דהמש – האיום ממשיך

תמלול הכתבה: דהמש – האיום ממשיך

מגיש: צווי הריסה ופינוי תושבים ערביים מביתם, נראים כביכול, כמשהו שאינו קשור למצב האלים הפוקד אותנו, אך אי אפשר להסביר את המחאה של האוכלוסייה הערבית בישראל נגד המלחמה, הגזענות וההסתה מבלי לחשוף את מוקדי האפליה. הנה דוגמא. הכפר דהמש הנמצא בין לוד לרמלה, קיים עשרות שנים. הבתים תחת איום הריסה ופינוי, למרות שאין מחלוקת, כי התושבים הם הבעלים על האדמה. העילה החוקית להריסה היא, כי הקרקע מיועדת לחקלאות ולא למגורים. לתושבים היהודים שגרים בסמוך, המדינה שינתה את ייעוד הקרקע - בדיעבד. תושבי דהמש נותרים עם מאבקם ועם התקווה שמישהו בחלונות הגבוהים ישנה את ההחלטה.

כתב: הם אמרו לך משהו?
פרידה שעבאן: כן בטח שהם. "אמא מתי הולכים להרוס? אמא למה הולכים להרוס? אמא למה הורסים? מה עשינו? מה?"
קריינות: החודש היה אמור להתקיים דיון בבית משפט השלום בלוד להפשרת צווי ההריסה שהוצאו ל-16 מתוך 70 בתים, כמעט רבע מהכפר הלא מוכר דהמש, הסמוך לרמלה.
פרידה שעבאן: הנה הבית הזה הוא נבנה לפני קום המדינה. גיסי אולי עכשיו בן 67-68 הוא נולד כאן, בבית הזה הוא נולד.
קריינות: גם לפרידה יש צו הריסה על הבית. היא מתגוררת עם משפחתה במקום כבר 25 שנה עם בעלה יליד הכפר ולהם 8 ילדים ו-4 נכדים. אחדים מבתי דהמש נבנו עוד לפני קום המדינה. האדמות בבעלות התושבים בטאבו ומשויכות לתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק לוד. על האדמות הם משלמים מסי שבח מקרקעין, אך הרשות מסרבת לגבות ארנונה.
פרידה שעבאן: לא מכירים בנו, אנחנו לא משלמים מיסים, לא משלמים כלום כי הם לא רוצים. שלא יכירו בנו.
קריינות: השטח שמיועד לחקלאות לא הופשר למגורים ומצוקת הדיור הובילה את התושבים לבנות ללא היתר. הם אף הגישו תוכנית מתאר ליישוב מטעמם, אשר נדחתה על ידי הוועדה הארצית לתכנון ובנייה.
פרידה שעבאן: כמה שכונות נבנו ברמלה בלוד שאסור לנו לקנות, אסור לנו להשכיר. בחוזה מחתימים אותם "אסור לכם לא להשכיר ולא למכור לערבים".
מחמוד שעבאן: צריך שירותים, בתי ספר, אשפה, תאורה חשמל. אתה באת בקיץ סביון עכשיו, לעומת החורף. בחורף אתה לא יכול ללכת, לא ברגל ולא באוטו, רק מסחריות.
קריינות: ביישוב פרדס שניר הסמוך לדהמש, הקרקע החקלאית דווקא כן הופשרה למגורים בדיעבד, לאחר בנייה ללא היתרים. נשאלת השאלה למה לא בדהמש.
פרידה שעבאן: אם הייתה משפחה יהודיה היו גרים כאן או היו איזה מתנחלים שהיו מתגוררים בבית הזה, נראה לך שהיו באים כל שני וחמישי עם צו הריסה? לא נראה לי אני בספק.
יואב בירך: זה כמובן שזה ברור, זה מדיניות פשוטה, גזענית בכל הארץ. דהמש זה פשוט אולי אחד המקומות היחידים שלא מוותרים על המאבק שלהם ועל הזכות הכל כך פשוטה הזאת.
קריינות: האיום בהריסת בתי התושבים, הפך למוחשי כבר לפני ארבע שנים. אך מאבק ציבורי שכלל מחאה משותפת של יהודים וערבים, לצד מאבק משפטי, הובילו להקפאת צווי ההריסה, למעשה עד היום הזה.
יואב בירך: השופטת הפסיקה שלה היית בעצם מאוד פשוטה, היא אמרה: "רגע, נראה שיש מאבק להכרה בכפר הזה".
קריינות: טענת בית המשפט הייתה, כי בטרם דנים בצווי ההריסה יש לדון במעמדו החוקי של הכפר, לאור תקדים פרדס שניר הסמוך, דבר שעשוי לייתר בהמשך את צווי ההריסה.
יואב בירך: מישהו מנסה ללבות את האווירה, זה די ברור זה מאוד מפחיד. אנחנו לא יכולים לגרום לזה לקרות שיהרסו בתים והרוחות יתלהטו עוד יותר. הילדים פה רואים את הבתים שלהם ושל ההורים שלהם נהרסים עשור אחרי עשור, התחושה של הדחיקה גם כלכלית וגם גזענית. אין ספק אנחנו רואים את זה בכל הארץ אנשים מגיבים עכשיו הרבה יותר מתוך ייאוש וכעס ופחד, מרגישים שאין להם מה להפסיד. אם יהרסו את הבתים האלה גם אני בטוח שזה יוביל להתפרצות אלימה, אנחנו חייבים לעצור את זה.
קריינות: בינתיים התכנסה וועדת גבולות לדון בשיוכו המוניציפאלי של הכפר ובכך להכיר בו, בין יתר ההצעות שנדונו בוועדה היה סיפוחו של דהמש לתחום השיפוט של עריית לוד, רעיון שהתושבים מתנגדים לו נחרצות.
מחמוד שעבאן: "אם הייתם עוברים ללוד לא היה הריסות". למה? למה ללוד? אם נעבור ללוד למה לא יהיה הריסות? לוד זה לא עיר שיש בה...שקודם כל תפתור את הבעיות שלה. אתה יודע אנחנו קשורים לרמלה יותר, אנחנו לומדים ברמלה הכל ברמלה. אני לא מחפש גם שלא יהרסו לי, אני מחפש גם חיים.
קריינות: כאמור, הדיון בבית המשפט בעניין צווי ההריסה בדהמש נדחה ל-22 בספטמבר, לאור המצב הביטחוני, הפעילים החברתיים עוקבים בדריכות אחר ההליך המשפטי יצאו למחאה בשעת הכושר, כפי שעשו בעבר וכך הצליחו לדחות פעם נוספת את רועה הגזרה לפינוי תושבי דהמש מבתיהם.

מגיש: לאפליה נוספת כלפי האוכלוסייה הערבית החיה בישראל, נחשפנו השבוע. מאה אלף אזרחים בדואים מתגוררים ברובם במבנים ארעיים, פחונים וצריפים, ללא הגנה מפני הרקטות, ללא מגוניות, מקלטים או ממ"דים. בנוסף, הכפרים "הלא מוכרים" נחשבים "שטחים פתוחים" ויש חשש כי "כיפת ברזל" אינה מיירטת טילים באזורים אלו. בתחילת השבוע השיב בג"צ לעתירה דחופה שהגישו הבדואים וארגוני זכויות האדם בדרישה למגן את התושבים במיגוניות. בפסק הדין נכתב כי "בג"ץ לא מצא עילה להתערבות במדיניות המיגון הנוכחית של היישובים". פסק הדין ניתן יום אחרי שטיל פגע והרג את עודה אל-וודג', אזרח בדואי ופצע את בני משפחתו.

סוף תמלול הכתבה: דהמש – האיום ממשיך