תמלול הכתבה: סדר חברתי 26/11/2013
השבוע בסדר חברתי:
גנים לאומיים במרכזו של הקונפליקט הישראלי פלסטיני.
לחיות בעיר מעורבת - בין מציאות לחזון.
המשטרה מכה, הציבור - לא סומך על מח"ש.
מאה שנה לזרם האמנות רדי-מייד.
הדור הבא של הטלוויזיה החברתית - יוצא לדרך.
"סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.
הגנים הלאומניים
מגישה: בעוד מתקיים לכאורה משא ומתן בין ממשלת ישראל לרשות הפלסטינית ובעוד מהדהדת קריאתו של בנימין נתניהו לאבו מאזן, להגיע ולנאום בכנסת, ממשיכה ישראל לקבוע עובדות בשטח ולהמשיך להשתלט על שטחי C ומזרח ירושלים. בשבוע שעבר, הוחלט בוועדה המחוזית במשרד הפנים לאשר את הקמתו של גן לאומי במורדות המזרחיים של הר הצופים, בין השכונות הפלסטיניות עיסאוויה וא-טור. ההחלטה התקבלה למרות התנגדותו של השר להגנת הסביבה עמיר פרץ ולאחר ישיבה מרתונית בה הציגו התושבים בסיוע עמותת "במקום" חלופות לתוכנית.
שרי קרוניש: חוסר נכונות אמיתית, לקדם תוכניות שיתנו מענה גם להסדרה של הבניה הקיימת בשכונות האלה וגם אופק תיכנוני עתידי.
וברגע שמפקידים תוכנית על כל השטח ממש עד הגבולות הבתים הקיימים ברור שהמטרה של התוכנית הזו היא למנוע את ההתפתחות של השכונות ולא באמת לשמור על הערכים כאילו אחרים.
האני עיסאווי: עכשיו מדברים על גנים לאומיים שיהיו פתוחים לכל אזרחים בזמן שאנחנו בתוך השכונות שלנו אין לנו אף גן אחד.
מגישה: בעיסאוויה וא-טור מתגוררים למעלה מ-45 אלף פלסטינים. לפני הדיון הפגינו התושבים בכניסה למשרד הפנים. אישור התוכנית יביא לחנק של השכונות, שנותרו ללא עתודות קרקע, ואף יוביל להריסה של לא מעט מבתי התושבים.
נזיה אנסארי: לנו חסרים מעל 8 בתי ספר. לנו חסר מתנ"ס, לנו חסר מרכזי נוער, לנו חסר טיפות חלב, לנו חסר כל שרות ציבורי מינימלי.
מגישה: אישור התוכנית לאחר הדיון המרתוני ולמרות ההתנגדויות הרבות, מהווה חלק ממנגנוני הפיצוי לימין על שחרור האסירים הפלסטינים לאחרונה. מהתושבים נמסר כי הם ינסו לשנות את רוע הגזרה ע"י הפעלת לחץ בין לאומי. הארגונים החברתיים שוקלים לפנות לערוצים משפטיים ולהפעיל לחץ פוליטי על השר להגנת הסביבה, שגם הוא כאמור, מתנגד לתוכנית.
לחיות בעיר מעורבת
מגישה: בעוד הממשלה יוצרת קונפליקטים בירושלים, מציעה החברה האזרחית מודלים לחיים משותפים בערים המעורבות: תל אביב-יפו, חיפה, באר שבע, רמלה, לוד, עכו, נצרת וגם ירושלים. בשבוע שעבר התקיים הכנס - "לחיות בעיר מעורבת" בו נשאו דברים כ-50 אנשי ונשות משפט, אקדמיה וחברה - יהודים וערבים. הנה טעימה מאירוע הפתיחה.
דליה דורנר: חוקה אין לנו, אבל הנורמה הבסיסית במדינת ישראל זה מגילת העצמאות שלנו. ואם תשאלו אותי, החזון שלי הוא שנגשים את מגילת העצמאות שהיא במידה רבה הבטחה "מדינת ישראל תקיים".
והמגילה מכריזה כי מדינת ישראל א', תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, אנחנו לא קיימנו זאת. אנחנו חייבים עוד לקיים זאת.
אסמהאן מסרי-חרזאללה: אין בית ספר ממלכתי שיכול לתת מענה לאוכלוסייה הזו, ואין בגרות ישראלית. מלבד הדו-לשוני. עכשיו אני לא יודעת כמה אתם יודעים שתנאי הקבלה הם מאוד קשים, כי הם רוצים את האיזון בין היהודים לערבים, פתאום יש יותר מידי ערבים ומעט מאוד יהודים. וכדי להתקבל צריך להפעיל את כל הפרוטקציות שיש בעולם בתקופה האחרונה וזה לא תמיד עובד.
מגישה: בין הנושאים שנדונו בכנס היו: תרבות פוליטית וייצוגיות, אתגרים של בני הנוער, נגישות לשירותים עירוניים ודרכים לפתרון קונפליקטים. תקציר של הכנס שנמשך שלושה ימים יועלה בימים הקרובים לאתר הטלוויזיה החברתית.
המשטרה מכה שוב
מגישה: ולמאבק שהגיע לפתחה של השרה ציפי לבני. בהפגנה מול ביתה של שרת המשפטים, דרשו המפגינים לסגור את מח"ש - מחלקת חקירות שוטרים עליה היא מופקדת, בטענה שהמחלקה אינה מקיימת את ייעודה ואינה ממצה את הדין עם שוטרים אלימים. כמו כן המפגינים הצביעו על המבנה הבעייתי של מח"ש, בה משרתים שוטרים לשעבר, שצריכים לחקור את חבריהם. בכתבה המרכזית, אנו מביאים את סיפורו של ע' שנעצר בהרצלייה והוכה על ידי שוטרים. ע' הוא רק מקרה בודד של מי שספג אלימות ואין בכוונתו לפנות למח"ש. לאחר הכנת הכתבה ביקש ע' כי פניו יטושטשו.
קריינות: כשאנחנו נוסעים לעבודה אנו ממהרים ורוצים להגיע. גם ע היה בדרכו לעבודה, אך עבורו מפגש עם שוטרי הרצליה הסתיים באשפוז בבית חולים.
ע': בצומת הסירה היה שם מחסום של משטרה, עלה שוטר מביא לו את תעודת הזהות והאישורים שלי, יורד מהמונית, עכשיו אני ממהר לעבודה שלי כי אני עובד, יש לי עסק מורשה גם פה. עכשיו ירדתי מהמונית והיה שם בחור, מפקד למחסום הזה, קוראים לו אלי כהן. ורק כשירדתי מהמונית, הוא אומר לשוטר השני תשים לו אזיקים בידיים. שמו לי אזיקים בידיים וברגליים. אבל מה קרה? הוא אומר לי "אתה שוהה בלתי חוקי."
אמרתי לו "מה שוהה בלתי חוקי? יש לי את האיחוד משפחה." הוא אומר לי "לא, זה לא בתוקף."
קריינות: ע' במקור משכם, נשוי לאזרחית ישראלית, יש להם שני ילדים צעירים, ב14 השנה האחרונות הוא מתגורר עם משפחתו בכפר קאסם. ע, ומשפחתו, צריכים לחדש כל שנה את אישור השהייה ממשרד הפנים וכן את אישור מעבר ממנהלת התיאום של הצבא. השנה הנפיק משרד הפנים את האישור כנדרש, אך הצבא התעכב במשך חודשים במתן האישור, שניתן בסופו של דבר לע, כמה ימים לאחר המפגש עם השוטרים.
ע': הוא אומר לי "טוב, אנחנו מגרשים אותך לשטחים." באו דחפו אותי בתוך האוטו בעוצמה, והתחילו לבעוט בי ממש על ימין ועל שמאל. כאילו כשאני שוכב אזוק בידיים וברגליים, ובאמצע הדרך אני אומר לו "תגיד לי, יש לי ילדים ואישה פה וכולם מחכים לי". הוא אומר לי "אל תדאג, אנחנו שולחים אותך עכשיו לשטחים", וזה מאוד מאוד פגע בי, "אנחנו נשלח אותך לשטחים ואל תדאג לאשתך ולילדים. אחר כך אנחנו נדאג לשלוח אותם אליך."
קריינות: כמו אלפי משפחות אחרות בתהליך איחוד משפחות, מתמודדת משפחתו של ע' עם חוסר ביטחון ואיום המתמיד בגירוש ,ע לא יכול לקבל רשיון נהיגה או לנוע בחופשיות ברחוב , והיכולת לגור בביתו עם משפחתו שלנו נראית אולי בסיסית, מותנית בתהליכים בירוקרטים ארוכים והוצאות גדולות.
ע': להסתובב עם איחוד משפחה ותעודה פלסטינית, זה חגיגה לשוטר, חגיגה במובן של מכות, תעשה מה שבא לך אין דין אין דין. זה פחד, את לא יכולה להסתובב, את לא יכולה לעבוד, את לא יכול לעשות כלום, שום דבר. לחיות בפחד 24 שעות ביממה כל השנה.
ע': היה לי מכה בראש מפה, זעזוע מוח, יש לי שתי שיניים שבורות. לצערי הילדים יודעים הכל, הם יודעים טוב מאוד, אפילו כשאנחנו הולכים לבלות בחוף היום או משהו כזה, אז כשרואים שוטר אז הם מתחלים לצעוק "אבא אבא, תזהר תזהר שוטר שוטר.
קריינות: יש עשרות אלפי משפחות שנמצאות באותו מצב, וסיפורו של ע' הוא כנראה קצה הקרחון. בדוברות משטרת מחוז ת"א הודו ששוטרים אכן עכבו את ע' ביום המדובר, ואף גירשו אותו לשטחים. הם טענו שע' לא הרגיש טוב במהלך הגירוש, אך טענו שלא הופנתה כלפיו אלימות מצד השוטרים, אנחנו תוהים אם בדוברות המשטרה סוברים ששיניו של ע' נפלו מעצמן או שחבורות הופיעו באופן ספונטאני על גופו? בדוברות הציעו לע' לפנות בעניין למח"ש אבל ע' לא סומך על מח"ש בגלל ניסיונות קודמים. גם הנתונים שבידנו מראים שכנראה מממח"ש לא תבוא הישועה.
מגישה: מנתונים שהציג השנה ראש מח"ש בוועדת החוקה בכנסת, עולה כי מתוך 2,000 תלונות נגד שוטרים ב-2012 - רק 100 הועמדו לדין. כ-80% מהתיקים נסגרו מעילות של חוסר אשמה, חוסר ראיות, והעילה המוזרה של "חוסר עניין לציבור".
"טובין"
מגישה: לפני מאה שנה עשה האמן מרסל דושאן מעשה רדיקלי בהציבו במוזיאון משתנה, אותה הגדיר כיצירת אומנות, לה העניק את השם "מזרקה". בעקבות מעשהו של מרסל דושאן, התפתח זרם מרכזי באמנות, הקרוי רדי-מייד המייצג אמנות הנוצרת תוך שימוש בחפצים יומיומיים. השבוע נפתחה במוזיאון בת ים תערוכה קבוצתית - "טובין", שמשתתפיה הם אמנים ישראלים צעירים, העוסקים באמנות הרדי-מייד.
יהושוע סימון: הרקע לתערוכה הוא בין היתר, זה שבעצם השנה 2013, אנחנו מציינים 100 שנה לרדי מייד.
100 שנה עברו מאז שפעם ראשונה מרסל דושאן הציג חפץ מהמוכן, ובזה הוא טען "אני אומן. אני יכול להציג חפץ שקיים בעולם, ובזה שאני מציג אותו זה אומנות".
מור שליט: פרקתי את הכיסא גלגלים הראשון שלי, פרסתי אותו מהאמצע כלפי הצדדים, ומכל חלק עשיתי תכשיטים. יש פה קרוב ל-30 ומשהו תכשיטים.
מין לעשות כמו קתרזיס כזה עם הכיסא. גם להיפרד ממנו, מהזיכרונות שלו, וגם לקחת אותו למשהו אחר. זה נותן לזה עוד משמעות. דרך אחרת להסתכל גם על העבודה וגם על החפץ.
מגישה: מרתק לראות כיצד אמירה רדיקלית הופכת בחלוף מאה לזרם מקובל ולגיטימי בשדה האמנות. האם נוכל להקיש מסיפורו של דושאן לשאר תחומי חיינו?
יהושוע סימון: היום השאלה שאומנים פה בתערוכה שואלים, זה "האם כשאני מציג חפץ העולם, האם כשאני מציג אותו בתערוכת אומנות אנחנו יכולים ללמוד חזרה על העולם?".
איזושהי מחשבה לרגישות חדשה ביחס לחפצים.
מגישה: התערוכה "טובין" פתוחה לקהל עד אמצע פברואר.
הקמפיין של "החברתית"
מגישה: ולסיום - במשך מספר שנים אנו, בטלוויזיה החברתית, מפיקים כתבות ווידיאו ומהדורות אולפן. מסקר גולשים שקיימנו לאחרונה, עולה כי רוב הצופים היו רוצים להתעדכן באמצעות הטלוויזיה החברתית ברמה יומיומית. כדי לענות על צורך זה, אנו מבקשים את השתתפותכם, ביצירת הדור הבא של הטלוויזיה החברתית. אנו בעיצומו של קמפיין לגיוס כספים כדי שגם הדור הבא של "החברתית" יהיה נקי מפרסומות ותוכן שיווקי וייתן במה יום יומית לדעות ולנושאים שנדחקים מסדר יומה של התקשורת. כנסו לדף הקמפיין, השתתפו ושתפו הלאה את המסר.
עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!
סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 26/11/2013
הוספת תגובה לכתבה