בודקות תקשורת – סטיילינג, תקשורת ופוליטיקה

תמלול הכתבה: בודקות תקשורת – סטיילינג, תקשורת ופוליטיקה

נגה כהן: לפני שבוע וחצי, מוסף הארץ הקדיש כתבה נרחבת למעצב השיער של שרה נתניהו. בסוף הכתבה, העיתון הקדיש חלק נפרד ומודגש לעצות סטיילינג לחלק מחברות הכנסת המכהנות. טיפים על השיער, הלבוש והנעליים חולקו בלי שאף אחת מהן ביקשה ציון או הערות על המראה שלה, או פוקוס ציבורי עליו. האם הלבוש של נציגות ציבור הוא חלק מהדיון הלגיטימי? מצד אחד כן, כשהלבוש משמש אותן כדי להעביר אמירה פוליטית. כתבה של שחר אטואן על הלבוש של איילת שקד בגלריה של הארץ מלפני שנה, הראתה את השינוי האידיאולוגי שהיא מנסה להעביר בבגדים שלה. השמלה של מירי רגב בפסטיבל קאן סוקרה גם היא כדי להמחיש את הניסיון של רגב להציג את עצמה כציונית שבוחרת מעצבים ישראלים וכאשה חזקה, כמו שסוקר בוואללה!אופנה ובפנאי פלוס.

אבל, יש מקרים שבהם הדיון בלבוש הופך לתחליף לדיון בעיסוק המקצועי של נציגות הציבור, וכדרך לשפוט את היכולות שלהן. דיון כזה הוא מיזוגני, כלומר מתבסס על תפיסות של שנאה והדרה של נשים. באותה כתבה בפנאי פלוס, מוצגים שלל בגדים של מירי רגב, תחת כותרות כמו "שרת האופנה" ולוקים ש"הגיע הזמן להיפרד מהם לנצח". אלה תיאורים לא רלוונטים לעיסוק הפוליטי, שמסיטים את השיח חזרה לשיפוט נשים לפי המראה שלהן.

כך קרה גם לפני כשנה, הילה קובו מוואלה! העבירה ביקורת על הביגוד של תמר זנדברג, וטענה שהבגדים שלה מבטאים חוסר כבוד. גם זה עיסוק לא רלוונטי בביגוד, כי הוא מבטא תפיסה מוסרית מיזוגנית שקושרת בין חשיפת הגוף לערכה של האישה. רגע אבל מה לגבי גברים? גם המראה שלהם עומד למבחן יותר ויותר. זה נכון, וגם את זה צריך להפסיק. אבל שלא נתבלבל, עדיין מדובר בפרקטיקה מגדרית, כי כל הנשים נשפטות הרבה יותר לחומרה על המראה שלהן, וגם קודם כל על המראה שלהן. עובדה, המעצב של שרה נתניהו לא הציע אף טיפ לאף ח"כ גבר, למרות שלא בדיוק מדובר במשכן של כפילי ריאן גוסלינג.

סוף תמלול הכתבה: בודקות תקשורת – סטיילינג, תקשורת ופוליטיקה