ביום ראשון הקרוב הן תהיינה שתיים. שתי נשים, שאומרות "אני מסרבת". שתיהן צפויות ככל הנראה להיכנס לכלא צבאי. עבור תאיר קמינר זו תהיה תקופת הכליאה השנייה ועבור טניה גולן זו תהיה תקופת הכליאה הראשונה.
אחת הבעיות הקיימות בשיח על סרבנות היא, שהוא הופך לעתים לפשטני, כאשר סרבנות מקושרת באופן מיידי עם פציפיזם. תופעה זו קיימת גם בצבא וגם בשיח על סרבנות בחברה האזרחית. אך במציאות, האידאולוגיה של סרבניות ושל סרבנים נוטה להיות מורכבת יותר.
כמי שמגדירה את עצמי פציפיסטית, הקישור הזה מעולם לא היווה בעיה עבורי. ההתנגדות שלי לצבא מגיעה מעצם ההגדרה שלו כגוף ש"פותר" סכסוכים בדרכים אלימות, אך ברור כי מתוך הבסיס המיליטנטי של הצבא צומחות השלכות שליליות רבות אחרות המשפיעות על כלל החברה. מדובר בצבא שכובש אוכלוסייה אזרחית, שנגוע בשוביניזם, שמדכא בשיטה היררכית קשה את החיילות ואת החיילים שבו, שגורם לחברה כולה להיות מיליטריסטית ואלימה, שפוגע בבעלי חיים ובסביבה. וזה רק קצה המזלג. לכן, ברור שרבות ורבים יכולות למצוא את עצמן מתנגדות לחלק מהפעולות של הצבא ולא לכולן. לכן, הטענה שסרבנות נובעת מפציפיזם מתגלה פעמים רבות כשגויה.
מימן: תאיר קמינר, משמאל: טניה גולן
מתוך ההבנה הזו, הראיון עם טניה גולן היה מרתק מבחינתי. שתינו מגיעות פחות או יותר מאותו צד של המפה הפוליטית ובכל זאת הסיבות לסירוב שלה שונות מהסיבות שבגללן אני החלטתי לסרב. טניה מגדירה את עצמה כפעילה חברתית, אנרכיסטית, טבעונית וכפעילה במאבקים אקולוגיים.
מדוע בחרת לסרב?
"צה"ל מדכא ומחזיק בשבי מיליוני אנשים. מלבד זה, התגייסות לארגון צריכה להיעשות באופן וולונטרי ומרצון אמיתי של האדם. בנוסף, לקיחת חלק במערכת כמו צה"ל שאין לי שום יכולת להשפיע על מה שקורה בה ואני כל-כך מתנגדת למה שהיא עושה, יש לזה השפעות נפשיות, זה מכניס לדיכאון."
מתי החלטת שאת לא עומדת להתגייס?
"החלטתי את זה בתחילת כיתה י"ב. זה היה תהליך. זה התחיל מהרצון שלי להתרחק ממסגרות מדכאות. ברגע שהתרחקתי נחשפתי למידע ולהשקפות שונות, לדברים שלא נוגעים בהם בבית הספר, וגם אם כן אז לא מספיק. כשיצאתי ממערכת החינוך לקחתי כנקודת מוצא, שאין מה לעשות עם המצב בעזה ועם חוסר ידע מוחלט לגבי השליטה הצבאית של צה"ל על הגדה המערבית."
את מפחדת?
כן, בין היתר. אבל הוא (הפחד) קטן בפרופורציות בהן אני לוקחת את הדברים.
מה את מתכננת לעשות בהמשך, אחרי שתשתחררי?
"אחרי שאשתחרר אני מתכננת לפעול במשקים וקהילות אקולוגיות עם חברי הקרובים, ללמוד מעשית על תפעול של משק אקולוגי וחקלאות בת-קיימא, להרחיב את הקהילה או להצטרף לקהילה אחרת בשאיפה להקים יער מאכל."
למה בעצם לא לנסות לשנות מבפנים, להיות "החייל הטוב במחסום"?
"אני מפקפקת בשינוי מבפנים משתי סיבות:
כשאת נכנסת לתוך מערכת נוקשה שהתפקיד שלה הוא ליישר את קו המחשבה שלך עם שלה ואת מקדישה את הכוחות והמשאבים שלך לפעילות בה, סביר שתמצאי את עצמך מצדיקה אותה, אחרת יהיה לך מאוד קשה לפעול בה. זה נובע מזה שאנשים לא רוצים להרגיש שהם מבזבזים את זמנם ואת כוחותיהם על דברים לא חשובים (ואף מזיקים).
מערכת בנויה כך שלכל אינדיבידואל, ובמיוחד אינדיבידואלית, יש מעט מאוד השפעה. הבעיה היא במדיניות ולא בפעולות קטנות של חיילים בגוף שמבצע את המדיניות."
האשמה רווחת נגד השמאל היא שהתפיסות שלו מנותקות מהציבור. את חושבת שהמסר שאת מעבירה באמת יכול להגיע אל נערה שעומדת להתגייס, או שהיא נמצאת במקום עמוק מדי בתוך החברה המיליטריסטית?
"אני שואפת קודם כל להגיע למי שחושבת בצורה דומה אבל חוששת לפעול בהתאם, בגלל לחץ חברתי לכיוון השני, ולא חסר לחץ כזה. אני סבורה שיש הרבה נערים ונערות כאלו. לי אישית עזר לראות ולשמוע סרבנים וסרבניות, כדי ללכת עם ההחלטות והרצונות שלי."
למה לבחור בסירוב פומבי ולא בוועדת מצפון (הצהרת פציפיזם) או בסירוב שקט יותר?
"ההגדרה למצפון בצבא היא מאוד מוגבלת, כאילו שהסיבה היחידה שפעילות הצבא יכולה לשבת למישהו על המצפון היא סיבת הפציפיזם. מי שלא פציפיסטית ומפריע לה המצב של כיבוש ואפליית עם אחר בזמן שיש כאלו שמרוויחים מהסבל שלהם ובזמן שהאיבה משני הצדדים רק הולכת ומחריפה, נאלצת לעשות שמיניות ולשקר או לשבת בכלא. בהתחלה רציתי לסרב בשקט אבל עם הזמן ראיתי את החשיבות של אמירת העמדה הזו."
- צפו בהפגנת התמיכה בתאיר קמינר, שהולכת להכריז שוב על סירובה יחד עם טניה גולן:
אל מי את פונה באקט שאת מבצעת? לפוליטיקאים, לנערות ולנערים או שאת מנסה להיות חלק מהקריאה למדינות אחרות לפעול לסיום הכיבוש?
"אני לא מאמינה שמה שאומר ישפיע על פוליטיקאים כי פועלים עליהם הרבה כוחות חזקים אחרים. בכך שאני מביעה את עמדתי, אני משנה את מאזן הכוחות של הדעות המקבלות נראות בחברה. זה משהו שמשפיע על המציאות ועל העתיד. כל תנועה גדולה לשינוי מתחילה מקבוצה קטנה, ואני מצטרפת לקבוצה ההולכת וגדלה הזאת."
היית מסכימה להתגייס לצבא במדינה אחרת או שהסירוב שלך הוא כללי?
"לא הייתי מסכימה להתגייס לצבא של מדינה אחרת. אין לי אמון במערכת המדינית. התפקיד של צבאות הוא לשרת את המדינות שמרכזות כוח בידי קומץ אנשים. לעומת זאת אני בעד התארגנויות של כוחות הגנה שמגנים ומופעלים על ידי האנשים עצמם באופן התנדבותי."
סרבניות פועלות כבר שנים ובכל זאת הכיבוש ממשיך ושטיפת המוח רק מעמיקה. את עדיין חושבת שסרבנות היא מה שיביא את השינוי?
"סרבנות היא חלק מהשינוי אבל לא החלק היחיד בו. כמובן שנדרשים מרכיבים נוספים במאבק. בכל אופן, זה דחיפה בכיוון הרצוי, כי זה לא כולל תרומה לשימור המצב."
מה הקשר בין אנרכיזם לסרבנות מבחינתך?
"אנרכיזם מפקפק בסמכויות, שלא מצליחות להצדיק את עצמן והצבא הוא סמכות כזאת בדיוק. בנוסף, צבא הוא כלי במערכת שהתפקיד שלה הוא לגרום לאנשים לא לפקפק בסמכות ולא לפתח מחשבות עצמאיות. כמו שאמרתי קודם, התפקיד של הצבא הוא לשטוף לאנשים את המוח לציית באופן עיוור לסמכות שלא משרתת אותם ולא לקחת אחריות על המעשים שלהם. הצבא הוא מפעל שמוציא אנשים שתומכים בלאומנות ומתקשים לחשוב באופן עמוק על ההחלטות שלהם ועל המציאות שסובבת אותם. על אנשים כאלו יהיה קל יותר לעבוד ולנצל לטובת רווחת בעלי ההון."
איך לדעתך הצבא משפיע וגורם לצעירות/ים לרצות להתגייס?
"אני מניחה שחשוב להם להרגיש שייכים לקבוצה גדולה וחזקה של אנשים, חשוב להם להרגיש שהם תורמים לחברה שהם חיים בה וזאת ההחלטה הכי טובה שהם ראו בעקבות שהייה במערכת החינוך שצה"ל והמדינה מזינים אותה. אחרי 12 שנים של מטח מסרים על הקשבה לסמכות, יש עליהם הרבה לחץ לעשות את מה שהסמכות הזו אומרת והם לא נמצאים בסביבה שמאפשרת להם לשקול דברים באופן רגוע והגיוני."
ומה דעתך על הנערות והנערים שבוחרים להתגייס לצבא?
"אני מבינה שיש הרבה לחץ להתגייס ושהם מנסים להשתלב בחברה ולחיות חיים רגועים ומוצלחים. אבל הדרך הזאת לא מובילה, לא בטווח הקצר ולא הארוך, לחיים רגועים ומוצלחים יותר. הצבא דואג שאנשים לא יתנגדו לשלטון שמדכא אותם ומשמר את הפערים החברתיים (להרחבה אפשר לקרוא את באקונין ומרקס)."
מה המשמעות מבחינתך לעובדה שאת מסרבת כאישה?
"העובדה שאני סרבנית אישה הופכת את הפעולה למתריסה יותר, זה רחוק יותר מהקונצנזוס. נשים הן קבוצה מדוכאת שכחלק מהדיכוי מצופה מהן לא להשמיע את קולן."
ביום ראשון (31-1-2016), שתי נשים עומדות להגיע לבקו"ם ולומר "אני מסרבת". כל אחת מהן מסבירה את החלטתה בדרך אחרת. כך נוצרת תמונה מורכבת יותר, מגוונת יותר ומהפכנית, אפילו של סרבנות.
הוספת תגובה לכתבה