תמלול הכתבה: מטיילים על הריסות
מגישה: ולכתבה המרכזית. ביום שבת שמשי היה פארק אילון - קנדה עמוס ברוכבי אופנים ומטיילים שבאו ליהנות מהנוף והאוויר. רק מעטים יודעים שמתחת לפארק היפה מסתתרת טרגדיה. מטיילים על הריסות - בכתבה הבאה.
כתבת: תסכלי מאחוריך יש ברזלים כאלו שיוצאים מהאדמה, בכל מקום שתלכי פה את תראי אותם.
איריס: כן, עכשיו אני רואה. לא מה זה?
רוכב אופניים: אני רק יודע שיש פה משהו מתקופת הרומאים עם הבית מרחץ פה וזה.
עידן: היה שם כיבוש ערבי ואז זה הפך להיות שלנו אחרי הרבה מאוד שנים אחרי כיבוש העותומאני.
מטייל: יש פה איזו אמת מים רומית, נחל כזה, מעין שיורד מלמעלה, אנחנו הולכים לעשות את זה עכשיו. ויש שם באמת שלטים שכתוב מה היה בדיוק.
איריס: אני יודעת מה קורה פה בהווה, אנחנו מאוד אוהבים לטייל פה, אבל מעבר לזה ההיסטוריה לא, לא מוכרת לי.
גיא: את האמת לא, אבל אני יודע שיש הרבה הריסות, רואים כשמטיילים פה. יש סוג של זכר, אולי קרה פה משהו שלא רוצים שידעו.
קריינות: אז מה הן באמת אותן הריסות שמבצבצות מהאדמה בפארק קנדה? השילוט שהציבה הקרן הקיימת לישראל מספר על התקופה הרומית, אבל מה קרה באזור הזה לפני פחות מחמישים שנה קשה מאוד למצוא. אלון גלעד, שהיה חייל מילואים בשנת 67', סיפר לנו את מה שלא ניתן לדעת מהשילוט של קק"ל.
אלון גלעד: הגענו לכפר שהיה עדין שלם, אבל ריק. התפקיד שלנו היה לעבור בבתים ולבדוק שאין אנשים. ואז התחילו באמת לפוצץ את הבתים אחד אחרי השני. הרבה מאוד דברים היו בתוך הבית, בתוך הבתים שנקברו. הרכוש נקבר יחד עם הבית שפוצץ. וזה היה רגע מאוד קשה, הרגע הזה שאתה מוציא מישהו מהבית שלו ואתה מוציא אותו מבית שהוא גדל בו, נולד בו, סביר להניח.
סעד אבו גוש: זה המקום של הבית של האבא שלי, שהוא גר פה ואחותי הגדולה גם נולדה כאן.
קריינות: פארק קנדה-איילון הוקם על הריסותיהם של שלושה כפרים פלסטינים. עמואס, יאלו ובית נובא בהם חיו סך הכל כ-5000 תושבים. במהלך ולאחר מלחמת ששת הימים כל התושבים גורשו ובתיהם נהרסו . למרות שבזיכרון הישראלי, ובשלטים של קק"ל לא נשאר לכפרים הללו זכר, פליטי הכפר וצאצאיהם חיים היטב את זכר אותם הימים.
סעד אבו גוש: כל הזמן אנחנו באים לפה, עם המשפחה שהיינו קטנים, עד היום אני מביא את הבנות שלי ומסביר להן ומספר להן את כל מה שהיה אבא שלי מספר או סבא שלי אפילו. בדיוק אני יודע איפה אבא שלי ישב, איפה היה בית קפה, אומנם שאני לא נולדתי בכפר.
קריינות: ביער קנדה הוצבו בשבועות האחרונים מספר שלטים חדשים שמספרים שוב על בית מרחץ ואמת המים הרומית שהיו במקום, אבל אנחנו חיפשנו את השלט הזה שמזכיר את הכפר עמואס. שלט בודד במקום לא מתוייר, שהוצב רק אחרי מאבק משפטי עיקש של עמותת "זוכרות".
סעד אבו גוש: שמת לב עכשיו, ראית כמה שלטים חדשים שבכלל לא הוזכר שום דבר. אותו סיפור על התקופה הביזנטית או איזושהי תקופה, אבל לא מזכירים את התקופה שחיו פה אנשים עד 67' לא מזכירים את זה.
רוכב אופניים: כרגע לא מעניין אותנו מה היה לפני אלפיים שנה, מעניין אותנו הדור של היום, שישקיעו בנו ולא שישקיעו בערבים שהיו פה לפני, בכל האינדיאנים האלה. אני, אישית, יכול להגיד לך ממש גזעני בקטע הזה.
עידן: לא משנה הכאב שלהם, לא אכיפת לי מהכאב שלהם. אפילו לא מילימטר.
סעד אבו גוש: ממש כואב לי, שאנשים לא יודעים, לא רק שהם לא יודעים, רוב האנשים שאני מרגיש הם לא רוצים לדעת. וזה מה שכואב יותר.
גיא: צריך לדעת בעצם על ההיסטוריה של ישראל, של מי שהיה פה. גם אם זה לא רק ישראלים, גם אם זה לא אנשים שהיו פה גם אם זה אנשים אחרים. צריך לדעת וללמד את האנשים שמסתובבים פה ונמצאים פה, על ההיסטוריה של איפה שהם נמצאים.
מגישה: הנה עוד ילד שרואה שהאמת הכל כך פשוטה, נסתרת מעיננו ולא במקרה.
סוף תמלול הכתבה: מטיילים על הריסות
מעניין איזו כתבה היו עושים אם הצד השני, אשר מכחיש אפילו את הקשר של הר הבית ליהודים, היה מנצח…