בר מצווה באל אקצה

תמלול הכתבה: בר מצווה באל אקצה

ראיון עם אדם חאג'ב: תמלול וכתוביות

אדם: את מרבית הגזענות ואת מרבית הדברים, אני רואה את זה דווקא מהחברה היהודית כלפי החברה הערבית. נדירים מאוד המקרים שחוויתי גזענות בתוך החברה הערבית. אני חוויתי אותה מעל ל-95% בחברה היהודית. לא הרגשתי שנאה, לא אמרו לי "יהודי מסריח", למרות שכולם ידעו שאמא שלי יהודייה. אבל "ערבי מסריח" אני שמעתי הרבה. כשלמדתי בבית ספר יהודי. אדם: אני פעיל גם פוליטית וגם חברתית כבר מעל לחמש שנים. את יודעת, הסיפור שלי הרי זה שאני גדלתי גם בחברה היהודית וגם בחברה הערבית. כלומר, כחצי חצי, אני מכיר את נקודת המבט של החברה היהודית וכנ"ל גם של החברה הערבית.

מראיינת: אתה היית מגדיר את עצמך כערבי או פלסטיני?

אדם: בגדול, אני מגדיר את עצמי קודם כל כבן אדם, אבל מי אני? ערבי שמחזיק באזרחות ישראלית. ישראלי, אני מגדיר את עצמי, כן. אין לי בעיה להגדיר את עצמי ככזה. לגבי הזהות האתנית... תראי, אני יכול להיות גם זה וגם זה. אדם: אני לא יכול להתכחש לעובדה שהרבה פעמים, בעבר לפחות, היה בלבול בזהות. כלומר, מה אני? יותר יהודי, יותר מוסלמי. מה השפה שלי, מה הלאום שלי. היה את הבלבול הזה. בבית חגגנו את הכול, הכול. אני עשיתי בר מצווה, עליתי לתורה, ושבוע אחרי מצאתי את עצמי באל אקצה מתפלל. זה נשמע מוזר, אבל כן, אני לגמרי מחובר לאיסלאם וליהדות ואני מאוד אוהב את שניהם, מאוד אוהב. אדם: בעקבות המצב, בעצם הגזענות והכול, המון אנשים שהם חצי חצי פשוט מסתירים את החצי הערבי שלהם. אני לא מדבר עכשיו על לוסי איוב וזה, שהיא גם חצי חצי וכאלה, שהם פשוט התפרסמו... אבל יש הרבה אנשים אנונימים שפשוט מסתירים את החצי הערבי שלהם. כי ככה זה הרבה יותר קל. באמת, אני אומר לך. כי יהודי, כשאתה נטו יהודי, זה הרבה יותר קל. אני חושב שאני מעביר לאנשים משני הצדדים, אגב, לא רק לחברה היהודית, אלא גם לחברה הערבית, אני נותן להם ככה פתח. למה קורה בחברה היהודית, ומאיפה ומה מניע את החברה היהודית לגזענות וכל זה. רוב היהודים, וגם כאלה שהייתי מחשיב כגזענים הם לא אנשים רעים.

מראיינת: ומה זה אומר עבורך להיות פעיל ממש?

אדם: להיות פעיל זה להיות כל הזמן, לעקוב אחרי אירועים שקורים, כל הזמן לכתוב. להיות מעודכן, מה שנקרא. בפייסבוק אצלי אני גם כותב על חוויות אישיות. כל מה שקשור ליחסים יהודים וערביים. זה התחום שמאוד נוגע לליבי, מה שנקרא. מראיינת: אתה מהווה איזשהן חדשות אלטרנטיביות לאנשים, נכון? כאילו, הם לא מקבלים את החדשות שאתה מציג, ודברים שקורים במקומות אחרים. אדם: תראי, אני לא כתב חדשות, אבל אני כן, הפוסטים שלי מקבלים הרבה טראפיק (תנועה), הם מקבלים הרבה חשיפה. ואני מנסה כביכול בפוסטים שלי להראות להם את נקודת המבט של איך מרגיש הערבי שגר כאן בישראל.

אדם: לצד התגובות הטובות, אז יש גם את התגובות הרעות, לצערי. קיבלתי איומים, קיבלתי המון קללות, קיבלתי המון... אפילו לא רק בפייסבוק, זה גם הגיע למצב שזיהו אותי ברחוב ואיזה מישהי התחילה ממש לקלל אותי. אבל אני לא יכול להגיד שזה לא מפחיד, זה מפחיד. כי לכי תדעי על מי נפלת עכשיו, לכי תדעי איזה בן אדם מתקשר אליך. ומצד שני זה גם די עצוב, זה גם די עצוב שבסופו של דבר בן אדם שמקדם דו קיום ושותפות ערבית יהודית, ובאמת מאמין בשוויון, אמור לחוות את התקיפות האלה. אדם: עד לפני חודשיים בערך, הפייסבוק שלי היה פתוח לכולם. ובעקבות הקללות, המון קללות שספגתי בפייסבוק, נאלצתי פשוט לשנות את זה שרק חברים יכולים להגיב.

מראיינת: ובעצם בפייסבוק אתה מרגיש שאתה עושה שינוי?

אדם: אני כן מרגיש שאני מצליח לשנות אנשים מסוימים, לשנות להם את התפיסה. לתת להם קצת לחשוב מזווית אחרת, לראות את הדברים בצורה אחרת. אז כן, בנישה הקטנה שלי אני עושה את השינוי הקטן, מה שנקרא, אצל אנשים, וזה מרגש אותי לגמרי. זה כאילו גורם לי לניצוץ של תקווה כזה.

סוף תמלול הכתבה: בר מצווה באל אקצה