תמלול הכתבה: הדרוזים – פרק 1: שיעור בהיסטוריה

מגיש: "סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.
במהלך חודש אוגוסט קיים העיתונאי בן כספית ראיון ברדיו FM103 בנושא תנועת הסרבנות הדרוזית עם אחת הפעילות בתנועה - הדייה כאיוף. מהחשש שהנושא טעון, ציין בן כספית בפתיחת דבריו, ואני מצוטט: "אנחנו נקיים דיון נקי ומתורבת בנושא זה". לאחר 10 דקות של שיחה בינו לכאיוף ולדוברים נוספים סיים בן כספית את הריאיון בזלזול ואמר: "אז אולי נשלח אותך לגיהנום".
מעבר לכישלון בהשגת היעד שהציב לעצמו בן כספית לקיים דיון נקי ומתורבת, נשאלת השאלה מה אנחנו כחברה יודעים על הדרוזים ועל מאבקם רב השנים על זהותם ועל זכויותיהם. כל ילד שלמד כמה ימים בבית הספר, ידע לספר כי הדרוזים נאמנים לישראל וקשורים בברית דמים עם המדינה. האומנם? בסדרה בת ארבע כתבות אותן נעלה מידי שבוע, נרצה להאיר באור אחר את מה שאנחנו מספרים לעצמנו על הדרוזים בישראל.
"שיעור בהיסטוריה" - הפרק הראשון.

למדו אותי שאני דרוזית ישראלית. אוקי, אבל אני מדברת בערבית זו שפת האם שלי, זו התרבות שלי.
אני ה-פלסטיני בה' הידיעה.
הדרוזים, הלאום שלהם הם פלסטינים.
זה התחיל בבית, אבל עכשיו אנחנו לא ממש מדברים על זה.
אין סתירה בין היותך דרוזי להיותך ערבי.
קריינות: זהו סיפור על אהבה, בגידה, אדמה ודם. סיפורו של מסע בעקבות הנרטיב הדרוזי שכולנו כל כך אוהבים לדקלם. על הקשר המיוחד בינם לבין המדינה. מסע אל ארץ מסוכסכת ופגישה עם מציאות קשה וטורדת שאין בה זכר לברית דמים או שותפות גורל.
עורווה סייף גאלב: אני לא פוחד שיכניסו אותי.
כתב: ולא משנה כמה זמן יכניסו אותך?
עורווה סייף גאלב: לא משנה, לא משנה לי. אפילו 3 שנים, 4 שנים, כמה שהם רוצים. לא אשרת בצבא הכיבוש.
ע'אלב סייף: אני למדתי בבית ספר יהודי. סיימתי, התגייסתי לצבא. אמרו לנו הצבא מביא שוויון, זה לא זה. אתה יוצא מהכפר, אתה רואה את העולם, רואה את השוני, זה מתחיל לעורר שאלות.
קריינות: הרשימון על הקשר בין הדרוזים לתנועה הציונית מתחיל עוד בשנות ה-30'. האם יתכן שההיסטוריה שוכתבה, לא רק עבורנו, אלא גם עבור הדרוזים עצמם?
אמל נסר אלדין: בשנות ה-30' ועוד יותר לפני ה-30', כרתו מנהיגי הישוב העברי בארץ יחד עם ראשי העדה הדרוזית ברית. ודיברו על הקמת מדינת ישראל.
את הבחורים האלה, כולם, הרגו אותם בשנת 38'-39' בגלל שהם דרוזים ומסיעי כוחות ההגנה, הלח"י ואת כל הפעולות שלהם.
הדייה כיוף: מתוך כל השאלות החלטתי להתחיל ולקרוא. אז התחלתי לקרוא לגבי מה זה העדה הדרוזית, מתי התחילה, מה ההיסטוריה שלנו, מה הביא אותנו לפה.
עו"ד יאמן זידאן: ופתאום אני מוצא המון מקורות שהדרוזים היו פעילים מאוד בכל פלסטין בזמן 36',
מה שנקרא בשפה הישראלית: "פרעות 36'".
והם היום חלק בלתי נפרד במלחמה בשנת 48', הם צבא ההצלה הערבי...
אמל נסר אלדין: בשנת 48', רוב הערבים יצאו מהארץ, אף דרוזי אחד לא יצא מהארץ, כולנו נשארנו במדינה שלנו בארצנו ב55' התקבלה החלטה להפעיל חוק גיוס חובה על בני העדה הדרוזית וראשי העדה באו לברך את המחזור הראשון.
נאף סלים סויד: ובאותה שנה, 1500 אנשים סרבו וחתמו על עצומה ושלחו אותה לכנסת, לראש הממשלה, שאנחנו מתנגדים, לא רוצים גיוס חובה, שיישאר, מי שרוצה שילך, אבל לא בכוח.
השיח נימר נימר: זרועות הביטחון של דאז, שלבו 16 אנשים זוטרים ממרבית הגברים שלנו, הכניסו אותם למחנה צבאי בנשר, כפו עליהם את הבקשה כאילו הם מבקשים לשרת שירות חובה בצה"ל.
עלאא מהנא: זה מאוד פרדוקסלי, זה כאילו הם באים ואומרים לנו, המדינה עשתה הסכם עם הדרוזים כדי שתכריח אותם ללכת לצבא.
איך זה יכול להיות? או שאתם עושים איתנו הסכם ואז אנחנו הולכים מהרצון שלנו, או שאתם מכריחים אותנו.
נאף סלים סויד: אתה מוצא שרוב מה שלמדת ומה שגדלת עליו, זה לא יותר מאשר סיפורים ציוניים כדי להשליך אותך יותר עמוק בחיק הציוני והישראלי ולהרחיק אותך יותר מהערבים ופשוט מאוד, הפרד ומשול.
קריינות: ב-1956 התגייס המחזור הראשון של בני העדה הדרוזית תחת חוק גיוס חובה. תתנו תקבלו אמרו להם אז, מסתבר שבמדינתנו הדמוקרטית, בני עדה מסוימת צריכים לתת כדי לקבל את המובן מאליו
לבני העדה השלטת. והדרוזים נתנו, נתנו את היקר מכל, הזהות, הבנים ואת האדמה. ומה הם קיבלו?

סוף תמלול הכתבה: הדרוזים – פרק 1: שיעור בהיסטוריה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס