תמלול הכתבה: שיקום במנותק מהקהילה

קריינות: כאן, מאחורי הגדרות האלו, במקום מבודד ורחוק מהעין, נמצא כפר הנוער קדמה. 87 בני נוער גרים בפנימיית הכפר לאחר שהוצאו מביתם על ידי משרד הרווחה או על פי צו בית משפט בשל מעשי עבריינות. הם נערים ונערות בגילאי 13 עד 18 המוגדרים "נוער בסיכון" שקדמה היא התחנה השיקומית האחרונה עבורם. במידה ולא ישתלבו בה, התחנה הבאה תהיה מוסד סגור או כלא אופק. אך האם השנים שיעשה הנוער בתוך כתלי הכפר מבטיחים לו יציאה טובה לחיים?
משה: חבר קיבל מכות, באנו לעזור וככה זה יצא.
כתבת: מה יצא?
משה: שאנחנו הצלחנו, הם הפסידו, הם ראו שהם לא מצליחים אז הם דקרו איזה ילד.
כתבת: מה היה קורה אם היית נשאר שם?
משה: לא היה יוצא ממני בן אדם - אני יודע שלא הייתי מסיים 12 שנות לימוד.
שלו: אני לא מרגיש פה על צו, כאילו אני מוכרח להיות פה, או כי כופים עלי להיות פה. אני רוצה להיות פה כי אני אוהב את המקום. תשמעי, אמא שלי הייתה פה לפני 20 שנה, היא הייתה פה חניכה. באתי להשלים את המורשת שלה.
קריינות: משה ושלו הגיעו לקדמה בצו בית משפט, וכיום הם עוברים תהליך שיקומי-טיפולי. כמו יתר החניכים, הם לומדים בפנימייה לימודים תיכוניים ומקבלים הכשרה מקצועית.
משה: אנחנו רק לומדים כאילו, חורשים על הלימודים. כל הפנימייה הזאת רוצה שכל מי שנמצא בה ויצא ממנה, צריך לצאת עם בגרות מלאה.
קריינות: למרות הישגיו המרשימים של משה בלימודים, רוב בוגרי פנימיות חסות אינם יוצאים עם תעודת בגרות מלאה ומוצאים את עצמם בגיל 22 חסרי יציבות תעסוקתית.
שחר רובינשטיין: הרבה מהבוגרים שלנו שמסיימים פה נתקלים בתקרת זכוכית, כי אין להם קשרים. המעגלים החברתיים שלהם הם מוגבלים לתוך העולם של השכונה.
בני פישר: ילד מתקדם צעד אחד, חוזר הביתה ומה הוא רואה בקהילה, הוא רואה דברים אחרים ואז זה מכניס אותם לאיזשהו יאוש, הוא לא יודע להחזיק את המורכבות הזו. המציאות היא מורכבת.
קריינות: נשאלת השאלה, מדוע המדינה בוחרת שנים על גבי שנים להוציא ילדים לפנימיות חסות, כשהתוצאות אינן משביעות רצון. פרופ' אסתר הרצוג, מייסדת עמותת זכויות ילדים והורים, טוענת שדווקא השארת ילדים ונוער במסגרת הקהילה, תקנה להם סיכוי טוב יותר להשתלב בחברה.
אסתר הרצוג: אם יש לך נערים, נוער עבריין, ואת רוצה כן לתת לו צ'אנס אמיתי, אז כן, תשלבי אותו במסגרות כאלה, שהן מסגרות עם גישה חינוכית, גישה חברתית, שהם יכולים להיות שם ילדים אחרים ולא להיות בתוך אותו גרעין עצמו של אותם ילדים שגם הוא מתויג כמותם. אם את תכניסי את כל התקציבים המאוד נדיבים שמושקעים בכפרי נוער, שמושקעים בכל מיני מסגרות מיוחדות, בתוך הקהילה, אני חושבת שהמציאות הייתה נראית אחרת לגמרי.
בני פישר: זאת סיסמא קצת להגיד שהקהילה יכולה. אם הילד נמצא בקהילה וממשיך לעשן סמים, הוא לא יכול לחיות חיים כפולים. אז או שהוא יפסיק או שהוא יתמכר ואז מתישהו הוא ירים ידיים. צריך להיות מספיק הוגן מקצועי ולהגיד אוקיי, יש ילדים שהקהילה והכלים של הקהילה טובים ויש ילדים שלא. הילדים שלנו לא הצליחו, לפחות בקדמה היה להם קשה להשתלב בקהילה.
קריינות: כדי להתמודד עם הקשיים בחוץ, הקימו בקדמה בית בוגרים המספק דיור חינם לבוגרים שרוצים לימודי המשך או הכוונה מקצועית. אך רק בודדים חוזרים לבית הבוגרים. רוב החניכים מתמודדים עם חזרה לשכונות המצוקה.
דורית צ'וקול: יש לי כמה חברים, חלקם מצאו את עצמם בבתי סוהר, חלקם מצאו את עצמם ברחובות. בפנימייה, שעוטפים אותך ומכילים אותך פה, אתה יוצא החוצה ואתה יוצא לעולם קשה מאוד ואם אין לך משפחה שתומכת בך ומשפחה זה בסיס מאוד מאוד חזק, אז החיים גדולים עליך.
אסתר הרצוג: הניתוק מהשכונות שלהם, מהסביבה שלהם, את מעבירה אותם, מוציאה אותם מן הפח אל הפחת. את למעשה מייצרת בדיוק את אותה מציאות שהופכת את המקום לחממה לפשיעה ועבריינות.
שלו: פה זה לא כמו בחוץ, אנחנו לומדים איך לשלוט על כעסים שלנו, איך לפתור את הכעסים, לא באלימות לפתור אותם במילים, בשיחות.
אשר סיום: בשכונות את לא תראי מה שאת רואה פה. למה אני מתכוון? מעטפת של עובד סוציאלי, מעטפת של קצינת מבחן שדואגים שהיא תגיע לפה, זה אנשים יושבים ורואים אותו. כשאת שואלת את הילד "למה עשית את מה שעשית?", הרבה פעמים זה "לא ראו אותי". וכשיושבים ורואים אותו - זה נראה אחרת.
קריינות: אז מדוע המדינה אינה משקיעה בקהילות משאבים דומים לאלו שהיא משקיעה בפנימיות וכפרי הנוער הייחודיים?
אסתר הרצוג: רצים פה סכומי עתק. מיליארדים בכל הסיפור של המוסדות. יש פה יחסית לא נורא הרבה ילדים, אז זה סכומים ענקיים וזה נכשל. למה זה ממשיך בכל זאת? כי יש פה מספיק גורמים שמרוויחים מזה. 
קריינות: למשה ושלו לא היו חלומות כשהגיעו לכפר, הם היו עסוקים בלשרוד את היום-יום בשכונה. כיום, כעבור שנה בכפר, הם חושבים על העתיד.
כתבת: יש לך חלום?
משה: להיות טייס.
שלו: החלום שלי? להגיע קודם כל לצבא, לסיים פה 12 שנות לימוד, ותעודת בגרות. להיות במג"ב.

סוף תמלול הכתבה: שיקום במנותק מהקהילה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס