יום שבת   08-08-2020
תמלול הכתבה: לא שותקות על רצח נשים

נטע גולדפיין: אנחנו אומרים לעצמנו "היא היתה מוכרת לרווחה; הוא חטף התקף פסיכוטי, זאת לא אשמתו; היא לא סיפרה לאף אחד אז איך יכלנו לדעת; מה אפשר לעשות?" יש מה לעשות! על השולחן של הממשלה המנופחת והמנותקת הזאת יושבת תכנית חירום למניעת אלימות נגד נשים כבר שלוש שנים.

ענת ניר: זה מאוד מקובל לומר במחאות של נשים שהן אינן קונקרטיות, אבל סך הדרישות שלנו הוא מאוד פשוט. נכתבה תכנית חירום לאומית למאבק באלימות במשפחה שתוקצבה ב-250 מליון שקלים, אושרה ב-2017. ב-2018 יצאנו למחאה כי הכסף הזה עוד לא עבר. התקציב הזה הולך לשמש לפיתוח מענים בשפות זרות במשטרה כדי שנשים שמגיעות ולא דוברות טוב עברית, דוברות אמהרית, טיגרינית, רוסית, ערבית – יהיה להן מענה בשפה שלהן. פיתוח מסגרות לגברים אלימים, בענישה מחמירה יותר של גברים אלימים, בתקנים לעובדים ועובדות סוציאליות שנמצאים בתת תקן ובקורונה עוד הורידו את התקנים. הרחבת המענים לפרסום לתכניות לחינוך מגדרי. הדבר הזה לא קורה והדרישות הן מאוד קונקרטיות עד כאן.

סימונה מורי: יש נשים עכשיו בבתים שמושפלות, שמוכות, ששוכבות על הרצפה כמו שאני שכבתי וזחלתי ואף אחד לא בא.

נטע גולדפיין: המקלטים קורסים תחת העומס, והם מתקיימים מתרומות במקום שהממשלה תתקצב אותם כי היא דואגת לאנשים שלה. ועוד חיים נלקחים, ועוד חיים ועוד חיים. הורגים אותנו ולאף אחד לא אכפת!

ענת ניר: יש קשר בין הקורונה לבין הרציחות האלה. כל איזור שבו אזרחים צריכים להסתגר בבתים בגלל מלחמה, מבצע, מגיפה או כל דבר אחר, אנחנו עדים ועדות לתופעה של עליה באלימות במשפחה. במשטרה אומרים שהם מדווחים על עליה של 30% בתלונות, וזה רק מה שמגיע למשטרה.

אסף: עצם זה ששלוש נשים נרצחו בשבועיים זה משהו שמאד טלטל אותי ומאד עורר אותי. יש תפקיד לגברים במחאה הזאת, אני חושב שיש תפקיד לפתוח שיח גברי סביב הדבר הזה.

יעקב: הגעתי לכאן כדי להזדהות עם הנשים המוכות, עם הנשים שהן חסרות ישע נגד אלימות בהמתית של גברים שהם חסרי שליטה ולמחות על כך שהרשויות לא עושות כמעט כלום.

הדר גל: מתחילת 2020, חמישה חודשים בלבד, כבר נרצחו עשר נשים ותינוקת בת עשרה חודשים. איך זה לא מזעזע את סדר היום של הממשלה?

יעקב: אחותה של זוגתי נרצחה לפני 21 שנים. אף אחד לא ידע בעצם שמה שהולך מתחת לפני השטח הוא הר געש, מלווה בהמון התפרצויות שהמשפחה לא היתה מודעת להן. ופה אני כן בא להגיד לנשים: אל חכו. לדבר על זה במשפחה, לדבר על זה עם חברים. פשוט לא לשתוק.

קארין: צריך לעזור ולשקם את הנשים, כמובן. אבל צריך לטפל בבעיה והגברים האלימים זו הבעיה.

מעיין: מקלט לגברים מכים. הנשים לא צריכות ללכת ולהסתתר מגברים, לגמרי לא. צריך להוציא את הגבר מהבית ולא שהוא יישאר בבית והאשה והילדים יברחו.

אסף: העמדה שלי – גבר מכה וגבר שמדווח שהוא מכה, צריך להיות איזה שהוא מקום שהוא מורחק אליו, מורחק מהבית, מורחק מהסיטואציה של המשפחה.

יעקב: אני בעד זה שגברים מכים ילכו למקלטים ויטפלו בעצמם. אין ברירה אחרת. והמדינה, אם היא רוצה, היא יכולה לטפל בזה. היא גם יודעת איך לטפל בזה.

קריאות: לא תישארי לבד, אנחנו פה לתת לך יד!

הדר גל: בגיל הזה אומרים כל החיים לפנייך. אולי בגלל זה, הרצח של מאיה נגע בי כל כך. אבל זו לא רק מאיה. מאיה היא חלק מתופעה מזעזעת שכוללת את כל הנשים ששמן מעטר את הכיכר הערב.

ענת ניר: למעשה היום אנחנו רואות הפגנה שארגנו אותה שתי נשים צעירות שקמו והחליטו שהן עושות מעשה כי הן הזדהו עם מישהי בגיל שלהן ודומה לפרופיל שלהן. אין לי צל של ספק שנשים שמצטרפות למאבק הזה עכשיו יהיו שותפות למאבק הזה גם כשנשים מכל רקע מגזר וחברה בישראל יירצחו.

דלאל דאוד: הלכתי למשטרה והלכתי לרווחה, הלכתי לבית דין שרעי, לבתי חולים, ואף אחד לא הושיט לי יד ועזר לי. והמדינה הזאת נתנה לי לקחת את החוק בידיים. בזכות הנשים והמאבק שהיה אני השתחררתי מהכלא. תראו כמה כוח יש לנו. יש לנו כוח.

קארין: חד משמעית אין הבדל מבחינתי בין רצח של אשה ערבייה לבין רצח של אשה יהודיה. כן, אני חושבת שחבל שאולי בתקשורת זה מוצג אחרת וזה לא בסדר, אבל רצח של אשה זה רצח של אשה.

ענת ניר: צמד הרציחות שהוציא אותנו למחאה הכי גדולה שהיתה פה ב-2018 היו של שתי נשים, אחת מג'יש, מגוש חלב, ואחת מדרום תל אביב, אבל נערה צעירה ממוצא אריתראי לדעתי. והדבר הזה כואב לנו לא משנה מאיזה רקע האשה הזו מגיעה.

קריאות: זה לא מקרה פרטי עצוב אם זה קורה שוב ושוב!

סוף תמלול הכתבה: לא שותקות על רצח נשים

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס