יום ראשון   08-12-2019
תמלול הכתבה: סדר חברתי 11-9-2013

מגיש: השבוע בסדר חברתי:

בית המשפט זיכה את מפגיני עופרת יצוקה.
Buycott - אפליקציה חדשה לצרכנות אידיאולוגית.
מוסקבייה - עינויים זה לא הצגה.
הסלמה בבילעין.
קריאה לפדיון כפרות כחלופה לשחיטה.

"סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

מגיש: מדינת ישראל היא אולי המדינה המערבית היחידה, שבה תקיפה אמריקאית בסוריה, זוכה לתמיכה גורפת: בעוד בארה"ב ובבריטניה כתשעים אחוז מהציבור מתנגדים לה, כשבעים אחוז מהישראלים תומכים בה. אכן קשה לישראלים להישאר אדישים לנעשה מעבר לגבול. כל כך הרבה הרוגים, פצועים, נעדרים, פליטים ללא קורת גג ועכשיו גם הגז הזה - הגיע הזמן שמישהו יעשה משהו, אי אפשר להמשיך לשתוק! אבל בעצם למה רק עכשיו? מאה אלף סורים נהרגו בלחימה קונבנציונאלית ובקושי הנדנו עפעף, ופתאום כשנודע שכמה מאות נהרגו בגז כימי אנו רוצים תקיפה בסוריה עכשיו. כאזרחים ישראלים – איך זה בעצם משרת אותנו?

מפגיני עופרת יצוקה
מגיש: ומהמאווים למלחמה, למלחמה שהייתה כאן לאחרונה. החודש, ארבע וחצי שנים אחרי שנעצרו, זיכה בית המשפט 14 מפגינים, אשר הפגינו נגד מלחמת "עופרת יצוקה". המפגינים קיימו מייצג בן דקות ספורות בכניסה לבסיס חיל האוויר בשדה דב והואשמו בהתקהלות אסורה ובהתפרעות. השופטת פסקה כי המשטרה לא הוכיחה את טענותיה ותיעוד הווידיאו תומך בגרסת המפגינים. העברנו לתביעה המשטרתית שאלות נוקבות לגבי אופן התנהלות השוטרים והסיבה להגשת התביעה, אך מהמשטרה נמסר לנו כי הם לא מעוניינים להגיב על החלטות שיפוטיות ובכך התחמקו מלהשיב לשאלות המהותיות.

Buycott - צרכנות אתית
מגיש: ולשגרת החגים. נראה שאין מנהג שמאפיין את חגי ישראל יותר מאשר קדחת הקניות. לא תמיד אנחנו יודעים לאן הכסף שלנו הולך ולאיזו מטרה - אבל נראה שעכשיו יש כבר פתרון. אפליקציית סלולאר בשם Buycott – שילוב של המילים קנייה והחרמה – מאפשרת לצרכנים ללמוד על החברות והתאגידים שמייצרים את המוצרים באמצעות סריקת הברקוד שעל האריזה. משתמשי האפליקציה יכולים להגדיר את ההעדפה הצרכנית שלהם כגון: תמיכה בחברות מסוימות, רכישת כחול לבן, החרמה או הימנעות
מרכישה של מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות או שיוצרו תוך ניצול בעלי חיים.

איון פרדו: לא הייתה איזו מטרה שהייתי ממש נלהב ממנה שהובילה אותי לזה. זו הייתה רק דרך להקל על אנשים לבטא את האמונות שלהם באמצעות כוח הרכישה שלהם.
מגיש: עד עכשיו, מספר Pardo (פרדו), היו מעל חצי מיליון הורדות לאפליקציה, והקמפיין הפעיל ביותר הוא "דרישה לסימון מוצרים מהונדסים גנטית".

איון פרדו: כל כך הרבה אנשים נדהמים לגלות שמוצר א' שייך למעשה לחברה ב', כשהם לעולם לא היו עושים את החיבור הזה מבלי לעשות קצת תחקיר עם האפליקציה.
אנחנו מקבלים הרבה מאוד משוב מחברות שונות שאומרות לנו שאולי הם רואים בעיה בקמפיין, או שאולי חלק מפרטי הקשר שלהם שגויים. הם לא יאמרו ישירות, תמחקו אותנו מהאפליקציה אבל הם יצביעו על משהו שאנחנו צריכים לתקן, וזה נותן לי את הרושם שהם רואים את זה.
מגיש: עד היום היו מקרים בודדים של התגייסות אמיתית לחרם צרכנים אפקטיבי בארץ. אולי האפליקציה הזו, שמאפשרת לנו להצביע ישירות באמצעות הארנק, תצליח לקדם את הערכים בהם אנו מאמינים.

מוסקבייה - ההצגה
מגיש: ולכתבה המרכזית. במסגרת פעילותם של הצבא והמשטרה, מובאים למעצר ולחקירה חשודים פלסטינים רבים. אחד ההיבטים שפחות נראים לעין הציבורית הוא נושא העינויים - אותם מקרים של הפעלת לחץ פיזי או פסיכולוגי על נחקרים במטרה לחלץ מהם מידע. בימים אלה עולה ההצגה מוסקבייה – על שם כינויו בערבית של מתקן המעצר במגרש הרוסים בירושלים. ההצגה, שמתרחשת הן ברחוב והן בחלל ייעודי, מנסה להתמודד עם סוגיית העינויים באמצעים בלתי קונבנציונליים: את השחקנים מחליפים נגנים ואת הטקסטים מחליפה מוסיקה.

אורי עגנון: אישה שמנגנת בחליל נעצרת ברחוב נעצרת ברחוב וחבורה של אנשים, כלים אחרים רוצים שהיא תפסיק לנגן ולמעשה זה סיפור של התלאות שלה מולם דרך מעצר עינויים.
אני חוויתי הרבה אלימות משטרתית והרבה, ולפעמים גם התעללות וביליתי כמה לילות במוסקבייה.
אני חושב שלשבת במקום וישפילו אותך בצורה מעוד עמוקה וידברו אליך בצורה לא אנושית, ולשבת ולחשוב זה קצה הקרחון, זה שום דבר, יש אנשים שנמצאים עכשיו קומה מתחתי שמתפללים שהיו מתייחסים אליהם כמו שמתייחסים אלי עכשיו. והדיסוננס הזה שאני יודע שיש אנשים בחוץ שיושבים בפאב ושותים ומתחתי יש אנשים שעוברים משהו הרבה יותר גרוע, אני חושב שזה היה, בשבילי, איזו שהיא נקודה שקישרה אותי מאוד חזק לנושא של עינויים.
ישי מנוחין: למרות שהאיסור הוא איסור מוחלט ולמרות שישראל חתמה על האמנה נגד עיוניים ובחתימה היא התחייבה שיהיה חוק נגד עינויים בישראל, בישראל אין חוק נגד עינויים. יש פסיקה של בג"ץ שאנחנו קוראים לה בג"ץ העינויים אבל משרד המשפטים קורא לה בג"ץ ההיתרים, זאת אומרת מבחינתם הבג"ץ מתיר להם לעשות דברים אסורים בעיננו.
סיון בן ישי: הנושא שלנו העמוק בהצגה הזאת זה המסכים שהחברה הישראלית שמה על מנת להסתיר דברים שקורים מאחוריהם, כמו שאורי דיבר על הקומה התחתונה. הקומות התחתונות היום במוסבקייה למשל לא קיימות כשאתה יושב באוגנדה או כשאתה יושב בתקליט בירושלים, שזה בערך, 50 מטר, 100 מטר, 300 מטר.
אורי עגנון: סביר להניח שבזמן שאנחנו עכשיו מנהלים את השיחה הזאת יש מישהו שעובר עינויים בעיר שאנחנו נמצאים בה. כאילו עדין יש המון עינויים.
ישי מנוחין: בעצם מדינת ישראל לא אוהבת לחקור את השב"כ. מאז 2001 עד היום קרוב ל-800 תלונות הוגשו בנושא של עינויים בחדרי חקירות של שב"כ, ואפילו לא חקירה פלילית אחת נפתחה מה שמחייב על פי החוק.
סיון בן ישי: הרוב הקורבנות של עינוים הם גברים פלסטינים מהשטחים. אין כמעט עדויות של קורבנות פלסטינים ו/או יהודים אזרחי ישראל. עינויים זה דבר אסור כי זה גורם נזק תמידי לקורבן וזה משחית לגמרי את חברה, הן החברה שמבצעת אותו והן החברה שחווה אותו.
בסופו של דבר הבנו שאנחנו כן מדברות עם החברה שלנו, אנחנו מדברות גם עם עצמנו. לראיה הקטע שבו אנחנו מדברות עם הקהל על אומנות ועל עינוים ועל הדרך שבה אפשר לעשות, איך אומנות יכולה להגיב לעינויים בכלל האם היא יכולה להגיב לעינויים.
אנחנו מתייחסים לזה בתור איזה שהיא תענית כיפורים, כלומר אנחנו מנסות לעשות חשבון נפש גם פוליטי תאטרוני.

מגיש: העובדה שהחוק הבינלאומי האוסר עינויים עדיין לא תורגם לחקיקה בישראל, היא זו שמאפשרת, בין היתר, את התרחשותם. כשזה ייקרה, יהיה על המדינה להבטיח גם אכיפה יעילה. עד אז, יוצרי ההצגה מקווים להחזיר באמצעותה את הנושא לסדר היום הציבורי – כי עינויים זה לא הצגה.

הסלמה בבילעין
מגיש: בשבועות האחרונים, מתרבות העדויות על הסלמה באלימות הצבא ובדיכוי ההפגנות השבועיות נגד גדר ההפרדה בכפר בילעין. בשל אותה אלימות, יצאו התושבים בקריאה לפעילי זכויות אדם, כדי שיצטרפו אליהם להפגנה השבועית.

חמדי אבו-רחמה: בשלושת השבועות האחרונים היחידה השתנתה, אני חושב, ומאז הם נכנסים לכפר.
זה היה מאוד אלים.
הם יורים המון כדורי גומי וכבר הרבה זמן שלא ירו כדורי גומי.

מגיש: צוות של הטלוויזיה החברתית שהצטרף להפגנה, דיווח על ירי מאסיבי של גז מדמיע, עוד בטרם הגיעו המפגינים לגדר. למרות שלא ניזרקו אבנים במהלך ההפגנה, הצבא פלש לתחום הכפר וניסה למנוע מעיתונאים וצלמים לתעד את ההתרחשות.

חייל: תן לי תעודת עיתונאי.
מפגין: איזה תעודת עיתונאי? אל תיגע בי.
חייל: אז בבקשה אתה עצור.
מפגין: לא, לא.
חייל: מאה אחוז אז תלך אחורה. בבקשה.

מגיש: תושבי בילעין זכו במאבק המשפטי, והצליחו לגרום לצבא, להעתיק את גדר ההפרדה ממקומה, ובכך להשיב לכפר 700 דונם. התושבים ממשיכים במחאתם השבועית להשבת 1,500 דונמים נוספים שנשארו מערבית לגדר. הניצחון המשפטי, המאבק היצירתי, שיתוף הפעולה בין פלסטינים, ישראלים ופעילים בינלאומיים, התיעוד וההפצה של ההפגנות ברשת - כל אלו הפכו את בילעין לסמל של המאבק העממי. המעוניינים להצטרף להפגנות השבועיות מוזמנים להיכנס לדף הפייסבוק של "אנרכיסטים נגד הגדר".

כוח למורים
מגיש: והנה עדכון על מאבק שסיקרנו לאחרונה. בתחילת החופש הגדול סיקרנו את מאבקם של מורי ביה"ס הדמוקרטי ביפו כנגד הכוונה לפטרם ולהפכם לעובדי קבלן. עם תחילת שנת הלימודים, התבשרנו על חתימת הסכם בין המורים לבית הספר במסגרתו הוחזרו המורים שפוטרו להעסקה מלאה. כמו כן הוחלט לקיים משא ומתן לגיבוש הסכם עבודה קיבוצי בהשתתפות ארגון "כוח לעובדים" המיצג גם את מורי ביה"ס הדמוקרטי ביפו.

כפרות
מגיש: ולפני סיום. מדי שנה, לקראת יום הכיפורים, פועלים ארגוני זכויות בעלי החיים למניעת השימוש בתרנגולים במסגרת מנהג הכפרות. ארגון אנונימוס מפיץ בימים אלו כרוז המיועדים לקהל הדתי, הקורא שלא להשתמש בתרנגולים במסגרת המנהג, אלא בחלופה של פדיון כפרות המהווה תרומה כספית. ניתן להדפיס את הכרוז מאתר אנונימוס, לחלק ולתלות בלוחות מודעות באזור בתי-כנסת במקום מגוריכם.

והערה לסיום: במהדורה האחרונה במסגרת סיקור המאבק בשטח אש 918 הבאנו ראיון עם עורכת הדין תמר פלדמן מהאגודה לזכויות האזרח. אנו מתנצלים על כך שבטעות שמה נשמט מהכתבה.

עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 11-9-2013

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית