סדר חברתי – 8

לכתבה זו 2 תגובות באתר

1. איתי יטוב‏ 3 באפריל, 2009  בשעה 7:20
   

   מעולה!!! תודה שאתם גם נותנים מידע על ארועי תרבות אלטרנטיביים אשר לא פוחדים להיות בשוליים אבל להתמודד עם מה שקורה סביבנו.

2. רמי גברעמי‏ 3 באפריל, 2009  בשעה 14:26
   

   ללא קשר לשאלה מי מהנהנתנים שולט, המפלגות בישראל מנווטות ומנוהלות כארגוני פשע. גנגסטרים באצטלה של לוחמי סיירת מטכ"ל – כמו רבי אלופים נטולי רסנים, ממוקדי מטרה הם אוחזים בהגה השלטון. חדירת ראשי הפשע בישראל למפלגות, כאלו המסווגים פושעים אלימים, הייתה מרעישה אצלנו עולמות. עיתונאים ופרשנים היו נדרשים לעניין מעל כל במה. סביר להניח, כי אם סוחר סמים היה מצטרף למפלגה זו או אחרת ונבחר לרשימתה לכנסת הוא היה זוכה לסיקור הדוק ונוקב הרבה יותר מאשר, נגיד, סוחר נשק או יהלומים. עד כאן הכול מובן ופשוט.

   שחיתות שהיא חלק אינטגראלי מהתנהלות הפוליטיקה בישראל – ולא רק בה, כמובן, הפכה זה מכבר שם נרדף לניהול חיי המדינה. איננו מסוגלים כבר להעלות בדמיוננו התנהלות פוליטית ישרה. העמותות והמתנות והמעטפות עוטפים את האוויר-הפוליטי והנהגה ישרה נתפשת בדעתנו הקלוקלת כמציאות- באספמיא. המחדל עמוק ומהותי כל-כך, הריקבון והסרחון מצחינים כל כך, עד שהטעות-הזו לא תגיע לכדי-תיקון, תהיה ידם של הסבל והאימה על העליונה. ארגוני הפשע הפוליטיים אצלנו עסוקים במלחמות פנימיות, אבל בעיקר במלחמת כנופיות. מרבית האון של הפעילות מוקדש להתגוננות ולשרידות פוליטית ולהסתרה של קופת השרצים – אולמרט והירשנזון לא יהיו המודחים האחרונים – נתניהו וברק הם בנים מוכשרים לקרב, אך אבודים. שליטים נטולי קונספציה, הם נציגים של רציונאל ממלכתי נטול דרך או כיוון שיש בו משום היחלצות ממציאות עגומה – הם חסרי מסילה, קטרי רכבת לשום מקום – הם מבטיחים לנו עוד מאותו הדבר –

   האדם, כתבנית פני נוף חייו – יסבול כצפוי סבל רב עד ליום בו בהכרה יתחולל שינוי. איך זה יקרה, ומתי – זה עניין כבד-משקל שאינו זוכה לסיקור חדשותי, וגם אם כן – מלווה את הסיקור תחושת וויתור: לכאורה, בלתי ניתן להילחם בפשעי המנגנון השלטוני – כפי שהמאפיה בסיציליה, והאוליגרכים ברוסיה והיקוזה ביפן הם חלק מהנוף, יצוקים בתבנית פני המולדת, כך המפלגות בישראל הן ארגוני פשע חזקים יותר מהתקשורת ומרצון הציבור ההולך שולל כגולם אחר יוצרו, מתהבל ומתגולל – מבחירות לבחירות באותו המעגל של כשלון החרוץ מראש.

   כמו בכל ארגון פשע, טובת הארגון קודמת לטובת כלל הציבור. על ראש הארגון לדאוג לנאמניו אמנם אך מובן שרק בעדיפות שנייה אחרי דאגתו לעצמו – ואת הפסגה בארגון כובשים לא בזכות כישורים של רדיפת צדק ושלום. לכאורה, כמו בכנופיות הפשע גם הפוליטיקה אינה בנויה לפאצפיסטים ולצמחונים.

   מלך רודף שלום טוב יותר מעשרה ראשי ממשל רודפי מלחמה. איש רודף שלום טוב יותר מעשרה אנשים מזוינים רודפי פרובוקציות. משיח אחד יותר טוב ממאה גנרלים, תרצו או לא תרצו: מטרתנו הלאומית הראשונה במעלה – שנקבעה בקדמת דנא, שתהיה האדמה מפורקת מצבא ומאמצעי לחימה.

   בעיניי, פירוק הצבאות ופירוק המפלגות אחד הם. השכנת שלום ופירוק המפלגות אחד הם. שלום בית ובכלל –
   המלחמה בפשע המאורגן ובפשיעה – כולם הם אחד: שינוי שעלינו להוביל. על כל אחד מאיתנו ליטול בו חלק, מחויבים בהכרה ברורה לצורך בתיקון, מחויבים לצקת תוכן בחזון. מחויבים לגאולה. גאולי אדמה גואלי נשמה. ברור שהשיטה הפוליטית הישראלית היא כשלון מוחץ – אבל צריך להיות נאיבי או טיפש כדי להניח כי ישראל תעבור טרנספורמציה שלטונית ראויה – גם אם היא צו השעה – בזכות אצילות הנפש של בנימין נתניהו ואהוד ברק, ונאמנותם האבסולוטית לצרכי העם והמדינה, שתוביל את שניהם כאחד לחולל שינוי שיטה שלטונית גורף, כמתחייב מעליבותה ומחדליה של הפוליטיקה הישראלית.

   אזרח נאמן הוא מי שמאמין בעתיד שונה בתכלית מההווה. כל השאר בוגדים במולדתם מולדת-אבותינו. וכל מי שתומך בהווה, בוגד בערכים המקודשים ביותר של העם היהודי – התיקון הוא קודש הקודשים, וכל מי שאינו אוחז בו אינו נאמן לעמו ולעולמו – לכן, כל אזרח שהעניק ביום הבחירות האחרונות כוח למפלגות להמשיך לאחוז ברסן השלטון – לזרוע הרס, טעה טעות מרה.

   לא ניתן להעלות על הדעת כי ה"הצלה הלאומית" שלנו תצמח במין יוצמח לא יוצלח פוליטי כזה, כי ככלל, השיטה הפוליטית פשטה את הרגל. כישלון הדמוקרטיה בישראל הוא חד ונחרץ. קיים מחדל בלתי נסבל של רציפות הממשל ושל ניהול המדינה בשיטה הדמוקרטית הנהוגה, שכשלה בכל אמות המידה של השכל הישר. ולכן, צו השנה הוא לתקן, לתכנן ולכונן חלופה ראויה לניהול חיי המדינה, חלופה שלעניות דעתי תהיה כרוכה בהוצאת המפלגות כולן אל מחוץ לחוק, כפי שראוי לכל ארגוני פשע.

   מאחר ולרוב הישראלי הרעשני מילים כמו גאולה וכמו משיח וכמו קודש הקודשים הם במקרה הטוב סינית עתיקה – ופירוק הצבאות כמו נבואת שקר-לנצח, הציוני-מדמם, ומאחר ובוטל המכנה-המשותף בין עם ישראל לנביאי ישראל, קציני הסיירת מר בנימין נתניהו ומר אהוד ברק – כראוי לנו, יקרעו אותנו: כידוע, מגיע לנו כל מה שעובר עלינו ועלינו להודות בשמחה רבה לקטסטרופה המתחוללת – לזו שעברה עלינו, אך חלילה לא נהלל את זו הצפויה –

   אם תאבי חיים אנו, עלינו לשים קץ ומייד להתעללות הפוליטית שהדמוקרטיה הישראלית מחוללת – זוהי המלחמה על הבית – הדמוקרטיה מחללת כאן כל חלקה טובה. מהפך – שיש המכנים אותו בטעות שינוי שיטת הבחירות, הוא שינוי נוסחת בממשל והוא לא יתרחש כתולדה לשינוי אחוז החסימה, דילול כמות המפלגות לחצי או לרבע, הפיכת מחציתן לאזוריות, או כל תעלול דומה יהיה שוב אותם אדונים בשינוי מקטרונים. גם מי שאינו מאמין במשיח ולא מאמין בגאולה והתורה עבורו היא אמונה זרה, או לפחות מוזרה, מוטב מאד שיהיה מפוקח מספיק על מנת להכיר בכך שהשינוי שהמערכת הפוליטית הישראלית יכולה להצמיח מתוכה יהיה קוסמטי, ושינוי מהותי – יוכל לצמוח רק מחוץ למעגלי השלטון הקיימים – כך מובן לכול כי פירוקן של המפלגות, אם נניח כי השיטה המועדפת אוסרת את קיומן, לא תצא בשום מקרה מבית מדרשם של נתניהו וברק, לא אביגדור ליברמן – כך בדיוק גם שאול מופז לא מוכשר להיות אבי השיטה החדשה.

   הבעיה חמורה פי כמה –
   אנו מביסים את עצמנו לדעת. צודק בן כספית כי השיטה המטורפת שהמצאנו כאן לא מאפשרת לאף אחד לבוא, לקבל את המפתחות לארבע שנים ולעשות דברים. המדינה תקועה ואין מושיע. והוא צודק לחלוטין כי יש להחליף את השיטה – אך המציאות עדה כי טרם הועלתה על סדר היום הציבורי שיטה חלופית מכוננת.
   החלופות המועטות הנשמעות אינן מטפלות טיפול שורש בצורך העמוק של שינוי.

   במציאות הסבוכה הקיימת, דווקא לעיתונות ולתקשורת יש משקל מכריע ביכולת הציבורית להחיל שיטה פוליטית חדשה. זוהי אינה משימה של הממשלה. זוהי משימה תרבותית מהמעלה הראשונה שמוטלת על התקשורת הישראלית להוביל ועל האינטיליגנציה להנהיג. יום יום, שעה שעה. כל עוד לא יתחולל גל ציבורי אדיר שיחרוט על דגלו את שינוי השיטה – אין סיכוי לשינוי.
   התקשורת משתפת פעולה עם השיטה בהכנעה ברורה. אילולא כן היא הייתה מזדעקת יומיום בכותרותיה: מוכרחים שינוי השיטה!

   על התקשורת להביא אל קדמת הבמה לא רק את הצורך בשינוי, אלא גם ובעיקר לעודד את הדיון הציבורי בצורתו ופניו של השינוי המתבקש. ולא פחות מהאינטנסיביות שבו התקשורת עוסקת בסוגיות העוני, האבטלה והמשבר הכלכלי.

   אסור להפנות את התקווה הזו אל הפוליטיקה המקומית. אפילו לא כתקוות-סרק, ממי? מצמד הנהנתנים?

   שובל האכזבות שכל אחד מהם מותיר אחריו מבעבע, מעולם לא נצפתה שיטה נמוכה יותר של מחזור טעויות, הפארסה הדמוקרטית מעידה על מדינת הגמדים – מרכז חלמאי עולמי –

   מעולם לא היו רבים כל כך, מסכנים כל כך, מעונים כל כך, חסרי משענת.
   השיטה שהצמיחה עשבים שוטים – למשול בכוכבים, נאשמים-חמקנים, והמליכה ביודעין את הערמומיים והסוררים שבנהנתנים, עורכי דינים חמקמקים, רוכשי קולות סיטוניים, סחר מכר בין זונים, לנהל את קופת האוצר – ולחלק את ההון הציבורי, כלומר למשול, כי קודם כל נמדד ממשל באסטרטגיית חלוקת-ההון.

   השאלה המיידית והתמידית בידי מי אנו מפקידים את ברז הכסף – ואת צינורות המשאבים הלאומיים. בידי אקדוחנים או בידי שוחרי שלום. הפעילות המפלגתית כולה שוחרת ריב ומדון. זוהי דמוקרטיה זדונית ותועלתנית. אשר על כן מטבעה להיעלם. להתפוגג אל תהום הנשייה: הפקרת הקופה הציבורית בידי כנופיות וארגוני פשע בנוסח המפלגה הישראלית – הן חטא בל יכופר.

   בעיני רוחי אני רואה שיטה שהעומד בראשה יכול להנהיג – להשתמש במפתח על מנת להוביל דרך; מבלי שיסונדל כל בוקר וכל ערב; אני רואה מושל המשכיל להיטיב; המחויב לכלל ולא למשענת אינטרסים צרה ולעיתים קרובות למדי בוגדנית. אני רואה דמוקרטיה חדשה המצמיחה הנהגה צנועה, המשנסת כתפיים להצלחה משותפת, ובעיקר משרדי ממשלה מתפקדים: דע כי יש לחולל רפורמה מקיפה בתפקוד משרדי הממשלה – ליצור יש מאין. הצרה צרורה גם שם. המנגנון הציבורי חורק וממהר להפריט כל מה שלא יורה. מוריד מעצמו את הנטל ומתפטר מכל עול אפשרי –
   בחירה במועמדים אינדבדואלים, עצמאים בלתי מאוגדים – המעמידים עצמם לבחירה מרצונם החופשי ללא גדודי פעילים, ושכל תהליכי בחירתם ממומנים אך ורק מהקופה הציבורית, תוך איסור גורף להשתמש אפילו בהונם ובממונם האישי לצרכי בחירתם – לא כל שכן בכספי מגבית. בחירה כזו תנטרל חלק רב מהליקויים המובנים בארגונים בכלל ובמפלגות פוליטיות בפרט.
   שלטון המתפקד היטב הוא שוויוני. כך כל שוחר שלום. ואלו מושגים לא באלימות ולא בסחטנות ולא בנטילת שוחד. הפוליטיקה הישראלית משוחדת מהמסד ועד הטפחות. אין צורך לשאול את הנשיא לשעבר מה הוא חושב על השיטה שהצמיחה אותו על מנת לקבוע בוודאות גמורה שרק דמוקרטיה רקובה מצמיחה ראשי מדינה, נשיאים וראשי ממשלה ושרים סורחים –

   דומה כי מתרגש עלינו אסון. איננו לומדים את הלקח. סימני האזהרה מורים מכל כיוון על גודל המכה והתבוסה שנובס – עלינו להתפקח ולמהר במציאת פתרונות ותשובה ניצחת: עממית וחד משמעית. על הציבור ועל התקשורת לכפות על ממשלת נתניהו ועל הכנסת כולה תקופה קצובה לקבלת החלטה על שינוי השיטה. ואם לא – להביא להדחתם המהירה.

3. אריק‏ 30 בספטמבר, 2010  בשעה 2:15
   

   רציתי להפנות את תשומת לבכם ולבכן למה שעשה אתר בשם "הכל שקרים" מהכתבה של הטלוויזיה החברתית בנושא המחאה מול אגאדיר:

   תחת הכותרת הדוחה "בואי הנה יא פרחה, תני לטעום מהפולקעס שלך", הם מביאים את הכתבה שלכם וציטוט ממאמר בנושא צמחונות ופמיניזם, וכמובן לא מפספסים הזדמנות להביא כמה תמונות חושפניות במיוחד של נשים, במסווה של מסרים צמחוניים או סתם תמונות של בשר. הכותרת, דרך אגב, היא כנראה "הברקה" שלהם, ואינה לקוחה מציטוט המאמר המובא שם.

   בעיני, התוצאה סקסיסטית ודוחה, והייתי שמח אם תצרו איתם קשר על מנת שהאייטם שלהם יוסר, או לפחות ישונה משמעותית. סיקור של מחאה פמיניסטית הפך אצלם לאייטם סקסיסטי ומגעיל במיוחד, וחבל שכך.

   הנה הלינק:
   http://alllies.org/blog/archives/2603

4. חיים‏ 2 באוקטובר, 2010  בשעה 9:28
   

   אתם מסוכנים,לא פחות מהטרור.