תמלול הכתבה: סדר חברתי 12/11/2014
מגיש: השבוע ב"סדר חברתי": גזענות מלמעלה- על המחאות נגד מדיניות המשטרה, הממשלה ועיריית ירושלים.
אחלאם שהאב: כל עוד לא ימצא פתרון, משמעותי ומהותי שמתחיל בממשלת ישראל, לא ישתנה כלום.
מגיש: 1325- מהכנסת לת"א- על אימוץ החלטת האו"ם בתל אביב.
גבי לסקי: הגיע הזמן, שאנחנו ברמה המקומית ניקח את המושכות לידיים.
מגיש: היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים – הזמנה לעצרת.
"סדר חברתי" – מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.
גזענות מלמעלה
מגיש: הצבע האדום חזר לעיתונות היומית בשבוע האחרון, עם כותרות דרמתיות כמו "בדם קר", "טרור ללא גבולות", "מאבדים שליטה" ו"מדינה במלכוד". עיתונות שפונה לרגש ומעצימה את פעולות הטרור שמטרתן להטיל אימה. יש גם מי ששמו את הדברים בפרופורציה ומילאו את תפקידם העיתונאי - לדווח על הפרטים. מדיניות הממשלה ותגובתה לאירועים האחרונים ממשיכה ללבות את האש ואת המתיחות בין יהודים לערבים בישראל. השבוע החל בשביתה של האוכלוסייה הערבית בתגובה להריגת חיר חמדאן על ידי כוח משטרתי בכפר כנא, הסמוך לנצרת. הפגנות מחאה התקיימו ברחבי הארץ, כשברקע מהדהדים, שוב, אירועי אוקטובר 2000 בהם נהרגו 13 אזרחים ערבים מאש המשטרה, וכזכור, אף שוטר לא הועמד לדין.
אחלאם שהאב: כל עוד לא ימצא פתרון, משמעותי ומהותי שמתחיל בממשלת ישראל, לא ישתנה כלום, אנחנו נמשיך להפגין. מאז אוקטובר 2000 הבנים שלנו נרצחים כל יום, אף רוצח לא הועמד לדין ומדובר בשוטרים ממשטרת ישראל שרצחה את אותם נערים. התחלנו עם 13 פלסטינים וזה ממשיך ואתמול גם התרחש. קרה בכפר כנא, מחר יהיה בכפר שלי. אם לא נעשה משהו אז כלום לא ישתנה, במיוחד כשמדובר בצמרת הממשלה, בשרי הממשלה, כמו בנט, אהרונוביץ', יעלון וכולם.
סטודנט: זה המשך ישיר של מה שאהרונוביץ' אמר רק לפני כמה ימים. וכמה ימים אחר כך השוטרים שלו מילאו פקודה והוציאו להורג על ידי ירי בגב צעיר פלסטיני שלא היווה סכנה לחייהם.
מגיש: מספר ימים קודם לכן, התקיימה הפגנה מול ביתו של ראש עריית ירושלים, ניר ברקת, במחאה על הענישה הקולקטיבית כלפי תושבי ירושלים המזרחית והמדיניות המפלה בה נוקטת העירייה.
ארז וגנר: ההפגנה כאן היום בעצם היא כתגובה למדיניות של ניר ברקת של אלימות ברוטאלית קולקטיבית נגד פלסטינים בירושלים המזרחית, מדיניות שפשוט לא משרתת את הבטחון של העיר. עכשיו לא מדובר בזה שהולכים וחוקרים את המשפחה של הבן אדם שביצע את הדריסה אלא פשוט יש שם בין 60 ל-80 אלף אנשים, בוא נציף אותם בגז מדמיע כי הם פלסטינים והם כולם אשמים.
מפגינות/ים: ברקת, ברקת, ראש העירייה, הבטחת פה פיתוח, פיתחת רק שנאה.
ליהי יפה: בימים האחרונים במזרח ירושלים ניתנים קנסות לתושבים על דברים מופרכים שבחיים לא היו קורים פה. ניתנים קנסות על השלכת גרעינים על הרצפה, החליטו לתת קנסות חניה ברחובות שלא ניתנו בהם בעבר. בתי הספר לא יכולים להכיל את כל התלמידים שנמצאים שמה, הילדים צריכים ללמוד בשני מחזורים, בבוקר ובערב.
ארז וגנר: מדובר במצב שיש מחסור של 10,000 דירות לפלסטינים שהעירייה מסרבת לבנות אותו ולכן התושבים עוזבים את העיר והולכים למחנה הפליטים שועפט.
מגיש: דוגמא שממחישה את אווירת הגזענות בין יהודים לערבים, פגשנו באוטובוס אגד, שנסע מתל אביב לירושלים. נוסעים דרשו מהנהג לבצע חיפוש בתיק של אחת הנוסעות שזוהתה על ידם כערבייה. המצלמה שלנו בהחלט מיתנה, את מה שיכול היה להתפתח, לאירוע אלים יותר.
נוסעת: זכותי שאף אחד לא יפתח את התיק שלי. אם שוטר בא לבדוק עם רישיון אז אני מסכימה. אם אין לך רישיון, זה דברים אישיים, אני לא מוותרת לאף אחד שיבדוק.
חייל: העולם לא כזה היום
נוסעת: אם אתה לא מרגיש בטוח, בבקשה. שיעצור ותרד-
חייל: צודקת.
נוסעת: אם אתה לא מרגיש בביטחון אז תזמין משטרה. אם אתה לא מרגיש ביטחון אז תפתח תיק.
חייל: אם יש משהו חשוד שיבדוק זה הכל.
נוסעת: חשוד?! מה זאת אומרת חשוד? תסביר לי מה זאת אומרת חשוד. חשוד מטפחת שלי? זה מה שמחשיד אותך? אז תרד. אז אתה חושד אז תרד.
חייל: זה לא אישי, זה דבר חשוד.
נוסעת: זה מאוד מעליב.
חיילת: אני באמת מבינה אותך
נוסעת: אני אזרחית פה, כמוך, כמוהו, כמוהו וכמו כל מי שנמצא באוטובוס.
חייל: אני חושב וזה מה שאני גם הייתי עושה, הייתי נעלב כמוך, וואלה, זה האמת, הייתי נפגע, אבל אני חושב שמה שנכון לעשות, לא ממקום של כוח אלא ממקום של להבין את המצב זה פשוט להראות שאין שום איום.
1325 - מהכנסת לתל אביב
מגיש: עקב המצב הפוליטי-מפלגתי עולות הערכות כי הבחירות לכנסת תוקדמנה. אז הנה עצה למנהיגי המפלגות. מסקר שנערך לאחרונה עולה, כי 37 אחוזים מהציבור
יעדיפו להצביע למפלגה שתקרא להכניס יותר נשים לתהליכי משא ומתן מדיניים. הסקר הוצג לאחרונה בכנסת, בוועדה לקידום מעמד האישה, שהתכנסה לדון בשילובן של נשים במוקדי קבלת ההחלטות בנושאי שלום וביטחון, לאור "צוק איתן".
סביונה רוטלוי: מאסתי לראות נשים בתקשורת כמי שאורזות את התרמילים, שולחות חבילות, באות לעודד, מבשלות ואחר כך לצערנו מקוננות. ואנחנו מודרות לחלוטין מהשיח החשוב ביותר, וזה השיח על מלחמה ושלום.
עליזה לביא: כל התהליך של בדיקת מבצע צוק איתן, הועדה שבוחנת – אין בה אף אישה. מי שבוחן, בוחנים, את המסקנות, את ההתארגנות, את הביקורת, את כל אותם דברים אלו גברים. רק גברים, למרות שאנחנו כמה חברות בוועדת חוץ וביטחון.
עדי גולדינר: ערכנו סקר שנועד לבחון איך הציבור תופס את הנושא של מעורבות נשים בתהליך המשא ומתן המדיני. רוב הציבור, 66% בסך הכל מסכים שמעורבות נשים מתחומי המומחיות השונים תתרום למשא ומתן המדיני וסבור כי המעורבות הזאת תעזור גם בבניית פתרון ארוך ובר קיימא. כמעט 40% מהציבור, 37% ליתר דיוק, אומרים כי אם מפלגה כל שהיא תקרא להכניס יותר נשים לתהליך המשא ומתן זה יעלה את הסיכויים שהם יצביעו לאותה מפלגה.
מגיש: החלטת האו"ם 1325 קובעת כי יש צורך בייצוג שווה של נשים במוקדי קבלת החלטות, בכל הנוגע לקידום שלום, הפחתת אלימות ויישוב סכסוכים. סביב ההחלטה, נוצרה בישראל קואליציה רחבה של ארגוני נשים המקדמים תוכנית פעולה ליישומה. כה רחבה, שהובילה לשיח שבמרכזו עיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני במקום בכיבוש והדיכוי של האוכלוסייה הפלסטינית. לאור זאת ארגוני נשים מהחברה הערבית הדירו רגליהם מהיוזמה.
באסל גאטס בשם חנין זועבי: חלק מהעמותות הערביות הסתייגו והחרימו את הדיונים בישראל סביב ההחלטה, בגלל התעלמות הדיונים מהכיבוש ועיסוקם ב"סכסוך". אסור במציאות של כיבוש להסתפק במונח הניטרלי "סכסוך", שמתעלם מהיות נשים באזורנו קרבן הן למלחמות והן לכיבוש
תמר זנדברג: אנחנו לא יכולות להתעלם שבצד אחד של השולחן אנחנו ננהל דיון על נשים במוקדי קבלת החלטות ועל כמה זה חשוב, אבל מצד שני נתעלם מהמהות של זה.
מגיש: יש לציין כי מדינת ישראל היא המדינה הראשונה בעולם שאמצה את החלטת האו"ם 1325 לחוק ישראלי, כבר לפני עשור. והנה, אנו מתבשרים שגם תל אביב הפכה השבוע לרשות המקומית הראשונה בעולם, שמאמצת את החלטת האו"ם.
גבי לסקי: הגיע הזמן, שאנחנו ברמה המקומית ניקח את המושכות לידיים וכל מה שקשור ברמה הלאומית, שזה באמת בשטח: הגנה על נשים, מתן ביטחון ברחובות,
שילוב נשים בקבלת החלטות, אנחנו נעשה את זה פה.
נעמי חזן: מה שעיריית תל אביב עושה היום זו היסטוריה, אין אח ורע בכל העולם לאימוץ 1325 על ידי עירייה.
גבי לסקי: אי אפשר לומר שלא קרה שום דבר, בישראל לא קרה שום דבר. יש מדינות שכן מיישמות את ההחלטה ויש להן תכניות אופרטיביות. סיירה לאון למשל, אפילו ברמה המקומית, שם יש תכנית מדינית שירדה לרמה המקומית. בישראל, בגלל קוניוקטורות פוליטיות שונות ומשונות, בגלל שאין רצון באמת שהחונטה הגברית
תוותר על מקומה למען מקומן של נשים בתהליכי קבלת החלטות, במשא ומתן ובכל זה, אז הדברים האלה לא קרו.
מגיש: אין ספק שמאמץ ולובי של נשים יש, עכשיו נותר ליישם.
צעדת היום למאבק באלימות נגד נשים
מגיש: ונסיים עם קריאה לפעולה. בשנה החולפת נחשפנו שוב, לאין ספור מקרים של אלימות כלפי נשים, נערות וילדות. מדובר בתופעה חברתית רחבת ממדים, הכוללת אלימות מינית, פיזית, כלכלית ורגשית. 25 בנובמבר הוא היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. צעדה תצא בשעה שש וחצי מכיכר רבין לרחבת הסינמטק בתל אביב, שם תתקיים עצרת שתכלול הופעה של לאה שבת. בתום העצרת, יוקרן בסינמטק, בהקרנת טרום בכורה, הסרט "פרינסס", במעמד הבמאית טלי שלום עזר והשחקניות קרן מור ושירה האס. גם מחאה וגם הנאה - שווה להגיע.
עד כאן סדר חברתי להפעם, נתראה במהדורה הבאה.
סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 12/11/2014
הוספת תגובה לכתבה