יום שבת   19-09-2020
תמלול הכתבה: סדר חברתי 24-4-2013

מגיש: מציג את כותרות המהדורה

מגיש: "סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

של מי הגז הזה
מגיש: ביום שני השבוע, יום כדור הארץ - יום ירוק שמשמעותו שמירה על משאבי הטבע למען הדורות הבאים, התקיימה במלון "הילטון" תל אביב הוועידה הלאומית ה-5 לאנרגיה. שם התחככו בעלי הון עם פוליטיקאים כדי שהאחרונים יאפשרו להם לייצא את משאבי הגז הטבעי שנמצאו בישראל לחו"ל ובכך להגדיל את רווחיהם. אל מול שר האנרגיה והמים, סילבן שלום, השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ והמשקיעים הפגינו פעילי סביבה שקראו "לא לייצוא הגז".

אודי חן: החברות לא קנו את זה, הם קיבלו את זה, הם קיבלו את זה אפילו בלי מכרז כדי שהם יוכלו להזרים את הגז לישראל ואנחנו נוכל להנות ממנו. כדי לייצא את הגז צריך אישור מיוחד והם כרגע יודעים שהם צריכים את האישור הזה ופועלים במלוא המרץ להשיג את האישור הזה על ידי לחץ של לוביסטים וחברות יחסי ציבור.

דרור רשף: הגז שרוצים לייצא צריך במקומו לייבא דלקים אחרים, נכון? למכוניות לדוגמא צריך נפט, צריך גז נוזלי מיובא, צריך דיזל לתעשייה, סולר... כל הדלקים האלה יקרים פי שלוש עד פי חמש מהגז. הכמויות הן אדירות ולכן שאתה מכפיל את הכמויות זה מליארדי דולרים. בסביבות 900 מיליארד שקל העלות שזה בערך פי חמש או פי שלוש מהתמלוגים.

מגיש: המפגינים לא רק מבקשים לשמור על האנרגיה בתוך גבולות ישראל. חלקם באו למחות על הסיכון שבטיפול הגז ביבשה - סמוך לביתם, במקום בלב ים.

יוני ארי: נושא ייצוא הגז וגם הטיפול בגז משתלבים ביחד, כי זה בדיוק מסמן את כל החוסר תכנון במדינת ישראל לגבי המדיניות באנרגיה. אנחנו חושבים שמדינת ישראל צריכה לשמור את הגז הזה, אנחנו רק אומרים למדינת ישראל תטפלו בגז הזה בים, תשמרו על הבטיחות, על הביטחון, על הבריאות של תושבי מדינת ישראל.

מגיש: המשקיעים מצדם טוענים שרווח מיצוא הגז ימשוך לישראל עוד משקיעים לאיתור גז נוסף, דבר שהחברה הישראלית כולה תהנה ממנו.

אהוד מראני: יותר היתרי ייצוא לא יפגעו בייצא הגז לשוק המקומי – נהפוכו, הם יגדילו את היצור לשוק המקומי, למה? אם אי-אפשר לייצא והשוק המקומי כבר מכור מראש רובו ככולו להרבה מאוד שנים אף אחד לא ירצה לעשות חיפושים נוספים וגם אם הוא ירצה הוא לא יוכל לגייס כסף לזה בשוק ההון.

מגיש: הטענה הקלאסית של בעלי ההון, הקובעת כי ככל שהם ירוויחו יותר כסף - יותר כסף יזלוג לציבור - התבררה כבר מזמן כמסקנה לא נכונה.

ניצול כשר
מגיש: ומעסקיהם של בעלי הון לתעסוקה שוטפת. מה הייתם עושים לו הבוס שלכם היה מחליט שלא לשלם עבור שעות עבודה נוספות אותן עבדתם? איך הייתם מגיבים לו מקום עבודתכם היה בחו"ל ולכן יכולת המיקוח שלכם מוגבלת? את המציאות הזאת חווים על בשרם מידי יום, אלפי מהגרי עבודה בענף הסיעוד בישראל. על ניצול כשר בכתבה הבאה.

קריינות: מי מאתנו לא התענג על הרעיון של לצאת לעבוד בחו"ל, למצוא את ג'וב החלומות ולהסתדר בחיים? אבל מה עם האנשים שישראל עבורם היא התפוח הגדול?

שרימא קרימא: שמי שרימא קרימא, הגעתי מסרילנקה, אני בת 45. הגעתי לישראל לפני חמש שנים וארבעה חודשים. אני מטפלת בזוג, גבר ואישה. אני לא יכולה לומר שזה כל מה שאני עושה היות שאני גם קונה, מנקה, מבשלת, מגהצת. בעיקרון, אני עושה הכל, זאת בנוסף לטיפול בהם.

קריינות: ענף הסיעוד מעסיק קרוב ל-50 אלף עובדים שרובם המוחלט נאלץ להתגורר בבית המטופל ולהשגיח עליו 24 שעות ביממה. בכך מטשטש לו הגבול בין זמן העבודה לזמן הפרטי.
שרימא קרימא: אין 'שעות עבודה' כי בפועל אני מתגוררת שם, אז מדובר בעבודה של 24 שעות. המשמעות היא להיות כל הזמן בתפקיד , כך לדוגמא בלילה הם יכולים להזדקק לעזרה בשירותים, וזה יכול לקרות בשעה שלוש או שתיים או אחת לפנות בוקר, אי אפשר לדעת, ואני צריכה לקום ולעזור להם, כחלק מתפקידי. הם משלמים רק בעבור 8 שעות, וזה מופיע כ-8 שעות בתלוש השכר החודשי.

קריינות: בשיחה עם מנכ"לית א.ש. סיעוד ורווחה שמענו את הדברים הבאים:
אירית שגיב: בפועל לא עובדים יותר מאשר 8 שעות, בפועל אם תספור את הדקות ואת השעות. אוקי. אבל הצורך זה להיות כל הזמן וזה הצורך ואם לא היה הצורך הזה לא היינו מבאים אותם לארץ. אז הם בכלל לא יגיעו לכאן. הם צריכים לבחור - או לבוא, להגיד 'זה מה יש' או לא לבוא בכלל.
כתב: כן, אבל אם משווים את זה לעובד ישראלי ממוצע זה קצת..
אירית שגיב: - אבל הם לא עובדים ישראלים, הם עובדים זרים שבאים במיוחד על ויזה של קשיש. זה הצורך אי אפשר לשנות את זה. בכלל אי אפשר לתת יותר גם כך הם מקבלים הרבה מאוד כסף, הרבה יותר, כפול ממה שהיו מקבלים בשנים קודמות, כפול. יש להם דרישות מאוד גבוהות.

קריינות: המחלוקת בגין התשלום עבור שעות עבודה נוספות התגלגלה לאחרונה לדיון נוסף בבג"ץ אשר בחר לא להתערב. בכך השאיר על כנה החלטה קודמת, הקובעת כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עובדי הסיעוד המתגוררים אצל המטופל, החלטה שפוטרת את המעסיק מתגמול עבור שעות נוספות.
עו"ד יפעת סולל: הבעייתיות בהחלטה היא לא שהמצב הוא לא מתאים כי החוק באמת לא מתאים, אלא במה קורה במצב הביניים, זאת אומרת, עד שהכנסת תואיל בטובה לחוק חוק מתאים. פה בעצם אמרו יש וואקום, אין תחולה של החוק ולכן אין שעות נוספות לעובדים זרים בסיעוד שגרים בבית המטופל, שזה מצב בלתי נסבל כי הוא בעצם אומר אדם שחי בבית מטופל סיעודי, בעצם, היפותטית אפשר להעסיק אותו 24 שעות ביממה וזה כמובן מצב שהוא לא אנושי ולא מוסרי.

שרימא קרימא: אנחנו גם בני אדם כמו הישראלים, שים את עצמך בנעליים שלי, איך תרגיש אם תעבוד מסביב לשעון ולא תקבל תגמול אפילו עבור חלק מהזמן, לשעה או שתיים, מינימום? איך תרגיש? אנחנו מרגישים בדיוק כך אבל אף אחד מאתנו לא יכול לומר דבר.
קריינות: מדינת ישראל רואה בשילובם של מטופלים סיעודיים בקהילה דבר חיוני שיש לקדמו, אך מקצה לכך שעות טיפול ספורות בשבוע, שבמקרים רבים אינן מספקות. מי שרוצה לדאוג להוריו המזדקנים נאלץ לשכור את שירותיו של מטפל סיעודי - מהגר עבודה, ולשאת בעלויות הכבדות.
עו"ד יפעת סולל: יש כאן שתי אוכלוסיות מוחלשות שהמדינה משסה אותן אלה באלה. משום שמה שהיה צריך להיות זה שהמדינה תגדיר את האפשרות של מטופלים סיעודיים לחיות בקהילה, ותממן את האפשרות הזאת. בעצם מה שהמדינה אומרת – "אני אמנם אומרת שאפשר להמשיך לחיות בקהילה, אבל לא לוקחת על זה אחריות, תעסיקו תתעסקו תשלמו, אני לא בעסק, אני משלמת מקסימום כשמדובר בעובדים זרים, מקסימום עבור 18 שעות טיפול סיעודי בשבוע". שזה אומר- המדינה, מדינת ישראל, לא מאפשרת בעצם לאנשים לחיות בקהילה. אנשים שצריכים טיפול סיעודי של יותר מ-18 שעות בשבוע, היא לא נותנת להם את הזכות לחיות בקהילה. היא מונעת מהם אפילו את הזכות הזאת, היא מטילה את האחריות על המטופלים הסיעודיים ועל בני משפחותיהם.
קריינות: אין ספק, כל אחד רוצה להבטיח להוריו או לעצמו הזדקנות בכבוד, אבל האם הדרך להזדקן בכבוד עוברת בהעסקה פוגענית? האם למדינה אין אחריות למצוא פתרון שבו המועסקים והמטופלים יחיו זה לצד זה בכבוד?

תיווך אסור
מגיש: אי תשלום עבור שעות עבודה נוספות אינו הבעיה היחידה איתה נאלצים להתמודד מהגרי העבודה בענף הסיעוד. כבר בתחילת המסע שלהם לישראל הם נאלצים לשלם דמי תיווך הנאמדים באלפי דולרים. סקר חדש שערכה עמותת "קו לעובד" מצביע על עליה חדה בסכומי התיווך, שמשלמים העובדים לחברות כוח האדם.

רוני מרגלית: בחודשים פברואר-מרץ ערכנו סקר בקרב עובדים שהגיעו לקבל ייעוץ בקו לעובד. הסקר מנה 835 עובדים ועובדות שהגיעו אלינו. אנחנו רואים כאן עלייה מאוד מאוד מאוד חדה במהלך השנים. אם ב-2007 כדי להגיע לעבוד בישראל שילמה עובדת או שילם עובד סביב 6,000 דולר, אנחנו יכולים לראות איך ממש בחמש שנים זה זינק לסכום של כמעט 8,400 דולר עבור עובד.

מגיש: על אף שתשלום דמי התיווך אסור על פי החוק, עובדים רבים משלמים אותם כאן בארץ מתחת לאפה של המשטרה.

יורם סלקמן: לצערנו, אם אנחנו לא נקבל תלונות, עדים, ראיות, בסופו של דבר לא נוכל להגיע להליך פלילי ובסופו של דבר להרשעה בדין. חשוב להעביר את הנקודה הזאת, כי יש פער מאוד מאוד גדול בין סקר אנונימי שממולא לבין אדם שמגיע למשטרה, מעיד, מתעמת, ומה שנקרא – מוביל לראיות, ובסופו של תהליך – לכתבי אישום.

מגיש: האם העדר תלונות מצדיק אי אכיפה של חוק?

הפלרה - התביעה הייצוגית
מגיש: ובחזרה לסביבה שלנו. בחודש שעבר חתמה שרת הבריאות יעל גרמן על תקנות המים, שמאשרות בין היתר את המשך הפלרת המים למשך שנה בלבד. מהלך זה לא הפסיק אלא אף הגביר את המחאה הציבורית נגד ההפלרה.

מפגין: מדינת ישראל מכניסה כבר כמה עשרות שנים רעלים ופסולת של תעשיות הדשנים לתוך מי השתייה של כולנו, והגיע הזמן להפסיק את זה. מה שיעל גרמן שחררה לעיתונות בשבוע שעבר, זה שהיא מתכננת לחשוב על זה בעוד שנה מהיום. ובינתיים אנחנו עדיין תקועים עם רעל בתוך מי השתייה.

שי: הכותרת בעיתון היא פשוט שקרית. היא מספרת שהוחלט להפסיק את ההפלרה, כשבפועל מדובר על כך שהיא תמשך לעוד שנה ואולי תתבטל חובת ההפלרה בעוד שנה, ככה שזה עניין של יח"צ ואני פשוט לא קונה את זה. מורחים אותנו.

מגיש: לאחרונה הגיש מנכ"ל עמותת "איזון חוזר" תביעת ענק ייצוגית נגד חברת מקורות בסך ארבעה מיליארד שקלים, בדרישה לפיצוי כל תושבי המדינה בגין עוגמת נפש והטעיית הציבור.

שי: מקורות בעצם לא חשפה במה מדובר וכפתה על התושבים, ללא ידיעתם, את החשיפה לחומרים המסוכנים האלה.
יעקב גורמן: אנשים במקורות מודעים לזה. שיגידו – "למים אלה אנחנו מוסיפים חומצה פלואורו-סיליצית שמכילה עוד חומרים רעילים"!

מגיש: עד למועד סגירת המהדורה לא התקבלה תגובה מחברת מקורות.

אירועי 1-במאי
מגיש: ולפני סיום - עם פתיחת מושב הקיץ של הכנסת מועלות על סדר היום אינספור הצעות חוק שיובילו לפגיעה בציבור העובדים ולהרעת מצבם. אם גם לכם נמאס להיות הפרה הנחלבת ואתם מוטרדים ממציאות בה יותר ויותר עובדים הם עניים, בואו לקחת חלק בהפגנות האחד במאי - יום הסולידריות הבינלאומי של מעמד העובדים. בשבת הקרובה תתקיים צעדה גדולה בנצרת החל מ-10 בבוקר. ביום רביעי - אחד במאי בשעה שבע בערב - צעדה מכיכר רבין בתל אביב, בשעה שש וחצי בערב בחיפה ובחמש בערב במג'ד אל-כרום. פרטים ומידע על צעדות נוספות - בפייסבוק ובאתר הגדה השמאלית.

עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 24-4-2013

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס