דעה על סדר היום |

שמאלנות למתחילים

מדינה נכתב על ידי

השבוע הצטרפתי לכתבת השטחים ענבל סיני לצילומים בעין חיג'לה הסמוכה ליריחו, בעקבות דיווחים שקיבלה על 'התנחלות' פלסטינית שהוקמה במקום כחלק מהמאבק לשחרור אדמותיהם. "רק אל תגיד להם שאתה ציוני.." היא אמרה לי בדרך לשם, חששה שאזיק לה להתקרב למקורותיה, "מזה אני לא מודאג" עניתי לה, "רק מכוחות הביטחון, שלנו, ושלהם". זה היה המסע הראשון בחיי לפלסטין הכבושה, ובכנות, זה היה החשש היחיד. ביני לביני שמחתי מאוד שלא היו לי עוד כמה דעות קדומות לנער ממני, סטיגמות שרובנו ספוגים בהם מבית ספר, מהטלוויזיה, מהקולנוע הישראלי של שנות ה- 80'.

אני נזכר בטיול, אחד הבודדים שלקחו אותנו ביסודי, נדמה לי שזה היה לבית ג'אן. הפגישו אותנו עם ילדים דרוזים (העדה הערבית היחידה עם תו התקן של הממלכה הישראלית) ואני בעיקר זוכר שאנחנו היינו רעשניים, מופרעים, עסוקים בבמבות (אז לא היה סמארטפון), ואילו הקבוצה שמנגד היו שתקניים וביישנים, ולנו זה היה מוזר. ההורה המלווה אמר למורה שבטח 'אצלם החינוך זה לא כמו אצלנו, זבנג אחד והתלמיד ממושמע' והתקין מחדש את רצועת הקראבין על כתפו, אבל העיניים הכחולות הטובות של המורה הדרוזי סיפרו סיפור גלילי, אחר לגמרי.

בחזרה לעין חיג'לה. כמובן שבכניסה על הכביש הראשי כבר מוצב ג'יפ צבאי כדי להכביד על תנועת הפעילים שהחלו לזרום למקום, עברנו מסביב והגענו לחאפלה שהחבר'ה אלתרו שם. דגלוני פלסטין ותמונות אבו עמאר מכל עבר (עראפת זה הבן גוריון שלהם), עיתונאים זרים, אווירה סבבה. "זה נלחם עוד כילד עם אבנים בידיים, התעמת עם הצבא ונעצר אין ספור פעמים" ענבל מספרת לי על הצעיר הבלונדיני וההיפר- אקטיבי, "אבל עכשיו הוא כבר נרגע" היא מוסיפה. שתינו קפה, דברנו וצחקנו מסביב למדורה, רק באמצע פתאום כולם קמו ורצו לכיוון הג'יפ של הצבא. שוב פעם הם ניתקו להם את המים, "ככה זה 4 פעמים ביום", מישהו אומר, "תיכף הם יחברו חזרה".

בביקור הראשון על אדמת פלסטין לשמאלני המתחיל התגלה "אויב" חביב עם אותו המזג, עם עניין רב בסדר היום הישראלי ובקיאות מרשימה באקטואליה. למודי מאבק ארוך ועקשני (שהוביל לכמה הישגים בדרך איך שלא מסתכלים על זה), רוחשים כבוד, ובו זמנית חשים תיעוב ובוז כלפי הציונים הקולוניאליסטים. מאמינים. עם סיום כתיבת שורות אלה (05:45) פרסמנו כי צה"ל פשט על הכפר הלילה, הכריז עליו שטח צבאי סגור וערך מעצרים באלימות, תוך פינוי הפעילים. עשרות הובהלו לבי"ח הסמוך ביריחו. נקווה שהבלונדיני לא הסתבך הפעם ושמר על עצמו.

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
 
  נמוך       גבוה

4 ב- 100

חוק הסופרים והספרות בישראל נכנס לתוקפו, וגדודי סופרים זועמים עוטים על המיקרופונים, מנפנפים בכותר שלהם. האם אכן כשל השוק הוא מבצעי רשתות השיווק? לא בטוח. איך קרה שאנחנו עם של יצרני ספרות בלתי נלאים עם כ- 9000 כותרים חדשים שיוצאים לאור מדי שנה, אבל מתי מעט ספורים הם מעגל הצרכנים? בכל שעה נולד בישראל ספר עני שבעליו מצטרף למעגל העוני, נתונים מבהילים. החוק מסדיר את פעילות השוק אך לא נוגע במדיניות התמיכה הציבורית בספרות, המגוחכת כשלעצמה, וגם לא בחינוך לצריכת ספרות כדי לגדל דורות של קוראים. ובכל זאת תרשו גם לי לנופף בכותר החדש- השבוע יצא ספר השירים הראשון שלי בהוצאת הדובדבן, "פוטו-אופ לשמקל'ה" שמו, והוא מרכז שירים שכתבתי במשך עשרים השנים האחרונות. שירים על אמונה בה', השאלה הישראלית ואהבת בנים. האם יהנה מהחוק החדש ולא יצטרף לסטטיסטיקה? נדבר בשנת המס הבאה. ונסיים בקטע מהשיר "המלחמה הבאה":

יוֹשְׁבִים עַל גֶּדֶר הַפְּרדָה מֵהַי-טֶק מְאֻבְטָח/ מָעַל- כִּפַּת בַּרְזֶל, שַׁרְבִיט קְסָמִים/ וְעַל הָרִצְפָּה- גּוּפוֹת שֶׁל נֶחְשָׁלִים/ מַעֲרֶכֶת הַבְּרִיאוּת וְהָרְוָחָה/ בִּירוֹקְרַטְיָה אַלִּימָה

כְּלַפֵּי מִי שֶׁיָּדָם אֵינָהּ מַשֶּׂגֶת לְשֵׁרוּתֵי יחצ"ן/ מוֹצִיאִים לַפֹּעַל אֶחָד נֶגֶד הַשֵּׁנִי, בְּגִזְעָנוּת/ וּמַמְשִׁיכִים לְהִתְבַּצֵּר/ כְּנִרְאֶה יוֹדְעִים לְמַה/ לַמִּלְחָמָה הַבָּאָה.

(מתוך "פוטו-אופ לשמקל'ה" | עידוא דגן, "הדובדבן" הוצאה לאור).

שבת שלום!

לא עוד 4 ב- 100. "פוטו-אופ לשמקל'ה".

לא עוד 4 ב- 100. "פוטו-אופ לשמקל'ה".

 
 

הוספת תגובה לכתבה

  כתבות ווידאו שחבל לפספס