סולידריות עם המפגינים בעזה

תמלול הכתבה: סולידריות עם המפגינים בעזה

קריאות בהפגנה: די למצור!
עובר אורח: תעברו לשמה, לעזה, עכשיו.
מפגינה: אנחנו נתקדם עכשיו בשיירה למיקום שהוא קרוב יותר לגדר, לשלוח למפגינים תמונה שלנו שם, שיידעו שאנחנו רואות את הדברים שקורים.
כתב: למה באתם היום להפגין?
ז'וז'ה ברונר: כי מה שקרה אתמול מזעזע, שיורים באזרחים, באנשים שאין להם נשק, שלא איימו בשום צורה על החיים של החיילים שלנו, זה סוג של רצח.
ארנונה זהבי: יש שם אנשים שאני מכירה באופן אישי. הלוואי והיה לי מה להגיד, אני לא מצליחה לדבר איתם בטלפון מרוב רגשי אשם.
כתב: היה לך קשר עם מישהו מעזה פעם?
אופק רביד: בגדול לא. זה גם, חלק מהמדיניות הזאת, שיש הפרדה מוחלטת ויש סגר ויש מצור. כבר אין את הקשר בין אנשים ואז אפשר לעשות דה-הומניזציה ולטבוח בכמויות גדולות של אוכלוסיה וזה לא יפריע כי אין את החיבור.
קריאות בהפגנה: בעזה ושדרות אנשים רוצים לחיות!
כתב: אולי הדרישה של ההפגנה בעזה, זה בעצם לממש את זכות השיבה ולחיות ביחד עם ישראלים.  הייתם מוכנים לקבל דבר כזה?
ארנונה זהבי: אני מבחינתי קודם כל, הייתי מוכנה להיכנס לדיאלוג על כל דבר, לדבר.
מייסא אירשיד: ברור לי שזכות השיבה היא זכות של כל הפלסטינים, בין אם הם בעזה, בגולה, בתוך שטחי ישראל או פליטים בכל מקום. אני תומכת לחלוטין בדרישה, ויותר מזה, גם אני בעצמי עקורת פנים (שחיה בגבולות 67').
כתב: מאיפה המשפחה במקור?
מייסא אירשיד: מצפת וטבריה.
ז'וז'ה ברונר: זכות השיבה זה לא משהו שפשוט אפשר לקבל ככזה, אבל אני חושב שבהחלט כנושא למשא ומתן, אין שום בעיה לא לדבר על זה ולראות מה עושים.
אופק רביד: לפלסטינים מגיעה חירות, לישראלים מגיעה חירות, ולכל פלסטיני שגורש מפה ב-48' מגיעה הזכות לחזור, הזכות המלאה לחזור לבית שלו.
קריאות בהפגנה: די לטבח, די לדם – חג חירות זה לכולם!

סוף תמלול הכתבה: סולידריות עם המפגינים בעזה