תמלול הכתבה: מהנוער תחל השיבה

האדמה לנו, למולדת ולאהבה.
ציפור הפאר שרה לתקווה ולגעגוע
הושטנו ידינו בתחינה אל המהפכנים הערבים כולם
תודה מאתנו לכם,
לכל העולם צעקתנו-
האדמה לנו, האדמה לנו האדמה לנו.
עינאב מחאג'נה: אנחנו דור שלא חווה את האינתיפאדה לא את הנכבה ואף אחד מהאירועים האלה. אבל אנחנו חווינו את רצח הצעיר בכפר קאסם לפני כמה ימים, אנחנו חווים את הרס הבתים אנחנו חווים את הדיכוי ואת העלמת הזהות בתוך החברה הפלסטינית. הנכבה הייתה תחילת הסוף. תחילת עקירתנו כעם פלסטיני.
יאזן אדיב: יש יהודים שנהיים גזעניים בדרך לא ישירה, מלמדים אותם בבתי הספר בצורה גזענית. לדעתי חשוב שהם יכירו את הנכבה ואת ההיסטוריה שלנו.
תאלא ג'בארין: אחד הדברים שגרמו לי להיות פטריוטית יותר זה דרך השירים והספרות הערבית.
קריינות: קבוצת צעירים פלסטינים מאום אל פחם, צאצאים למשפחות שנעקרו ב-48 מכפריהם, נפגשת בכל שבוע לשיחה בנושא  זהות, דיכוי לאומי ונכבה. הם חלק מפרויקט- "עודנא"- שבנו בעברית, שעוסק בקידום ותכנון של שיבת הפליטים הפלסטינים.
כרם אשקאר: אני לא רוצה להתעלם מהעובדה שאנחנו עקורים. אני חי באום אל פחם אני נולדתי באום אל-פחם ואני לא רוצה להתנהג כאילו כלום לא קרה ולא הייתה נכבה ולחיות את חיי כרגיל.
הלן מחאג'נה: הפגישה היום היא על הזהות הלאומית, כל אחד מהם הולך להביא חפץ משפחתי שהוא הביא מהסבים שלו שמבטא את הזהות הלאומית שלו.
כתב: מה את מצפה מבני הנוער?  מה את רוצה שיעשו?
הלן מחאג'נה: אני רוצה שבני הנוער יצליחו לקבל אישור על הזהות הלאומית שלהם כפלסטינים דרך החפצים שהם מביאים.
מדריכה: למה בחרת את המטבע דווקא?
שיפא מחאמיד: כי זה משהו שמוכר בכל העולם. המטבע שלנו הוא מטבע פלסטיני, השקל הוא מטבע ישראלי.
באסל מחמוד: מיל ועשרה מיל, משנת 1941-42. קודם כל, אפשר לומר שגנבתי אותן מסבא שלי. שני המטבעות האלה מסמלים הרבה דברים. שכן, אנחנו היינו כאן. יש שמחה בתוכי כשאני מחזיק במטבעות האלה.
שאלה: אתה מרגיש כאילו היית למשל אזרח במדינה פלסטינית?
באסל מחמוד: כאילו, כן.
קריינות: המטבעות מצד אחד הם הוכחה לקיום הפלסטיני בארץ לפני 48. לעומת זאת הספרים שעינאב הביאה מבטאים עבורה ערכים לאומיים מהותיים.
עינאב מחאנג'ה: "סיפורו של פליט, מחנה ג'נין" "פלסטין - חובותיה של אומה". זה משהו שבולט בע'סאן כנאפני שלמרות שאנחנו תחת הפגזה הוא נשאר אדם אוהב, וסופר ואדם מתורבת ומשכיל. הוא דוגמא לאדם הפלסטיני המתנגד, הראוי.
כרם אשקאר: רציתי להביא מפתח כי כשסבינו נעקרו בנכבה ובמהלך הגירוש, הם לא לקחו מסמכים ולא כספים רק את המפתח לבית כי הם חשבו שהשיבה בלתי נמנעת, שהיא הולכת לבוא ושהם לא הולכים להיעדר לזמן רב.
קריינות: בזמן שמערכת החינוך בישראל מעלימה ומכחישה את ההיסטוריה הפלסטינית, הקבוצה מהווה עבור בני נוער אלו מקום בטוח לדבר על מה שלא כתוב בספר האזרחות.
עינאב מחאנג'ה: כמובן היום יש העלמה מבחינת תוכנית הלימודים והספרים בבתי הספר התיכונים ואפילו בבתי הספר היסודיים מחשיבים אותך כאזרח ישראלי. ואני שואלת את התלמידים בבית ספר ואדי אלנסור מי מכם יודע מה קרה ביום האדמה? נענתי בשתיקה- כי אף אחד לא יודע. אף אחד לא מתעניין אף אחד לא יודע, הסוגיה מתה. המטרה שלנו היא להחיות אותה, אפילו במעט.
תאלא ג'בארין: מה מטרת המדינה כאן? היא משחקת משחק יפה היא רוצה לגרום לנוער להתעסק רק  בדברים חומריים כדי שלא ידברו על פוליטיקה. הם רוצים לגרום לנו לשכוח מכל הסוגיה (הפלסטינית).
ג'ומנא אשקאר: אנחנו שמחים שאתם פה, ואתם לא רק חלק ממספר קבוצות בני נוער שפועלות יחד ויסיימו אחרי כמה חודשים את העבודה. התקווה היא שניצור דור מודע, שיהיה חלק מתנועת צעירים שתחזיר את נושא זכות השיבה לסדר היום של כל המפלגות והמסגרות הפעילות בפוליטיקה. ונהיה חלק, וזה הדבר הכי חשוב שתדעו - מההכנה לשיבה. השיבה היא לא משהו שאנחנו רק חולמים עליו, אנחנו פה כי אנחנו מאמינים בזכות הזאת ובהיתכנות לממש אותה ואפילו בכך שמימוש השיבה הוא לא רק אפשרי אלא בלתי נמנע.
קריינות: כפי שעשו משתתפי פרויקט עודנא בשנים הקודמות, גם צעירים אלו, יבקרו בהמשך בחורבות הכפרים ובמחנות הפליטים, ילמדו על הנכבה ואף יבנו מודלים ליישובים חדשים למימוש השיבה בפועל.

סוף תמלול הכתבה: מהנוער תחל השיבה
 
 

הוספת תגובה לכתבה

לכתבה זו 3 תגובות באתר

  1. יגאל יהב 13 ביולי, 2017  בשעה 22:11

    מדובר בחבר'ה טובים ואיכותיים, אולם עדיין בני נוער צעירים מאוד שמפאת גילם הצעיר עדיין לא מבינים את סיבוכי העולם הפוליטי ומורכבויותיו ולכן נגררים לפתרונות רדיקאליים. הם עדיין, כאמור, צעירים מאוד, אבל הם יתבגרו ויחכימו ויבינו (לפחות מרביתם) שפוליטיקה היא אמנות האפשרי. ברור שזו זכותם, במשטר דמוקרטי, לחשוב כרצונם ולפעול כדי לקדם כל רעיון שהם מאמינים בו. אין כאן שום חסד ושום מתנה, אבל יש בעייה אחת: יהודי פתי ובעל הבנה בסיסית משוק מחנה יהודה שייחשף להגיגיהם עלול להגיע למסקנה שמטרתם המוכמנת היא השמדת מדינת ישראל, וכי האמצעי היחיד כדי להפר את מזימתם היא חיזוק תנועת "כהנא חי" ("רק דרכו של כהנא תציל אותנו מהסכנה הזו"). הוא יפרשן את דבריהם לפי שיטת הניתוח שלו, ואלף ויכוחים עם אחד כזה לא יעזרו.

  2. יורה נחושתן 9 באפריל, 2020  בשעה 11:34

    ראשית, אענה ליגאל יהב לגבי אותו יהודי פתי בעל הבנה בסיסית משוק מחנה יהודה (לכשעצמו, התייחסות גזענית מעט. אינך חושב כך יגאל? או שזו רק התנשאות שמאל אופיינית). אינך יכול להאשים את אותו יהודי שאינו דווקא מלומד ומבין את הדברים באופן הבסיסי ביותר הנובעים מרצף הסטורי עקוב מדם יהודי שבחלקו הנכבד, בוצע בידי מוסלמים בכלל וערבים בפרט כנגד היהודים כשאף אחד בכל מקום שהוא, לא קם ואמר (ובודאי לא ציבור ערבי ליברלי) "מספיק זה מספיק". לא, הדעה הכללית היתה שהיהודים חוטפים את מה שמגיע להם ו"כל המרבה הרי זה משובח". זהו הזיכרון ההסטורי של כולנו ולפי רוח הדברים היום, בעולם כולו, מזלנו שיש לנו מדינה המוגדרת כ"מדינה יהודית" עם זכויות למיעוטים כשהם נחשבים שווי זכויות אולם, הם אינם שווי חובות. שנית, אענה לחברה הצעירים שמדברים באופן רהוט כל כך על זכויות שלהם כעם, ארענן את זכרונם: לפני 1948 לא היתה כאן כלל מדינה עצמאית, היה כאן מנדט בריטי והתנועה הלאומית הפלסטינית סירבה בכל תוקף לפתרון המצב עם סיום המנדט כשהחליטה שתהיה כאן רק מדינה פלסטינית אחת ורוב היהודים (אלה שהגיעו לכאן לאחר 1917) יגורשו מכאן ואם צריך, יושלכו לים! מכיוון שלא קיבלו את רצון התנועה הפלסטינית היא פתחה במלחמת חורמה כנגד הישוב היהודי בארץ שישראל מתוך מטרה להשמידו (נא לראות את שהייתו את אבי האומה הפלסטינית בגרמניה הנאצית ותוכניותיו להשמדת יהודי ארץ ישראל). יש גם לבחון טוב את העובדה, שחלק לא קטן מהפלסטינים בארץ ישראל הם צאצאים למצרים רבים שהיגרו לכאן במאה ה- 19 בעידודו של הכובש המצרי שהיה כאן לתקופה קצרה. כך שגם הם, יתכן והם צאצאים למהגרים. בנוסף, אשמח לדעת מהי דעתם המלומדה של אותם צעירים ליברלים למצבם של הנוצרים בבית לחם תחת שלטון הרשות הפלסטינית ומעניינת העובדה שהנוצרים נוטשים את העיר לישראל ולאירופה לאחר שחיו שם לפחות אלפיים שנים. מה גורם להם לנטוש את עיר הולדתם. אשמח לתשובות

  3. אהוד 9 באפריל, 2020  בשעה 20:20

    יורה, התרפקות על זיכרון או נרטיב היסטורי, יכולה לסייע לך בתחושה שאתה צודק, אך אינה תורמת דבר להשגת פתרון לסכסוך בין העמים, אלא להנצחתו. הגיע זמן לחשוב על פתרון שיאפשר לכל מי שחיים בין נהר הירדן לים התיכון לחיות כאן בשלום תוך כדי הגדרה לאומית. להציע תקווה במקום להתחפר במי צדק לפני 70 שנה או יותר.

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס