הליכה לשלום

תמלול הכתבה: הליכה לשלום

מגישה: בחודשים האחרונים מתקיימות צעדות שלום בישראל במסגרת קמפיין "מיליון ידיים לשלום", במטרה להעביר מסר למקבלי החלטות על תמיכת הציבור בהסדר מדיני. בניגוד לצעדות הקודמות, ביום שישי האחרון, הצטרפו לישראלים גם כ-100 פלסטינים, להליכה שקטה, משותפת בלבוש לבן בנמל תל אביב.

כתב: אם הרשות לא תלך על ההסכם הזה זה מה שיביא לפירוק שלה.

מוחמד מעדני: המטרה שלנו הפלסטינים, שלא תהיה רשות תחת כיבוש, הרשות תתפרק אם יתקיים שלום, כלומר הרשות לא מעניינת אותנו, כמו שהשלום מעניין אותנו, הרחוב הפלסטיני נמצא סביב המנהיג אבו מאזן ורובו משוכנע בהסכם שלום, גם בגדה המערבית וגם בעזה, ומחוץ לפלסטין, ולכן אנחנו מקווים שיהיה שלום בצורה ברורה, אנחנו לא מבקשים את הירח.

איברהים אבו לאווה: לא ראו את המים בו וברוך השם היום הזה באו, ראו את הים וראו את המים. ערבים לא נפגשו עם יהודים פעם הראשונה וזה סימן טוב. אנחנו רוצים זה שיעבור את המסר הזה לאנשים גדולים פה ומסביב לעולם איך העם יכול לחיות ביחד.

סוזן עמאס: אנחנו מבקשים שיהיו אתנו פה כאן ועכשיו שראש הממשלה של אבו מאזן ושל כולם שיבואו כאן ועכשיו ויראו איזה סמיכות יש פה איזה שילווה של שלום שיש פה איזה קשר וגשר שיש פה.

מגישה: אם לצופי המהדורה יש ביטחון כי נתניהו הוא סרבן השלום, שמענו בצעדה גם אמירה על סרבנות השלום של אבו-מאזן.

חמודה פרא: אני אומר לאבו מאזן בצורה נכונה אם אתם לא יודעים לעשות משא ומתן אז תתנו למדינת ישראל תקיים את השלום ותעשה את השלום ושני העמים יחיו ביחד. אם שתי מדינות מקובל ואם מדינה אחת מקובל רק ששני העמים יחיו ביחד מתחת לתקוות שלום וחיים ביחד, שנצא מהחושך אל האור של החיים.

עטווף פרא: אינשאללה השלום יחול על כולם, וכולנו נהיה יד אחת, עם אחד.

בומה ענבר: אני נמצא כאן כי אני מכבד את אלו שארגנו את זה ואני גם עוזר להם בכל מיני צורות מבלי להיכנס לזה אבל אני לא מאמין בדרך הזו. אני לא מאמין בדרך הזאת בהפגנות ובדיבורים אל מדני וזה. במציאות ואני חי אותה כמעט יום יום יום יש **תטביע, יש התארגנות מאוד מאוד רצינית שכבר הופכת לעממית. נורמליזציה, **תטביע נגד מערכת יחסים בין ארגונים ישראליים לבין ארגונים פלסטינאים. אנחנו מתעסקים, אני והחברים שלי, בקטע ההומניטרי ואני למרות הכול ממשיך עם זה ואני מאמין בזה כי מה שמעניין אותי זה לא בדיוק פוליטיקה מה שמעניין אותי זה השכנים שלי.

כתב: תגיד לי עלי אתה נתקל בהתנגדות לפעילות שלך בצד הפלסטיני?

עלי אבו-עוואד: ברור, ברור אנשים לפעמים קוראים לזה נורמליזציה שהבן אדם לא יכול להיות חלק משלום כל עוד שהוא סופג כל יום. העם הפלסטינאי שהוא תוקף והוא כועס לא מפני שהוא שונא אלא מפני איזשהו חוסר התמודדות עם הסבל היומיומי. צריכים לשנות את התנאים של העם ולא רק לדבר על השלום. אז אני אומר לאנשים אי – אלימות זה כלי לשחרור לפני שהוא יהיה כלי לפיוס.

סוף תמלול הכתבה: הליכה לשלום