרה מאתנו, מרחיקה פתרון אמיתי, מה גם שחלק מהנשים אומרות בגלוי שזה ניצול בלבד ושונאות את ישראל. איש טוב שנפל למלכודת תודעתית של עצמו בנסיבות קשות.

  2. רונן 5 בדצמבר, 2020  בשעה 16:43

    מדהים , איש עם חזון , סיום הכיבוש הכרחי לעתיד ילדינו נכדינו עמנו וארצנו

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס