צמ(א)ות לשלום

תמלול הכתבה: צמ(א)ות לשלום

קריינות: תנועת "נשים עושות שלום" מקיימת בימים אלו צום מחאה לציון שנה ל"צוק איתן" באוהל מול בית ראש הממשלה.
התנועה סופגת ביקורת על בחירתה להציג את עצמה כתנועה א-פוליטית, כאשר הטענה העיקרית היא שלא ניתן לדבר על שלום בלי על הכיבוש ולא ניתן לדרוש משא ומתן שיביא להסכם מבלי להכיר בזכותו של עם אחר לחיות כאן.
אריאלה גניגר: מי לא רוצה שלום? גם בימין רוצים שלום, גם בשמאל כולם רוצים שלום.
תמי שמיר: המחויבות שלנו לתת מקום לנשים מכל הקבוצות, מכל הצבעים, מכל הגילאים, מכל האמונות ומכל הקשת הפוליטית.
אריאלה גניגר: התנועה הזאת כן מייצגת את כולם. הבעיה בפה במדינה ששלום תמיד נתפש שמאלני, וזה לא נכון. את יודעת כמה פעמים אנשים דתיים אומרים בתפילה היומית שלהם שלום?
תמי שמיר: זה לא המנדט שלנו להגיד מה צריך להיות. יש נבחרי ציבור, היו בחירות דמוקרטיות, מוצא חן בעיני או לא מוצא חן בעיני. כל אחת תפנה לנבחר הציבור שלה. אם הצבעתי למרצ אלה נבחרי הציבור שלי ואם הצבעתי לבית היהודי אלה נבחרי הציבור שלי והדרישה צריכה להיות מכל אחד מהם, לפי אמונתו לעשות כל מה שהוא יכול בשביל למנוע את המלחמה הבאה.
נגה צבי: אנחנו לא יודעות להגיד את המעשה הנכון והמעשה הוא זה שקובע. אבל לפני המעשה יש את הרוח ומשהו ברוח, שאני מאמינה שאנחנו מייצגות, בעיני הוא מהותי.
מיכל כצנלסון: יש פה כן אג'נדה פוליטית, שהיא מאוד מצומצמת. ברגע שאת אומרת שלעם אחר יש זכות, איזשהי, ולא מדברת על מה נחזיר מה לא נחזיר ואיפה יעבור הגבול בדיוק, זה עמדה מאוד עקרונית שבבסיס שלה חצי העם לא מקבל. לחצי העם הזה אנחנו צריכים לדבר אתו על זה, עם הרבה מאוד ענווה והרבה פחות התנשאות ממה שיש לשמאל הישראלי.
אריאלה גניגר: אני לא חושבת שהעמדות פה כל כך מרוחקות. יש קיצוניים, יש קיצוניים בכל צד אין ספק. השאלה היא ההגדרה, השאלה היא מי. אז לשבת בבית ולהגיד: "עד שתיפול לי ההגדרה בדיוק מדויקת אלי, אני לא זזה" או לשבת בבית ולחכות שהצד השני יזוז ויעשה את שלו. לא מה, אני אחכה להם? אני רוצה משהו, אני אעשה אותו.

סוף תמלול הכתבה: צמ(א)ות לשלום