תמלול הכתבה: מאחורי המכלים השחורים


מגישה: מי מאתנו שמגיעים לשטחים, נחשפים למכלי מים שחורים על הגגות, המבדילים בין ישובים פלסטינים להתנחלויות.
גם הגגות בכפר אל-מעסרה, שאת סיפור מאבקו הבאנו במהדורות קודמות, מכוסים באותם מכלים.
על מצוקת המים שמסתתרת מאחורי המכלים השחורים בכתבה הבאה.
קריינות: שיבושים בהספקת המים לכמה שעות, זוכים לכותרות ראשיות בתקשורת. מין הסתם כי מדובר במצרך בסיסי, ומובן מאליו שחובה על הרשויות לספקו. איך כשישובים פלסטינים מנותקים מזרם המים, לימים ואף לשבועות אין דיווח על כך בתקשורת.
לדוגמה, הכפרים הפלסטינים מדרום לבית לחם נותקו בחודשיים האחרונים מהספקת מים.
מי שמע על כך?
מחמוד זוואהרה: אתה חי חיים עלובים כשאתה מחפש אחרי טיפת מים. אם זה לנקות את הבית, לשתות או לתת לילדים שלך. זו החוויה הקשה ביותר שיש לי בחיים.
אין כאן טיפת מים שמגיעה לבתים, ואנחנו מדברים על חמישים אחוז מהאנשים הם מתחת לגיל 15 ילדים, ויש לנו מקרים של מחלות ובעיות
ויש כרגע מקרים בכפר של בעיות בכליות, לפי הדוחות הרפואיים שמגיעים מבתי החולים.
פטמה אברג'יה: בני מוחמד, האחיין שלי וגם אני שלושתנו חולים בגלל המחסור במים והזיהום.
כשהמים חוזרים אחרי ניתוק ממושך, כל החלודה והלכלוך נכנסים לתוך המים, למה ?
נאדר אל-חטיב: בבית לחם כמו בכל מקום אחר בפלסטין, אין אף קהילה בעיקר קהילה ערבית/עירוניות שמקבלת מים זורמים ממקורות עירוניים למשך 24 שעות.
הפלסטינים בכללי, מקבלים בממוצע שישים עד שבעים ליטרים לאדם ביום, בזמן שהדרישה היא עד מאה עשרים עד מאה ארבעים ליטרים.
המים מגיעים אחרי שלושה, ארבעה שבועות, חודש, חודשיים שלושה.
כשהמים מגיעים אחרי הפסקות של ימים ושבועות, הם סוחפים איתם את כל החלודה והלכלוך, וזה סכנה בריאותית.
קריינות: התושבים הפלסטינים צריכים לאגור מים, או לקנותם ממכליות,
דבר שמגדיל את העלות המקורית לפי שבע.
זהו נטל כבד על משפחות שבקושי מצליחות להתקיים.
פטמה אברג'יה: אנחנו 40 איש במשפחה כולל הילדים.
אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לקנות מיכל מים ב-300 ₪, אבל בגלל הצמאון, קנינו אותו על חשבון האוכל של הילדים, למה?
בהתנחלות אפרת יש הרבה מים, בכל ההתנחלויות.
אלה הם המים של הכפר שלנו.
המים לא מגיעים אלינו מאירופה, הם מגיעים מאדמותינו, מכאן.
נאדר אל-חטיב: הרשות הפלסטינית קונה יותר מחמישים וחימשה מטרים מעוקבים של מים בכל שנה, מרשות המים של ישראל, ורוב המים האלה בים ממקורות מים עיליים בגדה המערבית.
אתה קונה את המים שלך, המים נמצאים מתחת לרגליים שלך ואסור לך לנצל אותם.
ואתה רואה את המתנחלים שמגיעים מכל העולם ונהנים מכל הזכויות האלה.
קריינות: מהמנהל האזרחי ורשות המים נמסר לנו כי מאז הסכם אוסלו הרשות הפלסטינית אחראית על הספקת המים בישובים הפלסטינים בכל חלקי הגדה.
נאדר אל-חטיב: הרשות הפלסטינית נכשלה להיענות לדרישה כי הם לא שולטים באספקת המים.
כל פרויקט חייב לעבור אישור של ועדת המים המשותפת, ואם הוא בשטח C הוא חייב עוד אישור של המנהל האזרחי שלוקח זמן רב.
יש פרויקטים שתקועים כבר יותר מעשר שנים.
קריינות: ואכן דו"ח של הבנק העולמי קובע, כי ארגונים בינלאומיים והרשות הפלסטינית נדרשים להליכים בירוקרטים מייגעים מול המנהל האזרחי על מנת להוציא לפועל פרויקטים שהם יוזמים בשטח c, ופרויקטים משמעותיים בוטלו בגלל קשיים אלו.
בימים האחרונים חודשה אספקת המים באופן חלקי לכפרים. מבחינת הציבור הישראלי זה לא "ניוז", כי הרי התקשורת בכלל לא דיווחה על ניתוקי המים.
התקשורת ממשיכה לפמפם על שיחות השלום, אך הציבור הישראלי לא יוכל להבין כמה השיחות האלה מנותקות מהבעיות האמתיות של הפלסטינים.
פטמה אברג'יה: בסוף הם יגידו שכל פלסטיני הוא טרוריסט
אבל אתם הורגים אותנו מהצמא
מי מכם היה יכול לסבול את זה שבנו צמא
והוא אינו יכול לספק לו מים?
מגישה: הסכמי אוסלו שנתפשים כהושטת יד לשלום, גזרו מציאות קשה על הפלסטינים.
האם תתכן יציאה לתהליך של פיוס ושלום
בין הצמא למים לזה שלא יודע צמאון?

סוף תמלול הכתבה: מאחורי המכלים השחורים
 
 

הוספת תגובה לכתבה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס