יום שישי   03-07-2020
תמלול הכתבה: נפקדים נוכחים בקידום השלום

יובל רחמים: פורום ארגוני השלום זה מסגרת פתוחה יחסית, שאמורה לתת מקום שבו הארגונים נפגשים, מחליפים דעות, יוצרים אינטראקציות ושיתופי פעולה. בפורום פועלים כ-120 ארגונים בכל מיני אופנים, בכל מיני אסטרטגיות, בכל מיני טקטיקות, חלקם ישראליים וחלקם דו-לאומיים ויש ביניהם מעט תיאום. החוסר תיאום הזה גם מחליש, גם מבזבז אנרגיות והמטרה של הפורום היא לא לקבוע דרך, אלא לאפשר את המקום שבו נוצרים שיתופי פעולה.
משתתפת במפגש: השיח הזה בעיניי הוא מאוד מאוד חשוב, מאוד חשוב לי לשמוע אותכם ואיך אתם רואים את הדברים. איך אתם רוצים שיקראו לכם ולא איך אנחנו רוצים לקרוא לכם.
נמרוד גורן: להפוך את השלום למשהו שהוא יותר אטרקטיבי
יובל רחמים: זה לא יום עיון זה יום עבודה, זה סדנא.
אליאס שוקרי: כל השילוב הזה, כל המפגש בין הפעילים של כמה ארגונים ביחד, זה עושה מין סיעור מוחות מאוד רציני וזה טוב מאוד.יובל רחמים: לאט לאט הולכת ונבנית תשתית חדשה ומעניינת של קשרים בין אנשים בתוך ארגוני השלום הפעילים.
אלי ספרן: החברה הערבית משופעת בהמון בעיות – חברתיות, כלכליות וכדומה. אם אתה מתחיל לטפל בבעיות האלה אתה תשקע לגמרי ואתה לא תצליח להתמודד עם הבעייה של השלום.
יובל רחמים: יום השלום השלישי הזה שם מטרה לפתוח את השאלה מה קורה בקשר בין הארגונים לחברה הערבית בישראל. זו שאלה לא פשוטה, יש בה הרבה מאוד מתיחויות, רגישויות.
דליה חלבי: כשאנחנו מדברים על כל נושא של שלום ויוזמות לקידום השלום, האזרחים הפלסטינים בתוך ישראל מודרים מהשיח הזה. אם מסתכלים על הנוכחות בתוך החדר, שזה נוכחות שהיא יהודית מובהקת ואני חושבת שזה אחד הנושאים היותר כואבים.
פאתן אלזינאתי: אני בוגרת של כל התוכניות של הדו-קיום במדינה הזאת, וכרגע אני יכולה להגיד שאי אפשר לעשות מפגש ערבי-יהודי כשהערבי לא מספיק חזק.
מירב כהנא: מחנה השלום הוא לא מחנה שהוא נגיש לפלסטינים אזרחי ישראל, אנחנו רואים את זה גם בכנסים שאנחנו עושים. אני חושבת שרואים את זה גם פה, גם במקומות אחרים בין אם זה אפילו ברמה של שפה, ברמה של מיקום גאוגרפי.
דליה חלבי: לא להתעכב בשאלות כמו מהי תוכנית השלום הראויה, אלא בשאלה יותר מהותית – איך בונים חיים משותפים ואיך יוצרים תנאים ההולמים רעיון זה.
אליאס שוקרי: עלתה פה כל הזמן הסוגיה של גם הקומה, נקרא לזה הקומה, שבה נמצא המגזר הערבי. ואי המעורבות שלנו מי יודע מה בפעילות השלום. אז נתתי לזה גם דוגמאות מהצפון ושאצלנו בצפון יש יותר מעורבות ויותר פעילויות.
סאלח גריפאת: תנועת צועדים יחד שהתחילה את דרכה כארבע איש כיום אנחנו נספרים באלפים. היהודים חושבים שהם יודעים הכל על הערבים והערבים אותו דבר חושבים שיודעים, אבל בעצם כולם מוזנים מהתקשורת.
כמאל אגברייה: ערבים שחיים במדינת ישראל יכולים להיות המתווכים הכי טובים. בגלל שמצד אחד אנחנו חלק מהעם הפלסטיני, תרתי משמע. מצד שני אנחנו חיים במדינת ישראל, מכירים את המנטליות והתרבות הישראלית ויכולים במובנים האלה לגשר על פערי תרבות. אני חושב שבמובן הזה אנחנו סוג של החמצה שהיינו צריכים להגיע למקום הזה. מצד אחד אנחנו ישר חשודים כפלסטינים אז אנחנו ישר מוטים לצד הפלסטיני, ומצד שני כל אחד שידבר קצת לטובת מדינת ישראל אז אולי הוא יהיה חשוד כסוג של משת"פ במובן הזה.
מירב כהנא: יש איזה שהוא מניע של ארגוני השלום, האמירה הזאת של ליצור פה... לשמור על רוב יהודי – זה מקום מאוד לא נוח עבור פלסטינים אזרחי ישראל, זה לא מזמין השתתפות, זה לא מעודד השתתפות.
דליה חלבי: המציאות הזאת כאילו שבה ארגונים אלה נוצרו ביוזמה יהודית, מתנהלים לרוב על-ידי הנהלה יהודית, ממומנים על-ידי כסף יהודי ושומרים על הגמוניה יהודית. הם מבטאים לרוב אינטרסים או מניעים מובהקים.
מירב כהנא: התפיסה הרווחת היא שהפלסטינים אזרחי ישראל נעדרים במידה רבה ממחנה השלום, אני חושבת שהבוקר הזה נתן לנו כמה מהתשובות ללמה זה קורה בעצם. בין אם מדובר בקבוצה מוחלשת שזו קבוצה שבאופן כללי לא מיוצגת בתחום הזה של ארגוני שלום ושל חברה אזרחית בכלל אז פה יש עוד איזה שהם חסמים, בעיות – גם מבחינה אידאולוגית, גם מבחינה פרקטית.
יובל רחמים: הפרי של היום הזה זה אותם דברים שכל אחד מהמשתתפים לוקח הביתה לארגון שלו כדי להפוך את זה לתוכן שיכנס לתוך התוכניות והפעילויות שעושים לאורך כל השנה.

סוף תמלול הכתבה: נפקדים נוכחים בקידום השלום
 
 

הוספת תגובה לכתבה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס