מדברים על שיבה – אילן פפה

תמלול הכתבה: מדברים על שיבה – אילן פפה

אילן פפה: חשוב לשאול את השאלה לא רק האם יש אפשרות לממש את זכות השיבה בפועל, אלא על פי איזה עקרונות אנחנו מקבלים או דוחים את זכות השיבה. העמדה הישראלית היא מאוד מבולבלת לגבי חוסר הנכונות לקבל את זכות השיבה. מצד אחד היא אידאולוגית, היא אומרת זו מדינת היהודים ורק ליהודים יש זכות לקבל פה אזרחות אם הם לא גרים פה. מצד שני היא אומרת מבחינה טכנית אין לנו אפשרות לכלול עוד מיליון אנשים אבל כמובן אם תגיד להם שמיליון וחצי יהודים רוצים לבוא מארצות הברית אז פתאום יהיה מקום ויהיו אמצעים. לכן אני חושב שהעמדה החשובה היא העמדה שאומרת שזכות השיבה היא קודם כל זכות פרטית של כל פליט לשוב היא זכות שמעוגנת בחוק הבינלאומי מעוגנת בהחלטות האו"ם. אחרי שנדע גם כמה אנשים רוצים לבוא ואז גם נוכל לדעת איך לעשות את זה אין טעם לדבר עכשיו על כמה יבואו ואיך יעשו את זה לפני ההכרות העקרוניות האלה בזכויות.

יש תכנית מאוד מעניינת של גאוגרף פלסטיני בשם סלמן אבו סתה שמראה בדיוק איפה מרבית הפליטים יכולים להתיישב בארץ מבלי להזיז אף אחד ויחד עם זאת להיות מאוד קרובים אפילו למקומות שמהם הם גורשו. בהחלט המוח האנושי והיכולת האנושית יכולה ליצור תכנית של קליטה, של בניית חברה משותפת של הפליטים והאנשים הקיימים. הרצון צריך להיות אידאולוגיה, הבעיה היא לא כלכלית ולא חומרית.
זכות השיבה מפחידה את הציבור היהודי ואני חושב שבאמת צריך להתייחס לפחד הזה, אני חושב שחלק מהפלסטינים שתומכים בזכות השיבה היום מבינים את זה לכן עובדים עם 'זוכרות' כדי להסביר ששיבה פירושה לא לעקור מישהו מבתיהם.
צריך להבין שהחששות האלה הם מועצמים על ידי האינדוקטרינציה הישראלית לכן זאת פעולה חינוכית אולי אידיאולוגית גם כן שצריכה להפחית את הפחד גם צריכה להסביר שיש את האפשרות לעשות את זה וגם צריכה איך שהוא לאפשר, זה נורא קשה להגיד לישראלים, שהאלטרנטיבה תהיה יותר טובה ממה שקיים היום, לכן זה לא יקרה עד שהישראלים ירגישו שהם מצורעים בכל העולם ולפני שהם ירגישו שאין להם אלטרנטיבות אחרות.

יש כמה פרויקטים בציבור הפלסטיני הישראלי של שחזור הכפרים קודם כל שיחזור הכפרים הפלסטינים שנהרסו ב-1948 ובניית מודלים של הכפרים האלה איך הם יראו אם הם יבנו מחדש. אני רוצה לומר משהו על הפרויקטים האלה, אני חושב שמשהו שאנטוניו גראמשי הגדיר כמאבק תרבותי. לפעמים שאתה לא יכול לנהל מאבק פוליטי בגלל מאזן כוחות, אתה מנהל מאבק תרבותי. אבל אני חושב שהמאבק התרבותי מלמד אותנו לאן ילך בעתיד המאבק הפוליטי. זאת אומרת אני לא רואה בזה רק פרויקט של בניית מודל של הכפר הפלסטיני כיצד הוא יראה אם נחזור אליו, אני רואה בזה גם שינוי סדר היום הפלסטיני ע"י הצעירים הפלסטינים בשטחים בישראל ובחוץ מזה שיחזירו את זכות השיבה ואת כל מה שקרה ב-48 למרכז התביעות הפלסטיניות.

אני חושב שהרשות הפלסטינית לא עוסקת בכלל בזכות השיבה אני חושב שהיא עוסקת בניסיון לפתור את המצב בגדה המערבית ובעזה. אני חושב שכל מי שהוא לא חלק שהוא חלק מהמנהיגות הפלסטינית אבל לא חלק מהרשות, עוסק מאוד בזכות השיבה. דוגמא טובה מאוד זה הציבור הפלסטיני בישראל שהאירוע הכי קונצנזואלי שלו זה תהלוכת הנכבה. יש מודעות מאוד גדולה, הפליטים הפנימיים בישראל זוכים לתמיכה מקיר לקיר בציבוריות הפלסטינית, צריך לזכור שהעם הפלסטיני נמצא גם במחנות פליטים בקהילות גלותיות ושמה התמיכה בנושא זכות השיבה הוא עצום. יש גם עניין דורי מאוד מעניין, הצעירים מאוד תומכים בזכות השיבה, הזקנים קצת עייפים הם מוכנים לוותר עליה אם זה יסיים את הכיבוש. כך שיש גם דיונים פנימיים. אני חושב שעדיין לא נולד ולא ייוולד המנהיג הפלסטיני שבאמת יוותר על זכות השיבה.

סוף תמלול הכתבה: מדברים על שיבה – אילן פפה