יום שבת   25-01-2020
תמלול הכתבה: סדר חברתי – 18-2-2014

השבוע בסדר חברתי:

מגישה: מבצע שיירה - שיירת רכבים לקידום תהליך השלום.
ליזי פיירמן: אני פה למען ישראל, למען זה שנחיה בדו קיום עם העם הפלסטינאי, שחי לידינו, שיהיה להם זכויות בדיוק כמו שלנו.
מגישה: אצלנו בחצר - בין מבקשי המקלט לתושבי השכונות.
סוזי כהן: הגנים האלה שייכים לתושבים החלטנו שאם אף אחד לא דואג לנו אנחנו נדאג לעצמנו.
מגישה: מקלות בגלגלים - על היעדר תקינה לרוכבי אופניים חשמליים.
עו"ד גיל קראוס: במקרים האלה של אופניים חשמליים או קורקינטים, התאונה היא לא תאונת דרכים כי זה לא רכב מנועי והאדם בעצם נותר חשוף.
מגישה: שחיטה תקשורתית - על הקשר בין השחיטה הכשרה להריגתו של ג'ירף.
יעקב אחימאיר: החליטה דנמרק לבטל את השחיטה הכשרה, הנהוגה בקהילה היהודית בה.
מגישה: פרס ליבוביץ' - מוקירים את אלו שהולכים בדרכו.
חגית עופרן: בכל התחומים סבא יצא נגד הסדר הקיים והיה נכון לשלם על כך מחיר.
מגישה: ביום שישי הקרוב - הפגנה לפתיחת רחוב א-שוהדא בחברון.

"סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

מגישה: בשבוע הקודם נשיא הפרלמנט האירופי מרטין שולץ שאל מעל בימת הכנסת אם זה נכון שישראלים יכולים להשתמש ב-70 ליטר מים ביום ופלסטינים רק בשבעה עשר. הנה התשובות שלנו: בכתבה "מייבשים את אל-קודס" אנחנו רואים שאפילו שבעה עשר ליטר ליום לא מספק תאגיד המים "הגיחון" לתושבי ירושלים המזרחית, לפחות לא כל יום. הכתבות "מאחורי המכלים השחורים" ו"מייבשים את דרום ההר" חושפות מה קורה עם אספקת המים בשטחי C והכתבה "חקלאות דורסנית" מספרת על אפליית המים בבקעת הירדן. כל הכתבות מתורגמות לאנגלית כך ששולץ וחבריו באיחוד האירופי יכולים ללמוד ישירות מהן ולא להסתפק בתשובות של ממשלת ישראל.

מבצע שיירה
מגישה: אמנם אנחנו לא נותנים לפלסטינים מספיק מים, אבל שלום אנחנו בהחלט רוצים. בעצם "הרוב החליט שלום" - לפחות כך הכריזו ביום שישי האחרון פעילים המקדמים תמיכה ציבורית בתהליך השלום. שיירות של מכוניות יצאו מכל קצוות הארץ, לתמיכה בתהליך השלום.

ליזי פיירמן: אני פה למען ישראל, למען זה שנחיה בדו קיום עם העם הפלסטינאי, שחי לידינו, שיהיה להם זכויות בדיוק כמו שלנו. אני לא רוצה מדינה דו לאומית אני רוצה שלכל אחד יהיה את השטח שלו, ושנחיה בשלום אחד ליד השני, כי לאורך ההיסטוריה מדינות דו לאומיות לא הצליחו. הגבול של 67 זה גבול שמקובל עלי, גבול שכל אחד ילך לבקר אחד את השני בתור אזרח גאה.

מגישה: מטרת המארגנים הייתה להוציא לרחוב את הרוב הדומם, שמוכן לפשרות טריטוריאליות למען הסדר שלום, אך "הרוב" לא הגיע. אולי הצירוף של אדישות, יחד עם סיסמא שחוקה ופעולה שאינה מאתגרת את המשטר, אינו מספיק אטרקטיבי ליום שישי בבוקר.

אצלנו בחצר
מגישה: ובשבת בבוקר, בגינה הציבורית של שכונת שפירא בדרום תל אביב, מתקיימים בדרך כלל טקסי אבלות של התושבים האפריקאים. בשבת האחרונה, הקדימו את באי הטקס תושבי השכונה הוותיקים, כדי לקיים במקום פיקניק במטרה להשיב את הגינה לידיהם.

סוזי כהן: המטרה הייתה בעצם לחסל את טקסי האבלות של הקהילה האריתראית, ולא לתת להם לערוך את זה בגנים האלה. הגנים האלה שייכים לתושבים והגיע התושבים באמת ידאגו לעצמם כי אין אף גורם, לא ממשלתי, לא עירייה, פשוט הגורמים האלה לא אחראים על שכונות הדרום. אז מהמקום הזה קמנו והחלטנו שאם אף אחד לא דואג לנו אנחנו נדאג לעצמנו.
מגישה: למערכת היחסים המתוחה בין התושבים הוותיקים למבקשי המקלט יש להוסיף את החלטת עיריית תל אביב להגביר את האכיפה נגד כנסיות הפליטים. מהלך זה יוביל להגברת המאבק על השטחים הציבוריים אליהם יגיעו אלו שאיבדו את בתי התפילה שלהם. לאחרונה התקיים מפגש למידה שעסק בפתרונות האפשריים למצוקתם של מבקשי המקלט ושל תושבי דרום תל אביב כאחד.

מועתסם עלי: התושבים שאנו גרים איתם בשכונות בדרום תל אביב, או באילת, או באשדוד, בשכונות ובעיריות השונות, הם גם סובלים לגמרי, הם סובלים מאוד, אנשים חלשים, אבל הממשלה גם לא דואגת להם, ומעל זה הביאו אנשים יותר חלשים, וגרים בשכונה אחת, אנחנו מבינים את הנטל, והוא מאוד כבד. כששחררו אותי מכלא סהרונים ונתנו לי כרטיס אוטובוס לתחנה מרכזית, ולא מכיר אף אחד, לאן אני אלך הגעתי לגינת לוינסקי וזהו. כל האנשים הגיעו בצורה כזו.

שרה רובינסון: אנחנו מרגישים שמתן זכויות לפלטים ומבקשי מקלט, שזה כולל אשרות עבודה וגישה למערכת הציבורית של בריאות ורווחה, זה גם יותר זול למדינת ישראל וגם יעזור עם פיזור טבעי של האוכלוסייה ברחבי הארץ, כי הנטל לא אמור להיות על דרום ת"א.

מגישה: מהמפגש יצאה קריאה לפעילים: לסייע בארגון חוגי בית להגברת מודעות בקרב הציבור הישראלי לעולמם ולמצוקתם של מבקשי המקלט, להצטרף לביקור במתקן הכליאה "חולות", לעזור במילוי טפסי בקשות המקלט, או להצטרף למשמרות המחאה בהיכל נוקיה, משם נשלחים מבקשי המקלט ל"חולות". פרטים בדף הפיסבוק: "צעדת החופש".

מקלות בגלגלים
מגישה: רואים אותם היום בכל פינה - האופניים והקורקינט החשמליים שכבשו את מרכזי הערים כיכלי תחבורה פשוט, ירוק ונוח. רק השנה עלו על המדרכות בישראל כ-30 אלף זוגות חדשים. אלא שבצד התרומה לסביבה, אנו עדים לריבוי תאונות בהן מעורבים הכלים החשמליים החדשים כמו גם האופניים הישנים והטובים. המדיניות מעודדת שימוש בקורקינט ובאופניים, אך החקיקה שמסדירה רישוי וביטוח בנושא, תקועה מאחור ובכך מופקרים הרוכבים והולכי הרגל.

עו"ד גיל קראוס: אם מעורב רכב מנועי אז עדין התאונה תחשב כתאונת דרכים לכל דבר ועניין, ואז בעצם ביטוח החובה הוא זה שיפצה את הנפגע. במקרים האלה של אופניים חשמליות או קורקינטים, התאונה היא לא תאונת דרכים כי זה לא רכב מנועי והאדם בעצם נותר חשוף, כי בעצם אין ביטוח ברקע ברוב המכריע של המקרים, אין ביטוח חובה, אין ביטוח צד שלישי, בעצם הבן אדם אמור להתנהל מול זה שפגע בו.

מגישה: לא רק שהמחוקק נכשל בכך שלא חייב את רוכבי האופניים והקורקינטים לרכוש ביטוח חובה, הוא אף לא דאג להסדיר את רישוי הכלים בתקנות.

בן מיוחס: יש גם בעיה אחרת שאין לזה רישוי, איך אתה יכול לעשות ביטוח בלי רישוי? מה שקורה בשוק הזה זה הפקרות. הנה, תיקח את כל הילדים זה אצלם טרנד, מי שאין לו אופניים חשמליים הוא לא מקובל. מי נותן לילד בגיל 9 לרכב על אופניים חשמליים?
תראה למשל שמים מנועים של 500 (וואט), שמים מנועים של 700 שהאופניים טסים. אתה רואה קורקינטים שטסים גם 60- 70 (קמ"ש) אף אחד לא עוסק בזה אף אחד לא מתעסק עם זה, המשטרה לא רוצה להתעסק בזה.

מגישה: סקר חדש של "אור ירוק", מצא כי מעל 90 אחוזים מהנשאלים סבורים כי יש להגביל את גיל המינימום לרכיבה על אופניים חשמליים. ב"אור ירוק", רואים במחסור בתקינה מחדל תחבורתי, לא פחות. פגישותיהם עם ח"כים מוועדת הכלכלה ועם שר התחבורה טרם הובילו לשינוי המבוקש, נהפוך הוא - השבוע נודע שהשר מקדם יוזמה להרחבת נפח המנוע של האופניים לעד 800 סמ"ק, כך שיוכלו לנסוע במהירות של 60 קמ"ש.

שחיטה תקשורתית
מגישה: כותרות העיתונים זעקו "אנטישמיות" בדיווח על החלטת ממשלת דנמרק לאסור שחיטה כשרה כמנהג הדת היהודית והמוסלמית, בטענה כי שחיטה זו גורמת סבל רב לחיה. מי שקרא את האותיות הקטנות יכול היה לגלות כי החקיקה הזו כמעט ואינה צפויה להשפיע על הקהילה היהודית המקומית המונה כ-6,000 נפשות, הצורכת בשר מיבוא. חלק מגופי התקשורת בישראל, בעיקר בעלי הנטייה הימנית, כרכו בפרסום הידיעה גם את דבר הריגתו חסרת התכלית של הג'ירף מריוס בגן החיות בדנמרק, כדי לחזק את הטענה כי צער בעלי החיים דווקא אינו הדבר שבלב דאגתם של מקבלי ההחלטות בדנמרק.

יעקב אחימאיר: החליטה דנמרק לבטל את השחיטה הכשרה, הנהוגה בקהילה היהודית בה. הביטול של שחיטה מעין זו פוגע גם בציבור המוסלמי. ועוד מטעמים הומאניים ככל הנראה, הוחלט בגן החיות של קופנהגן להרוג ג'ירף.

מגישה: גם לדעתנו הריגת הג'ירף ראויה לגנאי ולביקורת, אך החיבור בין שתי הידיעות נעשה בצורה מגוייסת, אולי כדי להחזיר לדנים על השתתפותם בחרם ועל עמדתם הנחרצת נגד מדיניות ישראל בשטחים הכבושים. אגב, מי שנבר בארכיוני החדשות יכול היה לקלף מהמעטה האנטישמי לכאורה, את העובדה כי הדנים הם העם היחיד שכל אזרחיו קיבלו את אות חסידי אומות העולם של "יד ושם".

פרס ליבוביץ' 2014
מגישה: פרס ליבוביץ' מוענק מזה מספר שנים ע"י תנועת "יש גבול" לפעילות ולפעילים המקדמים בעשייתם את משנתו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ'. בפרס זכו בין היתר שולמית אלוני זכרה לברכה, אורי אבנרי, ופרופסור רפי ולדן. השנה הוענק הפרס לשולה קשת על פועלה כמנכ"לית "אחותי" ולד"ר רון פונדק על חתירתו המתמדת לשלום.

חגית עופרן: בכל התחומים סבא יצא נגד הסדר הקיים והיה נכון לשלם על כך מחיר. אני חושבת שלהיות אישה פמיניסטית, מזרחית ולפעול בתחום הזה שנים זו בהחלט יציאה נגד הזרם ושולה קשת עושה זאת ומוכנה גם כן לשלם על כך את המחיר.

שולה קשת: ישעיהו ליבוביץ' מסמל עבורי הרבה דברים. ובראש ובראשונה התנגדות: התנגדות לכיבוש, התנגדות לעוול ולפשעי החברה הישראלית. לפעולת ההתנגדות יש ערך גדול בעיניי והיא משמשת נר לרגליה בעשייה שלי לאורך השנים. הבחירה לא לעמוד בצד ולשתוק לנוכח עוול, אלא להחליט לעשות מעשה. התנגדות היא פעולת מחאה אבל בבד בבד היא גם עשייה שבאה לייצר מודל ואלטרנטיבה, כי תיקון עולם עושות בשתי ידיים- יד אחת עושה ויד שניה יוצרת.

ד"ר רון פונדק: הציבור הפלסטיני, כמו הציבור הישראלי, נקעה נפשו מהסכסוך ורוצה להגיע להסדר. והמסקנה שלי- היום אין לנו פרטנר ישראלי להסדר, אין פרטנר, זה עורבא פרח. אבל אם הציבורים בשני הצדדים, אם העמים בשני הצדדים, הקהילות בשני הצדדים, הישראלים והפלסטינים, רוצים הסדר, מאמנים שזה הפתרון הנכון, אז אני מאמין שנצליח.

חגית עופרן: אני רוצה להגיד תודה רבה מאוד בשם המשפחה ל"יש גבול" שהמפעל הזה מסייע להמשיך ולהזכיר את פועלו של סבא ולהשאיר את דבריו, במידה רבה, חיים ונשמעים, גם היום.

חוזרים לרחוב א-שוהדא
מגישה: ולפני סיום. ביום שישי הקרוב, יצוין יום המאבק העולמי לפתיחת רחוב א-שוהדא בחברון לתנועת פלסטינים. רחוב א-שוהדא נסגר על ידי הצבא למעבר פלסטינים לפני למעלה מעשור, מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. סגירת הרחוב מבטאת יותר מכל את מדיניות ההפרדה שנוקטת ישראל ואת השלכותיה. מאז שנסגר לתנועת פלסטינים, הוחרבו החיים במרכז חברון - בתי עסק נסגרו, ומשפחות רבות איבדו את פרנסתן ואף נאלצו לעזוב את בתיהן בשל חוסר היכולת לנוע בחופשיות ולהתפרנס. הסעות להפגנה תצאנה ביום שישי הקרוב בשעה 8 מתל אביב ובשעה 9 מירושלים. פרטים נוספים בדף הפייסבוק: Open Shuhada Protest.

עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי – 18-2-2014

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס