יום שישי   24-11-2017
תמלול הכתבה: המדינה האחת – חזון של שינוי אידיאולוגי

יעקב בן אפרת: המדינה האחת הוא חזון של שינוי אידיאולוגי, פוליטי. השאלה הפלסטינית נקברה כי למנהיגים הפלסטינים, נגמר להם החזון.

אסף אדיב: בסופו של דבר הדיבור על שתי המדינות היום הוא דיבור שאלה שמדברים עליו לא מאמינים בו.

קריינות: למרות שמדברים על רעיון המדינה האחת כבר עשורים, הוא עדיין נתפס כטאבו בחברה הישראלית. בכפר כנא שבגליל התקיים כנס שעסק ברעיון על מנת לקדם שיח משותף, יהודי-ערבי, כדי להכין את הקרקע לקראת שיח ציבורי רחב יותר.

איתמר מן: אני מאמין במדינה דמוקרטית אחת הרבה יותר ממה שאני מאמין במדינת אפרטהייד, ואני חושב שהמצב שאנחנו חיים בו היום הוא מצב של חלוקה לא שוויונית של זכויות פוליטיות, שהוא לא ממלא את התנאים הבסיסיים ביותר לדמוקרטיה.

אסמא אגברייה זחאלקה: "שתי מדינות לשני עמים" הפך לסיסמה ריקה מתוכן. אנחנו רואים את מפעל ההתנחלויות, אנחנו רואים את הפילוג הפלסטיני, גם אחרי שהתאחדו יש היום הרבה אי אמון בקרב העם הפלסטיני כלפי ההנהגה שלו ויש נהירה ימינה בצד הישראלי.

אסף אדיב: היום זה ברור, מובן מאליו שישראל ממשיכה לשלוט בחיים של הפלסטינים למרות שקיימת רשות פלסטינית, אין לה בעצם שום סמכויות, היא בעצם לא ממש עצמאות פלסטינית. זה ברור שזה לא הולך לשום מקום.

אסמא אגברייה זחאלקה: השאלה שאנחנו באים ודנים בה היום היא האם ישראל תרצה להמשיך להתנהל כאילו בעולם הישן, ועם הכיבוש ועם הגזענות, או שהיא רוצה לחפש לה את השותפים ולהקים כאן חברה מסוג אחר שתרצה להיות חלק מהזרמים המהפכניים גם בעולם הערבי ו... ומה שקורה גם בעולם ולהתחבר גם למשהו אחר.

יעקב בן אפרת: לא נשאר בישראל היום כוח פוליטי אחד מלבד הרשימה המשותפת, כן? שתומך ברעיון שתי המדינות. הוא הפך להיות לא רלוונטי, פשוט מאוד לא רלוונטי. מפלגת העבודה ויתרה על הרעיון של שתי המדינות. מפלגת העבודה טוענת שאין פרטנר ואין עם מי לנהל משא ומתן. זהבה גלאון הובילה את הרעיון של שתי מדינות, היום אנשים שבאים מאחוריה במרצ הם רוצים להתחבר לפריפריה, הם לא רוצים להעמיד את המכשול הזה של הכיבוש ושתי מדינות בפני אנשים.

אסף אדיב: ולכן מה שאנחנו אומרים שחייבים לייצר איזושהי פרדיגמה מחשבתית חדשה. וצריך להסתכל בצורה ביקורתית ולא להמשיך להדבק לסיסמאות של העבר.

אסף אדיב: הרעיון של המדינה האחת מתכתב בצורה ברורה עם הפרספקטיבה והמחשבה והכתיבה והיצירה, גם התרבותית וגם הפוליטית, שעלתה בתוך המהפכה של הצעירים הערבים של המהפכה של האביב הערבי.

מירב: באזניים שלי בכל אופן היה נשמע שכולם פה מאוד מסכימים על הרעיון הזה של המדינה האחת, ומה שלי מאוד חסר, אפילו אני יוצאת מפה מתוסכלת, שהיה מעט דיבור בפורום שמסכים על הרעיון הזה, היה מעט דיבור על איך מתקדמים לשם.

טלי: לא רואה שהחברה הישראלית יכולה בעצם להיות במקום הזה של מדינה אחת, וגם אני חושבת שהחברה הפלסטינית, הרבה אנשים כבר לא רוצים לדבר עם ישראלים.

ראיף זריק: אתה פשוט לא יודע. אתה נותן רעיונות, אתה פועל, ואז אתה צריך לסמוך על זה שתקרה איזושהי קונסטלציה היסטורית שהרעיון שלך פתאום יתפוס עור וגידים. מתי זה יקרה? אין לי מושג. יכול להיות שזה לא יקרה.

קריינות: ובכל זאת, באקלים הפוליטי הנוכחי נראה שעצם הדיון על שוויון פוליטי, דרך מדינה אחת, הוא צעד משמעותי לכשעצמו.

אסף אדיב: אנחנו אומרים שיש רעיונות בהיסטוריה, יש רעיונות שבהתחלה חושבים אותם כהזויים והרעיונות האלה הם יכולים להפוך להיות משהו מאוד מאוד ריאלי. במפלגות הערביות, יש הסתגרות ופשוט חוסר הבנה שיש אפשרות לשתף פעולה עם הרבה מאוד גורמים ישראלים, ואותו דבר בצד הישראלי. במקום ניגוד, פילוג, אתם שם ואנחנו פה, בואו נעבוד ביחד. זה בעצם הרעיון. עכשיו זה הזוי? אפשר או לעבוד ביחד, או להילחם ולמות ביחד.

סוף תמלול הכתבה: המדינה האחת – חזון של שינוי אידיאולוגי
 
 

הוספת תגובה לכתבה

לכתבה זו 2 תגובות באתר

  1. אלי אמינוב 3 בנובמבר, 2017  בשעה 1:03

    אחת המשתתפות בכנס, מישהי בשם מירב הסבירה שהיא מאד מאוכזבת מהעדר דיון כיצד מגיעים למצע של מדינה אחת, באיזו דרך צריך לבחור. כחבר בוועד למדינה חילונית דמוקרטית שהוקם כבר בשנת 1998, אנסה לענות לחברה זו ולאחרים, על מה אנחנו צריכים להתגבר ואיך לעשות זאת כדי לקדם את ההמונים לקראת הפתרון האמיתי היחיד לשאלה הלאומית בפלסטין.
    המשטר הציוני עסק מרגע שצבר כוח, להפריד בין ההמונים היהודים לבין ההמונים הערבים, בדיוק כמו ההנהגה הערבית הריאקציונית -הוועד הערבי העליון עד 1948.הנכבה התחוללה בעצם בשל ההצלחה בהפרדת הפרולטריון הפלסטיני למרכיב יהודי ולמרכיב ערבי ,שתי קבוצות שזנחו את המאבק המשותף ונדבקו כל אחת לבורגנות "שלה".זו המציאות שעלינו להתמודד עימה . עלינו למצוא את הדרך לחבר בין ההמונים היהודים והערבים שממשיכים להיות מופרדים ומבודדים בידי הנהגותיהם שלהם, המשטר הציוני, וועדת המעקב והרשות הפלסטינים. הדרך היחידה לגשר בו ההמונים, היא דרך הצבת מטרה משותפת ראשונה שתאפשר להמונים להתחבר למשימות המהפכה הדמוקרטית, והיא ארגון בחירות לאסיפה מכוננת שתיבחר על ידי כל תושבי ארץ זו ופליטיה. מוסד דמוקרטי זה ייצג את כל שוכני הטריטוריה שבין הירדן לים, כולל הפליטים על בסיס אדם אחד קול אחד. זו תהייה אסיפה מכוננת בעלת כל הסמכויות שתיתן לארץ זו חוקה דמוקרטית ותיצור שוויון בין אוכלוסיותיה. לכן, המשימה המעשית המרכזית העומדת על הפרק היא המאבק לכינוס אסיפה מכוננת כלל פלסטינית כזו שתיקח לידיה את כל השלטון, אסיפה מכוננת וריבונית, אליה יבחרו כאמור כל שוכני הטריטוריה הזו – ממוצא ערבי וממוצא יהודי – מהנהר עד הים, לרבות הפליטים. בתוך תהליך זה יתגבש הלאום הפלסטיני, כלאום מוגדר ע"י הטריטוריה, תהליך שאותו יוביל העם הפלסטיני הערבי – הנפגע העיקרי, הישיר, המעונה, המגורש, המנושל, של המפעל הנחלני שבחסות האימפריאליזם. כך, הרפובליקה החילונית והדמוקרטית תהיה מדינת לאום במשמעות המודרנית של הקטגוריה הזאת. הלאום הפלסטיני יכלול, כשווים בכול, בזכויות ובחובות – אזרחים ערבים ואזרחים יהודים.

  2. אעקי 20 בנובמבר, 2017  בשעה 20:59

    הטירלול מבית היוצר הבולשביקי

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

X

עכשיו משודרות באתר מבחר כתבות. כנסו >>