יום שבת   14-12-2019
תמלול הכתבה: סדר חברתי 7-5-2013

מגיש: מציג את כותרות המהדורה.

מגיש: "סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

מסדרים את הבדואים
מגיש: מתחת לרדאר התקשורתי שעוסק בסוריה ועמנואל רוזן, הממשלה ממשיכה להילחם נגד האזרחים הבדואים בנגב. במקום לקדם פתרונות דיור, תשתיות, ביוב וחינוך, התכנסה ביום שני וועדת השרים לענייני חקיקה, לאשר את הצעת החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב הידועה כ"מתווה פראוור/בגין". במהלך ישיבת השרים הפגינו כמאה בדואים ופעילים נגד התכנית ונגד מדיניות ממשלות ישראל ביחס לבדואים.

קריאות המפגינים:יש גבול לנישול – פראוור הוא פסול"

עליאן אלצאנע: זו זכותנו וזה מוטל עלינו מבחינה היסטורית שאנחנו לא מתנתקים מהקרקע, מהאדמה, מהמולדת, מהמורשת, מהשפה, מהזהות. כיום בשביל פיתוח הנגב, הם מפתחים בשביל הסקטור היהודי ואנחנו - שמים אותנו בסגר כזה, בניתוק כזה בשביל להכניע אותנו.

מגיש: בנגב יש כ-35 יישובים בדואים בכפרים בלתי מוכרים. במקביל קיימים 115 ישובים כפריים יהודיים ועוד כ-60 חוות בודדים - כולם מוכרים ע"י המדינה.

רבקה: הם רוצים לבנות חוות בודדים, קיבוץ, מושב, עיר – כמו חוות בר, אז נותנים להם בכיף – יאללה נסדר לכם, אבל אם זה בדואים אז מקשים עליהם. רק מתי שהאזרחים הם לא יהודים אז עושים פתאום – "אתם מתפשטים...".

יריב מוהר: צפיפות האוכלוסין בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, אחרי שנניח אישרנו להם את כל התביעות שלהם על הקרקעות, זה עדיין יותר מפי שש צפוף שם מאשר במועצה הסמוכה, בני שמעון - מועצה של ישובים חקלאיים יהודים. אז באמת, בחייאת ראבק, מי משתלט על הנגב?

קריאות מפגינים: "די להריסת בתים - אנשים לפני שטחים!"

נילי ברוך: התכנית היא בעצם אלטרנטיבה לכל התכניות שהמדינה מכינה. היא אלטרנטיבה במובן הזה שהיא מראה איך אפשר להכיר בכפרים, איך אפשר להכיר בכפרים במקומם ואיך אפשר להכיר בקרקעות של הבדואים. ובעצם הטענה המרכזית - שזה לא עומד בסתירה לתכנון הישראלי המקובל.

דב חנין: הגיע הזמן שמדינת ישראל תפסיק את המלחמה שלה נגד האזרחים הבדואים.

מגיש: בסופו של יום, ועדת השרים אישרה את תכנית פראוור. תוך 45 ימים תוגש הצעת חוק לאישור הכנסת, כל זאת בכפוף לתקצוב 250 תקנים למשרד הפנים למימוש התכנית, קרי, לפינוי הבדואים ואכלוסם מחדש. המאבק בתכנית, אם כן, טרם הוכרע והוא עובר לזירה הפרלמנטרית.

זרחן ותדמית
מגיש: לפני כשבועיים צדה את עיננו כתבה ב NRG שכותרתה: "צה"ל מפסיק להצטייד בפגזי הזרחן מעוררי המחלוקת, בהם עשה שימוש בעופרת יצוקה. "זה לא מצטלם טוב, הן גרמו לנזק תדמיתי". בכתבה מצוטט קצין בכיר בזרוע היבשה, ללא שם, שמספק את עמדת צה"ל. תמוה איך כתבה כה מפורטת ובנושא חשוב, מסתתרת מאחורי קצין אנונימי ולא מציגה קול רשמי של הצבא. השימוש הנרחב שעשה צה"ל בזרחן במהלך "עופרת יצוקה" ומספר הנפגעים חסר התקדים כתוצאה מכך, הובילו ארגוני זכויות אדם לעתור לבג"צ בדרישה לחייב את צה"ל לחדול משימוש בנשק זה. הנה קטע מראיון שערכנו עם עורכת הדין אמילי שפר בעת הגשת העתירה לפני שנתיים:

אמילי שפר: כל מי שבא במגע עם זרחן לבן, אפילו אם הוא בעצמו לא זה שנפגע בהתחלה, מסכן את עצמו. הרבה מהרופאים, החובשים, האחיות, לא ידעו אפילו לזהות בהתחלה שמדובר בזרחן, ורק כאשר התחילו בעצמם להרגיש את ההשפעה של החומר, הבינו שזה חייב להיות זרחן, כי זרחן ממשיך לבעור ימים אחרי הפגיעה.

מגיש: ביום שני הקרוב, שנתיים לאחר שהוגשה, צפוי בג"צ לדון בעתירה של ארגוני זכויות האדם. הייתכן שיש קשר בין מועד הדיון בבג"צ לפרסום של NRG?

רוח גבית
מגיש: ועדיין בענייני צבא. כשהתותחים רועמים - המוזות שותקות. חיל האוויר הישראלי תקף בסוריה במהלך סוף השבוע האחרון, וכל כותרות העיתונים נעו בין אינפורמטיביות יבשה לבין תמיכה בלתי מסויגת בתקיפה ובחימום הגזרה. בלטו במיוחד "ישראל היום" עם הכותרת הלוחמנית "מכסחי הטילים", ו"ידיעות אחרונות" שציטטו את נשיא ארה"ב, חביב הישראלים, כמצדד ב"זכותה של ישראל להגן על עצמה". ב"ידיעות אחרונות" הוסיפו בשער תמונה מבצעית להגברת המתח ולהעלאת המורל הלאומי. אף מילת ביקורת על התקיפה, שום דיון על משמעותה ביחס לעורף – רק התגייסות מלאה של כלל העיתונים למען מדיניות הממשלה והצבא, כולל טורי דעה תומכים של מיטב הפרשנים. התקשורת הישראלית מראה שוב שהיא כפופה באופן מוחלט ומסוכן לאינטרסים שלטוניים, המסרסים אותה ומקהים את עוקצה. במקום לתפקד ככלב השמירה של הדמוקרטיה, התקשורת ברובה, מעדיפה להישאר הפודל הצייתן והמהנהן של הממשלה ושל צה"ל.

בידיים כבולות
מגיש: לאחר הסיקור התקשורתי בנוגע לאסירים שובתי רעב, שאושפזו בבתי חולים, עלתה מחדש הביקורת כלפי התופעה של איזוק אסירים המאושפזים בבתי חולים למיטתם.
מתי מותר לכבול אדם חולה למיטתו?

ענת ליטוין: ההחלטה על אזיקה היא החלטה של שב"ס. צריך להפעיל שיקול דעת לגבי מצבו של הבן-אדם – מצבו הרפואי, גילו, אנשים קשישים, קטינים, מוגבלים...

ח'דאר עדנאן: כבלו אותי למיטה בבית חולים אזרחי לימים ארוכים. כבלו אותי ביד ימין וברגל שמאל גם כשישנתי. אחר כך הצליחו רל"א בתל אביב והצלב האדום להשיג הקלות בכבילה באמצעות לחץ בינ"ל. עבורי בתי החולים נהפכו לבתי כלא, ראיתי בבתי החולים האזרחיים בתי כלא שאני מנויד אליהם.

מגיש: כבילת חולים למיטה אינה נחלתם של אסירים פלסטיניים בלבד. לאחרונה, פורסם בגלי צה"ל כי אסירים שלוקים בנפשם מועברים לבתי-חולים פסיכיאטריים, שם הם נכבלים סביב השעון למיטות, לעיתים בארבע גפיים. מדובר באסירים בעברות קלות כגון גניבה ממכולת.

ענת ליטוין: בוא ניקח דוגמא של בן-אדם שמרצה מאסר של שנה על עבירות תנועה, והולך לבי"ח לבדיקת קרדיולוג, ובמהלך הביקור שלו בביה"ח, כולל במהלך הבדיקה, הוא אזוק. למה? זה עבירות תנועה. הוא לא מהווה סכנה לציבור, נכון?

מגיש: לצד ההשפלה שחש אסיר שזקוק לטיפול, לאיזוקו יש השפעות נוספות.

ענת ליטוין: מבחינת כללי האתיקה הרפואית, לא יעלה על הדעת שרופא יטפל בבן-אדם כאשר הוא אזוק. זה פוגע באימון וביחסים בין המטופל לבין הרופאים שלו ולמוסד הרפואי שנותן לו את הטיפול, זה גורם לאסירים לסרב אשפוז, בכל מני מקרים אנשים מעדיפים לא להגיע לבתי החולים בגלל העניין הזה של איזוק שמבחינתם הוא בלתי נסבל, אם מבחינה פיזית ואם מבחינת ההשפלה.

מגיש: משרד הבריאות והשב"ס גיבשו כבר בשנת 2008, קריטריונים ברורים לכבילת אסירים בבתי חולים. אך מסתבר, שידם של השב"ס על העליונה וגם ידיהם של הרופאים כבולות והנוהל אינו מיושם.

עמדה לדרך
מגיש: ולפני סיום. ארגונים חברתיים רבים מגבשים ניירות עמדה בתחומי חיים רבים כגון: זכויות אדם, סביבה, מגדר, זכויות חברתיות, דת ומדינה ועוד. בימים אלו, עלה אתר חדש לרשת "עמדה לדרך" שמרכז כ-50 ניירת עמדה של החברה האזרחית. מטרת המאגר היא לספק כלים, המלצות וכיוונים למדיניות בשלל נושאים המשמעותיים לחברה הישראלית, ולעודד שיתופי פעולה פוריים בין ארגונים והתארגנויות של אזרחים ובין נבחרי הציבור.

עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה בפעם הבאה!

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 7-5-2013

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית