שגרת החיים של רועים פלסטינים בבקעה

תמלול הכתבה: שגרת החיים של רועים פלסטינים בבקעה

מחמוד: אני נמצא כאן בעין סוכות, בקעת הירדן. אתמול באו חיילי צה"ל בג'יפ פה, לא רצו שהפרות ישתו מים מכאן. וכל יום אני כאן, בא עם הפרות, שותות מים, 10 דקות, 20 דקות, חצי שעה, הולך. אתמול בא ג'יפ שעשה סיור כאן, אומר לי "אסור לך לשתות מים מכאן". אמרתי לו, "יש לך דף, יש לך משהו?", אמר, "אני אומר לך, אסור". אמרתי לו, "מה הסיבה? למה אסור?", הוא אומר לי, "בגלל האנשים". אמרתי, "יש שתי בריכות, אחת לאנשים ואחת בשביל הפרות". אומר לי, "לא אכפת לי, מחר אם אתה בא, אני אעצור אותך".
קריינות: סיפורו של מחמוד, פלסטיני מבקעת הירדן, מהווה שגרת חיים של רועים וחקלאים פלסטינים מול הצבא. כדי להקל על התמודדתם מול חיילים ומתנחלים, פעילות ופעילים ישראלים מלווים אותם במשימות חקלאיות.
דפנה בנאי: אנחנו מלווים אותם, אנחנו ותעאיוש, ופעילים אחרים, מלווים אותם בניסיון לא לגרש אותם. זה לא כל כך עוזר, מגרשים גם אותנו.
קריינות: התמודדות נוספת של החקלאים הפלסטינים היא הנגישות למים. לדוגמא הכפר ברדלה, שנמצא בצפון הבקעה, יושב על מאגר מים. בשנות ה-70 המוקדמות ישראל סיכמה עם מוכתר הכפר שהיא תקצה 240 קוב מים לתושבי הכפר. במשך השנים המספר ירד, וכיום התושבים מקבלים בין 70 ל-80 קוב מים בלבד, מה שיוצר מצוקת מים גדולה.
דפנה בנאי: ארגון הבריאות הבינלאומי קבע 100 ליטר ליום לאדם, מים, בתור כמות  המינימום לאדם. הם פה מתקיימים על 30 ליטר, פחות משליש מהמינימום שארגון הבריאות העולמי קבע לאזור אסון.
קריינות: המים נמצאים מתחת לרגליהם של הפלסטינים, אך אסור להם לשאוב אותם. לעומת זאת מתקן לשאיבת מים של "מקורות", שואב את המים ומעבירם להתנחלויות. אז מהיכן מגיעים המים לחקלאים הפלסטינים?
דפנה בנאי: יש להם טרקטור ומכלית מים שמחוברת אליו, והם נוסעים לעיירות עין אל בידא וברדלה, שזה לא כל כך רחוק, זה פחות מ-10 קילומטר. נוסעים משם להביא משם מים, יש שם הרבה מים.
קריינות: מעבר להריסת בתים, מצוקת מים והתעמרות של הצבא, סובלים תושבי הבקעה הפלסטינים ממחסומים ומגבלות תנועה.
דפנה בנאי: לפני שלושה שבועות הגיע פה ג'יפ כשעמדנו פה, והחיילת אמרה לי, "מה אתם עושים פה?", אמרתי, "אני אספר לך מה אנחנו עושים", וסיפרתי לה על המחסום, היא דווקא הקשיבה. שאלתי אותה איפה היא גרה, היא אמרה שביבנה. אמרתי לה, "כשאת רוצה ללכת למכולת לקנות לך חלב, את לוקחת מונית ונוסעת עד נתניה?", כדי להמחיש לה את הסגירות שפה. עכשיו, הפלסטינים שפה הם באמת סגורים. הם יכולים רק דרך המחסומים לעבור לאורך כל השטח שהם היו עוברים בו לגדה. הכול חסום, הכול סגור. זה נראה כאילו המחסומים יותר פתוחים, אבל אין להם חופש תנועה.

סוף תמלול הכתבה: שגרת החיים של רועים פלסטינים בבקעה