יום ראשון   26-01-2020
תמלול הכתבה: סדר חברתי 11/12/2013

השבוע בסדר חברתי:

הפגנה בדו מאז'ור - על סרבנותו של נגן הוויולה ממג'אר
מעברה או בית מלון - פעולה ישירה של פעילים חברתיים בירושלים
רוצות משפט - על המחאה נגד סגירת תיקי חקירה בתחום עבירות מין.
קורבנות הייאוש - שישה כבר הציתו עצמם למוות.
הפיקניק של שבת על הכפר שחרב
כנס סוציאליזם 2013 - על המאבקים המרכזיים של ימינו.

"סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

הפגנה בדו מאז'ור
מגישה: הסרבנות להתגייס לצבא על רקע אידיאולוגי אינה תופעה חדשה, אך התקשורת נמנעה עד כה מלעסוק בנושא. אחרי אין ספור הפגנות תמיכה בסרבני השמאל, ללא כיסוי תקשורתי, מתברר שהתקשורת דווקא יודעת את הדרך לכלא 6 - כאשר מדובר בחרדים. אנחנו, רוצים לספר על סרבן נוסף, מעדה אחרת, שנשפט גם הוא על סרבנות ונכנס השבוע לכלא 6 - עומר סעד, צעיר דרוזי, נגן ויולה מהכפר מגא'ר.

קריאות מפגינים: לא רוצים לשרת בצבא, רוצים לחיות כמו בני אדם.

מגישה: את תופי המחאה החליפה הוויולה של עומר בליווי כלי נגינה, בני משפחה, וחברים לדרך מקבוצות שונות בחברה.

עומר סעד: אני מתנגד לגיוס לצה"ל ולכל צבא אחר מסיבות מצפוניות ולאומיות.
שנוא עלי העוול ואני מתנגד לכיבוש. אני מתעב את הקנאות ושלילת החירויות. אני שונא את מי שעוצר ילדים וזקנים ונשים.
איך אוכל לאחוז בנשק נגד אחיי ובני עמי בפלסטין? כיצד אוכל להיות חייל המשרת במחסום קלנדיה או במחסום אחר ממחסומי הכיבוש, כאשר אני עצמי חוויתי את עוולות המחסומים?
רבים מצעירי עדתנו משרתים בצבא בהתאם לחוק שירות ביטחון – ומה הישגנו? אפליה בכל התחומים, עוני בכפרים, הפקעת אדמותינו, אין תוכניות מיתאר, אין אזורי תעשייה.
חוק שירות הביטחון ניתק אותנו משורשינו הערביים.

מגישה: למרות שמדובר היה במחאה שקטה ולגיטימית, בחרה המשטרה לאיים על האב במעצר ולהזמינו לחקירה שבסופה נאלץ לחתום על צו הרחקה מטבריה.

זוהיר אלדין סעד: הם רוצים לעכב, הם רוצים מישהו אשם, אשם במה? לא יודעים.
אם נותנים לכל הברברים לעשות כל הפרובוקציה, מול כל האנשים המתורבתים.
אם מזמינים אותי אין בעיה, אנחנו נבוא אם יש צורך.
בוא נקרע כמו שעומר קרע את זה.

מגישה: במקום לחשוש מהתפרקות ברית הדמים הצבאית בין הדרוזים למדינה, אפשר להתעודד מהתהוותה של ברית אזרחית שנרקמת בימים אלו. לא במקרה בחר עומר ללבוש דווקא ביום זה את החולצה בה כתוב "פראוור לא יעבור".

מעברה או בית מלון
מגישה: "יאללה ירושלמים/ות בואו נעשה משהו" - זו הייתה הקריאה בדף הפייסבוק של "המעברה" לפעולה ישירה בירושלים במחאה על היעדר פתרונות דיור למי שאינם אמידים.

אתי חן: אנחנו רוצים דיור ציבורי, לא יתכן שיבנו רק למיליונרים. אנחנו לא ניתן להם כל עוד קבוצת "המעברה" חיה ונושמת. לא יהיה בניינים נטושים ואנשים ללא קורת גג, נקודה.

ויקי וענונו: זה גם העיר שלי. ירושלים לא רק עיר של עשירים, היא גם עיר של עניים. העיקר אתה נתת את הקרקע הזאת ששייכת למדינת ישראל ונתת אותה לבנות פה בית מלון לעשירים.
רמי אדוט: אנחנו מדברים על דיור ציבורי, כזכות שמגיעה לכל תושבי ישראל. לכל תושבי העיר, גם לתושבים במזרח ירושלים. קודם כל צריך להפסיק לחלוטין להרוס בתים ולאפשר לאנשים לגור. אבל גם בירושלים יש זכאים של דיור ציבורי, וגם הם צריכים לקבל דיור ציבורי.
מגישה: פעילי ופעילות המעברה דורשים מהרשויות: בנייה למגורים בשכר דירה נמוך על קרקע עירונית או ממשלתית, הקמה מחדש של חברה משכנת עירונית, פיקוח שהכספים המיועדים לדיור ציבורי יגיעו לייעדם, תוכנית מתאר למזרח העיר, המכירה בבנייה הקיימת ובצרכי ההתפתחות העתידיים של התושבים הפלסטינים, כמו גם הפסקת המדיניות של הריסות וקנסות.

רוצות משפט
מגישה: "רוצות משפט! די לסגירת תלונות בפרקליטות" - זו הייתה כותרתה של הפגנה שיזמו מנהלות דף הפייסבוק "אחת מתוך אחת", דף בו נשים ונערות משתפות עדויות מתקיפה והטרדה מינית. הטריגר להפגנה שהתקיימה מול פרקליטות תל אביב - אי הגשת כתב אישום נגד עמנואל רוזן.

גל שרגיל: ההפגנה הזו יצאה בעקבות ההחלטה של הפרקליטות שיש להם נטייה לסגור את התלונה נגד עמנואל רוזן, למרות שהמשטרה ממליצה על הגשת כתב אישום, זה אומר שיש להם ראיות, העדות מהימנות לטענת המשטרה, ועדיין הפרקליטות רוצה לסגור את התיק. זה בעצם מראה את המדיניות של הפרקליטות לסגור תיקים באופן די שרירותי.

מגישה: לטענת המפגינות, הרצון לשמור על אחוזי הרשעה גבוהים מוביל לכך שלא מוגשים כתבי אישום מחשש לזיכוי, או שמנסים לסגור עסקאות טיעון כמו במקרה של הנשיא לשעבר קצב.

גל שרגיל: זה כמו במקרה של קצב, שהפרקליטות לא רצתה להגיש כתב אישום, ובגלל זה רצו לחתום אתו על עסקת טיעון, אבל בגלל שהוא סירב לעסקת טיעון אז לא הייתה ברירה אלא להגיש כתב אישום ועובדה שהייתה הרשעה, אז פשוט זה אומר לפרקליטות לקחת צ'אנס ולא לוותר.

קורבנות הייאוש
מגישה: ולמחאה נוספת שהתקיימה בסוף החנוכה. את משה סילמן שהצית את עצמו למוות במהלך הפגנת המחאה החברתית - כולנו זוכרים. זה לא בגלל שהוא היה הראשון וגם לא בגלל שהוא האחרון ברשימת המתאבדים מתוך ייאוש. אנו זוכרים אותו בזכות התקשורת ובזכות זה שהצית את עצמו בשידור חי. פעילים, אמנים ומשוררים קיימו בשבוע שעבר אירוע מחאה לזכר שישה אנשים, שבשנה החולפת, הציתו עצמם למוות מתוך אותו ייאוש. שישה שלא היו בכותרות.

יהודה אלוש: היום היה צריך להגיע לכאן גם מרדכי כהן, שהצית את עצמו באולם מועצת העירייה בבאר שבע והוא ביקש ממני להגיד היום שהוא מצטער שהוא לא מת. כי היום הוא נראה בצורה מחרידה, הוא סובל פי מאה ממה שהוא חש לפני שהוא הצית את עצמו על רקע הייאוש.

הרב עידית לב :אנחנו עוסקים בעיקר באנשים שחיים בעוני אפשר להגיד שזה היום יום שלי. אנחנו רואים את המצוקות הולכות וגוברות. אחד האנשים שליווינו היה משה סילמן, הראשון שהצית את עצמו בגל הזה. מה שקורה היום זה שהמדינה לא לוקחת אחריות בעצם על שום דבר שהיא אמורה לקחת עליו האחריות. בן אדם שחי בעוני הבעיות הן שלו, אין לו שום פיתרון של דיור, ואין לו שום פתרון לכלום. כל דבר שהוא ייגש לעובדת הרווחה ויבקש התשובה בסופו של דבר תהיה "אני לא יכולה לתת לך כי אין לי מאיפה ואין לי ממה.

מגישה: באירוע שאורגן ע"י רבנים למען זכויות האדם, לקחו חלק גם משוררים של קבוצת "גרילה תרבות" שהקריאו שירי מחאה.

אלפרד כהן: כשאשרף אתם עוד תתגעגעו אליי אתם עוד תתגעגעו אליי אתם עוד תשמרו על הילדים אתם עוד תקנו להם בגדים אתם עוד תשלמו את שכר הדירה אתם עוד תכתבו עליי שירה אתם עוד תדליקו לי נר, לא צריך שתדליקו לי נר.

שיר אלוני: אני לא מפחדת מגז מדמיע שישפוך דמעותיי הרבות. אל ארץ בה קולי לא אשמיע, על משאלות חרבות. אני לא מפחדת מאף שוטר שיגיד מה מותר ואסור. בארץ בה החלש הוא אחר והחזק הוא כותב הסיפור.

עו"ד יפעת סולל: ואם כל האנשים שמחויבים לעניין יחליטו שהם עושים מעשה כל יום וכל שעה, אנחנו ננצח.

קריאות מקהל: בידינו אור ואש, כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן.

מטיילים על הריסות
מגישה: ולכתבה המרכזית. ביום שבת שמשי היה פארק אילון - קנדה עמוס ברוכבי אופנים ומטיילים שבאו ליהנות מהנוף והאוויר. רק מעטים יודעים שמתחת לפארק היפה מסתתרת טרגדיה. מטיילים על הריסות - בכתבה הבאה.

כתבת: תסכלי מאחוריך יש ברזלים כאלו שיוצאים מהאדמה, בכל מקום שתלכי פה את תראי אותם.
איריס: כן, עכשיו אני רואה. לא מה זה?

רוכב אופניים: אני רק יודע שיש פה משהו מתקופת הרומאים עם הבית מרחץ פה וזה.
עידן: היה שם כיבוש ערבי ואז זה הפך להיות שלנו אחרי הרבה מאוד שנים אחרי כיבוש העותומאני.
מטייל: יש פה איזו אמת מים רומית, נחל כזה, מעין שיורד מלמעלה, אנחנו הולכים לעשות את זה עכשיו. ויש שם באמת שלטים שכתוב מה היה בדיוק.
איריס: אני יודעת מה קורה פה בהווה, אנחנו מאוד אוהבים לטייל פה, אבל מעבר לזה ההיסטוריה לא, לא מוכרת לי.
גיא: את האמת לא, אבל אני יודע שיש הרבה הריסות, רואים כשמטיילים פה. יש סוג של זכר, אולי קרה פה משהו שלא רוצים שידעו.
קריינות: אז מה הן באמת אותן הריסות שמבצבצות מהאדמה בפארק קנדה? השילוט שהציבה הקרן הקיימת לישראל מספר על התקופה הרומית, אבל מה קרה באזור הזה לפני פחות מחמישים שנה קשה מאוד למצוא. אלון גלעד, שהיה חייל מילואים בשנת 67', סיפר לנו את מה שלא ניתן לדעת מהשילוט של קק"ל.
אלון גלעד: הגענו לכפר שהיה עדין שלם, אבל ריק. התפקיד שלנו היה לעבור בבתים ולבדוק שאין אנשים. ואז התחילו באמת לפוצץ את הבתים אחד אחרי השני. הרבה מאוד דברים היו בתוך הבית, בתוך הבתים שנקברו. הרכוש נקבר יחד עם הבית שפוצץ. וזה היה רגע מאוד קשה, הרגע הזה שאתה מוציא מישהו מהבית שלו ואתה מוציא אותו מבית שהוא גדל בו, נולד בו, סביר להניח.

סעד אבו גוש: זה המקום של הבית של האבא שלי, שהוא גר פה ואחותי הגדולה גם נולדה כאן.

קריינות: פארק קנדה-איילון הוקם על הריסותיהם של שלושה כפרים פלסטינים. עמואס, יאלו ובית נובא בהם חיו סך הכל כ-5000 תושבים. במהלך ולאחר מלחמת ששת הימים כל התושבים גורשו ובתיהם נהרסו . למרות שבזיכרון הישראלי, ובשלטים של קק"ל לא נשאר לכפרים הללו זכר, פליטי הכפר וצאצאיהם חיים היטב את זכר אותם הימים.
סעד אבו גוש: כל הזמן אנחנו באים לפה, עם המשפחה שהיינו קטנים, עד היום אני מביא את הבנות שלי ומסביר להן ומספר להן את כל מה שהיה אבא שלי מספר או סבא שלי אפילו. בדיוק אני יודע איפה אבא שלי ישב, איפה היה בית קפה, אומנם שאני לא נולדתי בכפר.
קריינות: ביער קנדה הוצבו בשבועות האחרונים מספר שלטים חדשים שמספרים שוב על בית מרחץ ואמת המים הרומית שהיו במקום, אבל אנחנו חיפשנו את השלט הזה שמזכיר את הכפר עמואס. שלט בודד במקום לא מתוייר, שהוצב רק אחרי מאבק משפטי עיקש של עמותת "זוכרות".
סעד אבו גוש: שמת לב עכשיו, ראית כמה שלטים חדשים שבכלל לא הוזכר שום דבר. אותו סיפור על התקופה הביזנטית או איזושהי תקופה, אבל לא מזכירים את התקופה שחיו פה אנשים עד 67' לא מזכירים את זה.
רוכב אופניים: כרגע לא מעניין אותנו מה היה לפני אלפיים שנה, מעניין אותנו הדור של היום, שישקיעו בנו ולא שישקיעו בערבים שהיו פה לפני, בכל האינדיאנים האלה. אני, אישית, יכול להגיד לך ממש גזעני בקטע הזה.
עידן: לא משנה הכאב שלהם, לא אכיפת לי מהכאב שלהם. אפילו לא מילימטר.
סעד אבו גוש: ממש כואב לי, שאנשים לא יודעים, לא רק שהם לא יודעים, רוב האנשים שאני מרגיש הם לא רוצים לדעת. וזה מה שכואב יותר.
גיא: צריך לדעת בעצם על ההיסטוריה של ישראל, של מי שהיה פה. גם אם זה לא רק ישראלים, גם אם זה לא אנשים שהיו פה גם אם זה אנשים אחרים. צריך לדעת וללמד את האנשים שמסתובבים פה ונמצאים פה, על ההיסטוריה של איפה שהם נמצאים.
מגישה: הנה עוד ילד שרואה שהאמת הכל כך פשוטה, נסתרת מעיננו ולא במקרה.

כנס סוציאליזם
מגישה: מידי שנה בחודש דצמבר, מקיימת תנועת מאבק סוציאליסטי את "כנס סוציאליזם". השנה, יתקיים הכנס על רקע איומי פיטורים בעשרות חברות במשק, לצד גל התאגדות חסר תקדים של עשרות אלפי עובדות ועובדים. בכנס שיתקיים על פני יומיים ב-20 וב-21 בחודש, ישתתפו שורה של דוברות ודוברים מהמאבקים המרכזיים של התקופה: המאבק למען התאגדות ונגד הפרטות, מאבקי דיור, המאבק בתוכנית פראוור, מאבקי נשים ומאבקים נגד הכיבוש. הכנס יתקיים במרכז מנשר בתל אביב.

עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 11/12/2013

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס