תמלול הכתבה: דיבייט: היתר רישוי עסק למבקשי מקלט

אליאס אינברם: שלום לכם, אנחנו בתכנית דיבייט של הטלוויזיה החברתית, איתנו כאן שפי מדרום תל אביב, פעילה למען התושבים באיזור, ואסתר, פעילה למען מבקשי המקלט בלוינסקי, שלום לכן. היום אנחנו נעסוק בנושא של רישוי עסקים למבקשי מקלט בישראל, בשנה האחרונה היועץ המשפטי לממשלה קבע כי מבקשי מקלט רשאים לקבל רישוי עסקים שמתחדש אחת לשנה. הנושא שלנו היום יהיה בנושא הזה. מה דעתך?

שפי פז: אוקיי, לפני שאני אגיש לך מה דעתי, בוא נבדוק שניה מהם העסקים שאנחנו מדברים עליהם. באיזור שאני גרה, עוטף תחנה מרכזית, שפי פזרא, סלמה, נווה שאנן, 99% מהעסקים שאתה מדבר עליהם זה חמארות, כלומר, מאורות אלכוהול, בתי קפה קטנים שמוכרים אלכוהול. אלכוהול, אלכוהול, אלכוהול. כמות האלכוהול שם היא מטורפת. אנחנו לא מדברים על חנויות לממכר בגדי ילדים, אנחנו לא מדברים כמעט על מכולות, אנחנו לא מדברים על מכירת שוקולדים. אנחנו מדברים על אלכוהול, על אנשים שיושבים ושותים. עכשיו לעיריית תל אביב יש תקנות, אתה מקים עסק – אתה צריך לעמוד בכל מיני תקנות. העסקים האלה לא עומדים לא בתקנות תברואתיות, לא בתקנות של מכבי אש, אני ראיתי במו עיניי איך מבשלים שמה על בלוני גז פתוחים, אני רואה את החולדות, אני רואה את שלוליות השתן מחוץ למקומות האלה, אתה לא מדבר על עסקים. תן להם רישוי, אתה רוצה לתת להם רישוי? שיעמדו בכל התקנות.

אליאס אינברם: אסתר, מה את אומרת?

אסתר וורקנך: אני חושבת שצריך לחדש את החוק לעיתים יותר קרובות, רחוקות יותר, כי הם צריכים... הם הגיעו לפה בשביל לחיות כי במדינה שלהם יש רצח עם, והם ברחו משואה, וכדי לאפשר להם לחיות בתנאים נוחים ושהם יאפשרו לעצמם חיים טובים ושיוכלו לממן ולעזור לילדים שלהם, הם צריכים דרך כלשהי להכניס לעצמם כלכלה ולכן הם חייבים שיתנו להם את האישורים האלה, אחרת זה ייאלץ אותם לגנוב, זה ייאלץ אותם לפשוע, וזה מצדיק את כל הפשעים שלהם. אני לא אומרת שזה בסדר שהם עושים את זה, אבל ברגע שמונעים ממך לא לעבוד ומונעים ממך להכניס לעצמך הכנסה כלכלית אזאין לך איך לעזור לעצמך, אין לך איך לחיות, אז ברור שתלך ותגנוב. כאילו... זה מוצדק בעיניי.

אליאס אינברם: בעצם, מצד אחד רישוי עסקים שאת מדברת עליהם זה עושה בעיות חברתיות באיזור,
מצד שני זה מביא להם פרנסה, אז מה הפיתרון?

שפי פז: אני לא רוצה שזה יביא להם פרנסה, אני לא רוצה אותם אצלנו, אני לא רוצה אותם באיזור, אני לא חושבת שהם פליטים, אני חושבת שהם הובאו לכאן על ידי רשתות הברחה. אני חושבת שהסיבה שהם לא מגיעים עכשיו זה לא הגדר אלא החוקים שקיימים שמקשים עליהם לעבוד ומקשים עליהם להתפרנס. אני רוצה שתעבור השמועה באפריקה שאין עבודה בישראל ואי אפשר לחיות פה. אני לא רוצה שיהיה לנו מצב כמו באיטליה שהגיעו השנה מדברים על 62 אלף מהגרי עבודה באיטליה. אנחנו עומדים בפני נדידת עמים, אפריקה בורחת מאפריקה. השאלה היא האם אנחנו רוצים להיות אחד היעדים הכי אטרקטיביים או שאנחנו לא רוצים להיות. וזה לא קשור. לגבי זה שהיא מצדיקה פשעים? אני מקווה שהיא גם לא מצדיקה מקרי אונס ועבירות מין וכדומה, שלא קשורים לפרנסה.

אליאס אינברם: יפה. אסתר, מה את אומרת על השאלה הזאת של מצד אחד זה מייצר בעיות חברתיות, מצד שני הם צריכים להתפרנס. איך צריך להתמודד עם זה?

אסתר וורקנך: אני לא חושבת שזה מייצר בעיות חברתיות ברגע שהם מקבלים אישורים. ההיפך, ברגע שהם מקבלים את האישורים האלה אז... הם כבר פה, המצב הנתון שהם כרגע פה אז למה שלא ננסה להכניס אותם לחברה אפשר להתעמת איתם, אפשר לגרום להם חיים בסבל, אפשר באותה מידה שגם דרום תל אביב התלוננו עליהם, אבל אפשר פשוט לחשוב על דרך שתהיה טובה להם ולנו.

אליאס אינברם: מה הדרך?

אסתר וורקנך: לאפשר להם להיות חלק מהחברה, לנסות לחשוב יחד איתם, לא יודעת... עם הרשויות, טוב אין יותר מדי רשויות, אבל לנסות לחשוב, לא כל היום לחפש להתנגש איתם. זה מצב קשה.

אליאס אינברם: בעצם מה שאתן אומרות, שפי, את אומרת בעצם שרישוי העסקים האלה מייצרים באמת בעיות חברתיות קשות, מצד שני היא אומרת שצריך לאפשר להם באמת להשתלב לתוך החברה הישראלית כמו כל ישראלי אחר, עד שישתפר מצבם.

שפי פז: בוא נישאר בנושא שלנו. העסקים האלה הם יוצרים מטרד...

אליאס אינברם: אגב, את יכולה תוך כדי השאלה את יכולה להתייחס גם למה שנאמר.

שפי פז: הם מפגע ומטרד, אתה חייב להבין את זה. זה מפגע נוראי. אין לנו יום, אין לנו לילה, אין לנו שישי, אין לנו שבת. החמארות ברחוב סלמה עובדות בפול ווליום כל השבת. אנשים גרים בסביבה הזאת, אנשים שומרי מסורת. הם פוחדים, הם עושים עיקוף בדרך לבית הכנסת כדי לא להיתקל בשיכורים.

אליאס אינברם: חמארות, מה זה?

שפי פז: זה הפאבים האפריקאיים, הפאבים שלהם. זה מפגע מטורף, ומדברים על עסקים- זה לא עסקים, זה הכל מקומות לממכר אלכוהול. מעבר לזה, אני לא מסכימה איתה עקרונית, אני לא רוצה, אני לא חושבת שאני צריכה לתת פרס לאנשים שנכנסו למדינה שלא כחוק. אני מאמינה שהם לא פליטים, אבל אני מסכימה בדבר אחד, יש בינינו הסכמה גורפת בנושא אחד, זה חשוב, תן לי להגיד את זה: המדינה חייבת לבדוק את בקשות המקלט. המדינה צריכה סוף סוף להחליט מי פליט ומי לא. לדעתי מעט מאוד פליטים והשאר הביתה.

אסתר וורקנך: עד שהיא לא תבדוק אותם...
שפי פז: אז שהמדינה תבדוק אותם

אסתר וורקנך: עד שהמדינה לא תבדוק את הבקשות שלהם, הם פליטים.

שפי פז: לא. מי שהגיש בקשה הוא מבקש מקלט. כל האחרים, לבד מה- 5000 שהגישו, הם כרגע מסתננים. הם לא מבקשי מקלט. יש 5000 מבקשי מקלט ועד שהמדינה לא תבדוק אותם לא נדע מי מהם פליטים. אף אחד מהם לא פליט.

אליאס אינברם: אסתר, מה את אומרת על מה שנאמר פה?

אסתר וורקנך: אני לא מסכימה איתה כי עד שהמדינה לא תבדוק את הבקשות שלהם הם מבחינתי פליטים.

שפי פז: מבחינתך, לא מבחינת החוק.

אסתר וורקנך: רוב המדינות בעולם שמקבלות פליטים באירופה כמו גרמניה שווייץ וצרפת הם בודקים את הבקשות שלהם וגם הם לא הכי... הן מדינות לא פחות סובלניות מאיתנו והם שמים אותם שם והם נותנים להם מקלט עד שבדרום סודן תיגמר המלחמה.

שפי פז: רוב האנשים שמגיעים לאירופה מוכנסים למחנות שבהם הם יושבים, מתקני שהייה שבהם הם יושבים ומחכים עד שיבדקו להם את בקשות המקלט. עד שהם לא מקבלים תעודה מוכרת של פליט – הם לא פליטים. הם מקסימום מבקשי מקלט אם הם הגישו בקשה. בארץ, המספרים הרי לא ידועים, אבל מתוך נגיד ניקח את המספר הרשמי של חמישים ומשהו אלף, 5000 הגישו בקשות מקלט. כל השאר הם מסתננים. אין דרך אחרת להגדיר את זה, שיגישו בקשות מקלט שהמדינה תבדוק אותם.

אסתר וורקנך: המדינה אבל מתעלמת מהם.
שפי פז: אני לא המדינה, את לא יכולה לבוא אליי בטענות

אסתר וורקנך: אני לא באה אלייך בטענות.

שפי פז: הנושא היחיד שאני מסכימה איתכם. צריך לבדוק

אליאס אינברם: שפי ואסתר, תשאלו אחת את השניה שאלה אחת מרכזית שאתן רוצות לשאול. את יכולה לשאול. את רוצה לשאול אותה שאלה? ואז תתני לה לענות, בסדר?

אסתר וורקנך: מה מניע אותך להיות כזאתי אכזרית אליהם?

שפי פז: אני אגיד לך. קודם כל אני לא אכזרית בכלל, אבל זו כבר הגדרה... מה שמניע אותי ככה: אני חיה בשכונות, אני מכירה את הזקנות, את הילדים, את הנשים. אני מוקפת סבל שאף אחד לא מדבר עליו או שככה מורידים אותו. מה שמניע אותי, אני אגיד לך מה מניע אותי. מניע אותי מרים שמתקשרת אליי לילה לילה, היא גרה ביסוד המעלה, ובוכה שהיא לא יכולה לחיות יותר, שהיא לא יכולה לצאת מהבית, שהיא לא יכולה לישון בגלל הרעש. מניעים אותי הילדות שלא יוצאות מהבית שאומרות לי "מתי נוכל להסתובב חופשי ברחובות?" מניעים אותי האנשים שאיבדו את מקומות העבודה שלהם. אתם לא יודעים על זה, אבל יש לנו מאות אנשים שאיבדו מקומות עבודה כי היום יותר זול ויותר פשוט לנצל מסתננים ולהעסיק אותם. מעניין אותי הילד שלי, שהוא ילד די גדול והוא לא יכול לחזור לבד בלילה ואני משלמת עליו מוניות כל נסיעה הביתה.

אליאס אינברם: מה השאלה שלך אליה? את יכולה להכניס בתשובה את מה שאת רוצה לענות.

שפי פז: השאלה שלי היא: איך קרה שמרוב הומניזם ומרוב ליברליות ואהבת אדם שכחתם שהוקם מחנה פליטים בתוך שכונות מגורים ושאנשים שחיים שם, יש להם זכויות אדם בדיוק כמו לכל מסתנן שהגיע
במטוס מסודן לקהיר ומשם דרך סיני לישראל?

אסתר וורקנך: אז עכשיו אני אענה לך איך זה קרה ואיך אני הצטרפתי לשם. אני לא רוצה שיקרה לאחרים מה שקרה לנו בעבר שלנו. שואה. ולכן כאזרחים תושבי דרום תל אביב יש לכם לא מעט עמותות לפנות אליהן.

שפי פז: אין לנו

אסתר וורקנך: יש לכם לא מעט עמותות. את אזרחית. זה שאותן עמותות שאת פונה אליהן לא פועלות בהתאם זו כבר בעיה של העמותות, זה העמותות לא מתפקדות כמו שצריך, אבל יש לך עמותות, יש לך רווחה, יש לך לא יודעת... יש לא מעט עמותות.

שפי פז: אין לי רווחה כי הרווחה מטפלת במסתננים

אסתר וורקנך: לפליטים אין, הם צל של אדם, אין אף אחד, אין מי שיעזור להם. הם כרגע כאן, הם זרוקים בדרום תל אביב ובגלל שסוגרים להם את המקומות עבודה בגלל שלא רוצים להשכיר להם דירות זה מאלץ אותם לישון ברחובות, זה מאלץ אותם להישאר בלי אוכל, אז כן, אזרחים חייבים להיות למענם. אם לא אנחנו - את תראי גופות, את רוצה לקום לבוקר ולראות בגינה שלך גופות? לא!

שפי פז: לא אל תדאגי, הם חיים יותר טוב מהשכנים שלי.
אליאס אינברם: משפט אחרון לסיום התכנית, מסר אחרון

שפי פז: הרווחה אצלנו קרסה. 95% בערך ממטופלי הרווחה הם זרים. הם לא תושבי תל אביב. החינוך
קורס, הבריאות קורסת, הכל בא על חשבון המשאבים המאוד מצומצמים שיש שם. שזה יהיה ברור- כל אחד שהם מטפלים בו מהם בא על חשבוננו, ילד של מסתננים שמטופל בא על חשבון ילד ישראלי שלא מטופל. שזה יהיה ברור.

אליאס אינברם: את מאוד ברורה. משפט אחרון?

אסתר וורקנך: אני לא מסכימה איתה כי הפליטים הם... רק האזרחים מטפלים בהם, אין להם שום...

אליאס אינברם: זה המסר האחרון שלך?

שפי פז: זה הכסף שעומד מאחורי...

אסתר וורקנך: איזה כסף יש להם? שלנו? בסדר, זה כסף פרטי שלנו, למה זה מפריע לך?

אליאס אינברם: שפי, אני מבקש להודות לך שהשתתפת בתכנית הזאת, אסתר - תודה. זאת היתה תכנית דיבייט של הטלוויזיה החברתית, אמם מוזמנים לעקוב דרך האתר של הטלוויזיה החברתית. עד כאן.

סוף תמלול הכתבה: דיבייט: היתר רישוי עסק למבקשי מקלט

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס