"מחבלים בפוטנציה": ילדים תחת כיבוש

תמלול הכתבה: "מחבלים בפוטנציה": ילדים תחת כיבוש

מיכל רוזין: כ-4000 ילדים בשנה האחרונה נעצרו, 4000 קטינים נעצרו. הם לא היו מלווים ע"י ההורים שלהם, הם לא נחקרו בנוכחות עורך דין. צריך לדבר על זה. אנחנו שולחים את הילדים שלנו בהיותם חיילים, את מיטב בנינו ובנותינו, אנחנו שולחים אותם לעשות שיטור צבאי בגדה המערבית.

ראג'אא נאטור: הדאגה הכי גדולה של ילד משוהם זה איך לנצל את החופש הגדול לפני שהוא נגמר. לעומת זאת, כמה קילומטרים מזרחה, הדאגה של ילד פלסטיני מנבי סאלח היא לא להיעצר ע"י הצבא. כדי להעלות לשיח את מצבם של הילדים הללו, מספר חברי כנסת התכנסו לדון בהשלכות הכיבוש והשליטה הצבאית על הילדים בשטחים.

גבי לסקי: אני הגעתי לפה כדי לספר על קיומן של שתי מערכות חוק החלות על קטינים בשטחים. מערכת אחת עבור הילדים של הכובש, מערכת בין המתקדמות בעולם. ומערכת שניה החל על הילדים שחיים תחת כיבוש.

רועי ילין: ישראל מתעקשת להתייחס לילדים פלסטינים כאל מחבלים בפוטנציה. היא לא שומרת על הזכויות שלהם, כאשר הם נעצרים לא זוכים לעורך דין, עוצרים אותם בלילה. עושים את זה... מעצר הוא לא החלופה האחרונה בסט הכלים, אלא הדבר הראשון.

דין יששכרוף: אני זוכר את הדרך בה ילדים פלסטינים הסתכלו עליי בזמן מעצרים כשהייתי עם מסיכת פנים, כשממש ראו לי רק את העיניים, קסדה, אפוד, ווסט קרבי כמובן. והדרך שבה הסתכלו עלינו, המון חיילים מספרים לנו שילדים ממש השתינו במכנסיים מרוב פחד. משימות שמלוות בבכי ובצרחות. וכל זה כמובן חלק מהשגרה היומיומית הזאת של השליטה שלנו במיליוני פלסטינים.

רועי ילין: הבעיה היא הכיבוש ואת הבעיה צריך לסלק, צריך לסיים את הכיבוש. כל הניסיונות, ויש לנו שנים ארוכות, חמישים ואחת שנים של ניסיונות לשמור על זכויות אדם ולו מינימליות תחת כיבוש, וזה נכשל. אז כדאי לשנות פאזה, להפוך דף ולהגיד" זה לא מה שיעזור, הדבר היחידי שיעזור זה באמת סיום הכיבוש."

טוני קיי: אנחנו מודעים וגם מברכים על זה שמדינת ישראל התקדמה לעבר ממוש מחויבותיה.  היא הצליחה לצמצם את מספר העצורים בין הגילאים 12-14. העלתה את טווח גיל הבגרות מ-16 ל-18 והקימה בתי משפט נפרדים לקטינים.  יחד עם זאת, ישראל עדיין לא עושה מספיק וצריכה לעשות עוד על מנת להגן על אנשים פגיעים תחת חסותה.

גבי לסקי: יש אמת אבסולוטית אחת - קטין הוא קטין, הוא קטין, הוא קטין. ויש להתייחס לקטינים, גם יש חשד שעבר עבירה, בהתאם לזכויות המוענקות לו גם בדין הישראלי וגם במשפט הבינלאומי.

איימן עודה: אני חושב שגם צריך לקדם דברים אנושיים, כמו המאבק למען שחרורם של הקטינים, אבל לא צריך לאבד את הראייה הכוללת ואת המאבק הכולל, והוא סיום הכיבוש.

ראג'אא נאטור: אז מה כן יכול לעבוד, מעבר לסיום הכיבוש ?

רועי ילין: רק עבודה באמת שתביא לחץ, שתכריח את ישראל לשנות את המצב הזה מיסודו. הניסיונות לפעול מתוך המערכת, מה שנקרא לשנות מבפנים כשלו. ואין טעם להמשיך ולנסות משהו שנכשל.

ראג'אא נאטור: גם ארגוני החברה האזרחית וגם חברי הכנסת הסכימו היום שעל מנת להפסיק פגיעה בילדים פלסטינים צריך להפסיק את הכיבוש. למרות זאת, הכנס לא הצליח להביא לשולחן תכנית מגובשת. ח"כים מהימין חיבלו במהלכו התקין של הכנס, ואילו יוזמיו היו עסוקים בלטפוח לעצמם על השכם על כך שהוא בכלל התקיים. בינתיים יושבים בבתי הכלא הצבאיים הישראלים כ-800 קטינים שלא מקבלים שום טיפול ושום תמיכה משפטית. זה דור העתיד הפלסטיני.

סוף תמלול הכתבה: "מחבלים בפוטנציה": ילדים תחת כיבוש