תמלול הכתבה: המורה פלסטינית, התלמידה סרבנית
יסמין ערן-ורדי: אני יסמין, בת 18 מירושלים...
ראג'אא נטור: הנה לכם סיפור, בשבוע שעבר גיליתי שיסמין ערן-ורדי שהייתה תלמידה שלי בבית הספר הדו-לשוני, עומדת לסרב להתגייס, וכשאני בתור כתבת של הטלוויזיה החברתית, עומדת לפגוש ולראיין אותה, זה יקרה היום, אחרי 11 שנים, תלמידה שפוגשת את מורתה הפלסטינית במעמד שבו היא מסרבת לשתף פעולה עם הכיבוש. זה לא קל לי, זה לא פשוט לי, יחד עם זאת, אני מאוד מתרגשת לפגוש את יסמין ולשוחח איתה.
ראג'אא נטור: דו-לשוני בירושלים, ראג'אא, הייתי המורה שלך, לראות אותך, בסרטון הזה, עומדת בבחירה מאוד אמיצה שלך. יסמין ערן-ורדי: הלימוד בבית הספר הדו-לשוני לחלוטין השפיע עלי וגרם לי להבין הרבה תובנות על החיים המשותפים של יהודים וערבים במדינה הזאת.
ראג'אא נטור: ליווית הרבה סרבנים, בתהליך של הסירוב שלהם, והיום זה היום שלך.
יסמין ערן-ורדי: הייתי הרשת תמיכה, ליוויתי אנשים, ועכשיו אני עומדת פה ואני הולכת לעשות את המעשה הזה, אני מתכוונת לסרב כי אני לא מוכנה לשתף פעולה עם מדיניות הכיבוש, והמצור על עזה, על ההחלטה שלי השפיעה המון הפעילות ברשת "מסרבות", סרבנים אחרים, לראות בעצם את האידיאולוגיה שלהם, כמה הם מאמינים בה.
ראג'אא נטור: פתאום מגיע הצבא ואומר לה רגע, את אמורה להתגייס, ואלה בעצם האויבים שלך, בואי תלחמי בהם, וזה מדהים שיסמין לא יכלה, לא רצתה, סירבה, לשתף פעולה עם הסתירה המאוד עמוקה הזאת, הפלסטינים שנפגשתי בבית הספר, החברים שלי, פתאום הופכים בגיל 18, לאויבים שלי. את פוחדת, חוששת?
יסמין ערן-ורדי: כן, אני מפחדת, אבל בסופו של דבר אני מאמינה במה שאני הולכת לעשות.
ראג'אא נטור: כל מה שקשור לצבא, מאיים עלי, מפחיד אותי, מעורר בי הרבה סערת נפש, מתח, וגם בתור פלסטינית, בשבילי צבא זה משהו נורא ברור ואחד, זה מנגנון שכובש, מדכא.
אביה של יסמין ערן-ורדי: אז כמובן זה רגשות מעורבים ויש חשש טבעי מזה שהילדה תשב באיזה צינוק או משהו, אני לא חינכתי אותה לסרב, בחיים שלי לא אמרתי את צריכה לסרב, וגם לא להפך, וגם לא אמרתי לה את צריכה ללכת, גם אני וגם אמא של יסמין, גידלנו אותה על ערכים של שוויון, משם היא לקחה את זה לכיוון הזה, ואני לגמרי תומך ומכבד אבל זה לא גידלנו בת סרבנית, גידלנו אולי, אני מקווה, בת חושבת, עצמאית. ראג'אא נטור: למרות ההתרגשות שליוותה את מפגשתי עם יסמין, לי ברור שסרבנות הנה החלטה יוצאת דופן בעלת השלכות חברותיות ואישיות רבות. שיח הסרבנות נתקל בהשתקה, ביטול, ובאלימות בקרב החברה הישראלית הכללית, ולכן ארגון "מסרבות" לקח על עצמו ללוות, לייעץ ולתמוך בסרבנים ובסרבניות שמקבלים החלטה זו.
עובר אורח: אין לכם בושה חבר שלי.. חבר שלי... עזוב, עזוב, הכל טוב, שיצלם...
חייל: תוריד ת'מצלמה, תוריד ת'מצלמה, שהיא לא תישבר לך...
צלם: אל תיגע במצלמה!
חייל: אני בגוף שלי אני הגנתי עליכם בוא יבן זונה אני חייב שאתה תוריד ת'מצלמה! תוריד ת'מצלמה! אני אשבור לך אותה בפנים! אני אשבור לך אותה!
צלם: הצבא זו מין מכבסה כזו שהיא גם טקס חניכה וגם מן אישור... אישור לגבריות שלך,
ראג'אא נטור: ברגע שידעו שלא עשית צבא, זה כתם. לכל החיים. אז כאילו זה דברים שהם טיפה נעלמו לי מהעין.
הלל גרמי סרבן לשעבר: אני חושב שכל סרבן שמסרב ומאלץ את המשפחה שלו ואת המכרים שלו ואת כל מי שמסביבו להתמודד, זה בעצם מכין את הקרקע ועוזר לסרבנים הבאים שיגיעו, גם אם אני לא יכול להעמיד את המעשים שלי במבחני התוצאה, כי מאוד קשה לקמט את ההשפעות של מהלכים כאלה, ה3 חודשים האלה, 3 וחצי חודשים האלה בכולל בכלא, היו שווים את הניסיון.
ראג'אא נטור: אני חושבת שיסמין תוכיח כמו סרבניות אחרות שיש אלטרנטיבות אחרות לתרום למקום הזה ולהיות בו חברתית ולשנות, וכולי וכולי, ולאו דווקא לעבור דרך המסלול המיליטריסטי האלים, יסמין מבחינתי מגלמת את האפקט של חינוך אלטרנטבי ולא מופרד. חינוך אשר יוצא נגד ההפרדה וההסללה של פלסטינים ויהודים במערכת החינוך והופך אותם לאויבים.
סוף תמלול הכתבה: המורה פלסטינית, התלמידה סרבנית
הוספת תגובה לכתבה