לנו זה לא יקרה

תמלול הכתבה: לנו זה לא יקרה

קריינות: בפורים האחרון הופתעתי איך הרחובות כל כך צפופים, למרות האזהרות הברורות וההנחיות שלא להצטופף. רוב מי שראיינתי ברחוב נקטו בגישת "לא צריך להיכנס לפאניקה". היו לנו אז רק 80 מקרים בארץ, אבל כבר החלה מגמה של קפיצה יומית במספר הנדבקים. ובמקום לנסות לעצור את ההתפשטות כאן בחיתוליה, השתמשנו בפורים כתירוץ.

חוץ מהשקית הזאת ואני, אין אף אחד בשדרות רוטשילד פינת נחלת בנימין. לפני ממש כמה ימים בפורים היו פה עשרות אלפי אנשים, פשוט עשרות אלפי אנשים.

כתב: כמו שאתם יכולים לראות, יש פה הרבה מאוד אנשים, הם לא ממש מתרגשים מהעניין של הקורונה. הם מצטופפים ונהנים. השאלה האם הזלזול הזה הוא זלזול שיעלה לנו אחר כך ביוקר.

אין לי איזה פחד. לא כרגע.

אין קורונה.

דניאל: זה כמו שפעת, אז מה זה משנה? חולה פה, חולה שם, נראה לי עשו מזה היסטריה.

כתב: אם אתם הייתם יודעים בוודאות שלא יודע, במסיבה שאתם הולכים או לאן שאתם הולכים מסתובבים פה עכשיו חמישה, שישה חולי קורונה, זה היה משפיע עליכם?

דניאל: ממש לא. לי לא אכפת.

היינו הולכות הביתה.

נעשה שמח, כי הקורונה לא תעצור אותנו.

יגאל: אני מאמין שאנשים פה, יש להם אחריות. מי שנדבק, אני אומר שיהיה בבידוד. הוא לא יצא, הוא לא ידביק אף אחד. אז אני יכול להסתובב פה רגוע.

זה שפעת עם יחסי ציבור, זה הכל.

לימור: איך מישהו אמר בפייסבוק? יש יותר נהרגים בתאונות דרכים.

ליאת: אז אני הגעתי למסקנה שפחד זה תמיד ממשהו שיקרה בעתיד, ואני בן אדם שחי את ההווה. אז הכל בסדר עכשיו.

לימור: להיכנס לבידוד? ברור שאני אכנס. אולי חלק מעגלים פינות, יש מצב. מאוד ישראלי לעשות את זה. אז אני לא בהיסטריה. אתמול חגגתי, והיום אני חוגגת. גם אם נדאג או לא נדאג, הדברים יקרו. אז אין מה לדאוג.

מוכר בשוק: קורונה בעשר, יאללה קילו בעשר, קורונה הלו!!!

בן: אנחנו יודעים שמי שיפגע ראשון, זה העניים. העניים יקבלו את המכות הראשונות. לא יהיו תרופות, אין עזרה, אין אוכל, אין חדרים לגור. אבל הבאים בתור זה הזרים שיפגעו וגם לא יספרו את זה לממשלה, עד שיפיצו את זה בכל המדינה. למה זרים מפחדים לגשת לרשויות.

נועה ויעל: אנחנו באים להסתובב, אנחנו לא מפחדים מהקורונה. הקורונה צריכה לפחד מאיתנו. אנחנו עדיין צעירות וזה, אנחנו נתמודד עם הקורונה, גם אם היא תגיע. אני בטוחה שיש פה אנשים שצריכים להיות בבידוד.

אני באמת מפחדת, אבל זה לא... אתה חייב את השגרה הזאת, חייב לצאת החוצה.

תחבורה ציבורית אני לא לוקחת.

אני חיילת, אני חייבת לנסוע בתחבורה ציבורית.

ג'וני: אתה בא לשוק הכרמל, למי שהיה אומץ לצאת מהבית, ושואל אותו אם הוא מפחד? נראה לך הגיוני? תשאל את מי שבבית, הוא יגיד לך שהוא מפחד.

שוק הכרמל, אח שלי, זה ארץ ישראל, אין קורונה ואין כלום. סתם מדברים, סתם מספרים סיפורים. אנחנו בארץ הקודש!

סברינה: אנחנו לא צריכים לתת לקורונה לשלוט בנו, אנחנו צריכים לשלוט בקורונה. קדימה! אני מוכנה!

הוא היה בבידוד, כל יום באנו אליו הביתה, הבאנו לו קניות.

כתב: לא פחדתם לבוא אליו הביתה?

לא, הם באו, הם חברי אמת.

דבר ראשון, חבר זה חבר. דבר שני, מי אמר שהוא נדבק, כפרה?

מסתבר שלא.

והאמת היום הוא היה קצת... היה לו אפצ'י.

כתב: למה היית בבידוד?

חזרתי מאיטליה, מסקי.

חן ויובל: אני משקרת לעצמי בשביל לצאת בפורים, כן. ככה זה הישראלים.

ליאל וליאור: הייתי במסיבה של 5,000. מספיק זה פורים עצוב, איך אפשר לשבת בבית בפורים? זה פורים.

שני: בבועה התל אביבית. את אף אחד זה לא באמת מעניין, כאילו... אתמול היו פה הרבה יותר אנשים, ברמה של ממש ללכת אחד על השני. קלסטרופובי, ואנשים פשוט לא עניין אותם בשיט. וגם אני הייתי שם. אני חושבת שזה פשוט הדחקה. לא רוצים להאמין שזה פה בארץ.

בלאק פנתר: קודם כל, יש לי פה את המסכה. לא פוחד להידבק בקורונה מאף אחד. ופורים, באנו לשמוח, באנו ליהנות. הקורונה תישאר בבית, ואנחנו פה ברוטשילד.

יוסף: בוא נגיד שיש בי פחד, אבל אני מנסה לא לחשוב על זה. הרגע יצאנו ממסיבה צפופה, קרוב ל-200 איש. צפופים, צפופים.

שחר ונטע: לא, אני חושבת שאנשים מה זה מגזימים, כאילו. כאילו, לא צריך לעצור את החיים בגלל זה, ופורים זה חג שנראה לי שצריך לחגוג.

אתה מפחד מקורונה?

לא מפחד.

אנחנו אופטימיים, אנחנו אופטימיים. הכל בסדר, זה יעבור. סמוך על סמוך.

קורונה זה סתם, זה סתם. אני לא מאמין לזה.

כתב: אנשים חולי קורונה...

צהיינש: לא, הייתי מתרחקת מהם.

כתב: היית במסיבה עם הרבה אנשים?

צהיינש: כן.

כתב: את חושבת שחלק מהם, יכול להיות שהיו בבידוד, ולא נשארו בבית?

צהיינש: יש מצב, כן.

כתב: זה לא מפחיד אותך?

צהיינש: מפחיד, אבל נקווה שלא נדבקתי.

שר המלחמה: אני חושב שבגלל היותנו ישראלים חרדתיים, אנחנו לקחנו את נושא הקורונה בצורה שהיא קצת יותר מידי פרנואידית. וכמו שאתם רואים, אנשים פה מבלים עדיין. העיר עמוסה, העיר שוקקת, ואנחנו נהנים. אנחנו נהנים.

העיר עמוסה, העיר שוקקת, ואנחנו נהנים.​

סוף תמלול הכתבה: לנו זה לא יקרה